אם בחצי הראשון של שנות ה־40 של המאה הקודמת, מנהיגי מעצמות המערב של אז היו אותם מנהיגים שמובילים אותן היום, בברלין היה עדיין שולט ומשתולל המשטר הנאצי. זאת היתה מתת אל שבאותן השנים המנהיגים היו הנשיאים האמריקאים פרנקלין דלאנו רוזוולט והארי טרומן, ראש הממשלה הבריטי ווינסטון צ'רצ'יל והדיקטטור הרצחני ג'וזף סטלין ששלט בקרמלין.
נכון, הם לא היו חפים מכישלונות, אבל הם גם לא חשבו על עצמם ולא בדקו עד כמה, אם בכלל, הציבור שבע רצון מתפקודם. מה שחשוב עבורם היה המדינה והעם, בהנהגתם כמובן. שלום וביטחון לעמיהם לא היו רק יעד עבורם אלא משאת נפש. לזכותם יירשם לפחות הישג אדיר אחד – הבסת הצבא והמשטר הנאצי.
אין שום מקום להשוואה ודימוי בין תקופת הנאציזם לימינו, אבל מותר ואפילו הכרחי לנסות לשלב בשיח הציבורי של ימינו דיבור על תחושות הרווחות בחברה ובזירות הפוליטיות של המשטרים הדמוקרטיים במערב, בעיקר בארה"ב שבהנהגת הנשיא דונלד טראמפ. יש בקרב פרשנים בכירים בתקשורת האמריקאית, ובקרב דמויות מפורסמות ומוערכות בציבוריות של ארה"ב, רבים המתייחסים להתנהלותו של טראמפ. מאז שהחל את כהונתו כנשיא, הם מגיבים ליוזמות שנקט לא רק כאל פוליטיקאי חובבני ומטורלל, אלא גם כמי שמזכיר להם שליט נאצי.
השבוע פרסם לארי דיוויד מאמר דעה ב"ניו יורק טיימס". דיוויד אהוד ומוערך מאוד כמפיק של "סיינפלד". כותרת המאמר הייתה "ארוחת הערב שלי עם היטלר". דיוויד תקף את הקומיקאי האמריקאי וויליאם ביל מאהר על מאמר מלא שבחים, שבו סיפר על ארוחה שהייתה לו עם הנשיא טראמפ. דיוויד לא הזכיר במאמרו את טראמפ. הוא כתב על ארוחה דמיונית שהייתה לו עם היטלר, שאותו הוא תיאר כאיש שיחה נעים. כלומר, היטלר, וגם טראמפ, הם בסך הכל אנשים נחמדים.
דיוויד איננו היחיד בזירה הציבורית הפנימית בארה"ב שסבור שהנשיא טראמפ – בהחלטותיו ובהצהרותיו - מתגלה כמי שאימץ התנהלות שאפיינה בזמנו בכירים במשטר הנאצי. אפשר לחלוק על ההערכות האלו. אסור להתעלם מהעובדה שטראמפ, כבר בכהונתו הראשונה, התבטא בשיחות פרטיות בביטויי אהדה והבנה למשטר הנאצי.
בשיחה מוקלטת שקיים בכהונתו הראשונה כנשיא עם ראש הצוות של הבית הלבן ג'ון קלי, נשמע טראמפ אומר, "היטלר עשה דברים טובים". בהמשך השיחה נשמע קלי מפציר בטראמפ שלא לומר דברים כאלו בפומבי כי "תעורר סערת רוחות". בשיחה מוקלטת אחרת אומר הנשיא טראמפ: "חבל שלא היו לי בכהונתי הראשונה גנרלים נאצים. הם היו ידועים כממושמעים, והייתי יכול לעשות איתם דברים".
שני צירי רשע
הבנת טראמפ במשטר הנאצי היא בעיקרה הערכתו למדיניות הכלכלית שהיטלר יזם וביצע בתחילת כהונתו כקנצלר גרמניה. זאת מדיניות שבתחילתה אכן הניבה כמה שיפורים זמניים במשק הגרמני, במיוחד בהקטנת היקף האבטלה. הוכחה לאהדתו של טראמפ את מדיניותו הכלכלית של היטלר היא, להערכת פרשנים בכירים בושינגטון, יוזמתו למהפכת המכסים שהפכה להחלטה העיקרית של ממשלו, ואותה הוא שואף לבצע באופן אובססיבי.
"לא הייתי מגדיר את הנשיא טראמפ כפרו־נאצי, אבל אין לי היסוס לומר שבהתנהלותו המתריסה כלפי מעצמות המערב וארצות דמוקרטיות מרכזיות, יש בהתנהלותו מאפיינים של מה שאנו חושבים כנאציזם", אמר לי בשיחה שלא לייחוס פרשן בכיר ותיק ומוערך בוושינגטון. בכיר יהודי הנמנה עם צמרת הממסד היהודי בניו יורק אמר לי את אותה הדעה, כמעט באותן המילים.
מלבד יוזמתו המהפכנית בתחום המכסים, שלא לגמרי ברור איך תיושם מעשית, אם בכלל – מדיניותו של טראמפ מול איראן היא שמטלטלת פרשנים ליחסי חוץ ודיפלומטים בכירים במטה האו"ם בניו יורק. הסתירות שהוא משווק על עצם ומטרות מדיניותו בנוגע להסכם גרעין חדש עם איראן, מעלות הערכות איך היה נוהג טראמפ לו היה מנהיג מערבי בשנות ה־40 של המאה הקודמת, בעיצומם של השלבים האחרונים במלחמה נגד גרמניה הנאצית.
ההערכה הרווחת שעולה בשיחות עם פרשנים ודיפלומטים היא שטראמפ היה מזמין לבית הלבן את הגנרלים דיוויט אייזנהאור ודגלס מק ארתור, ומצווה־פוקד עליהם להפסיק מיד את המלחמה המוצלחת ששני הגנרלים האלה ניהלו נגד הצבא הנאצי באירופה ובפיליפינים. המלחמה הזו אומנם קידמה את הכנעתו של הצבא הגרמני, אבל טראמפ כידוע שונא מלחמות.
אם אכן היה טראמפ מכהן כנשיא בתקופה ההיא, הוא לא היה רק קוטע את המלחמה נגד הצבא הנאצי. היה גם היה משאיר בחיים את בכירי המשטר בברלין. "זה בדיוק מה שיקרה עם איראן, אם אכן טראמפ ישיג הסכם חדש עם איראן, שיכלול ויתורים והטבות למשטר האסלאמי הקיצוני בטהרן", טען בשיחה עימו סגן ראש משלחת מערבית באו"ם, והוסיף: "במלחמת העולם השנייה נוצר ופעל ציר הרשע – גרמניה הנאצית, איטליה ויפן. בימינו, מדיניות כושלת מול איראן רק תחזק ציר רשע שבעצם כבר בועט ומאיים – איראן, רוסיה וסין. אני לא רק דואג מזה. אני פוחד וחרד".