חייל אחר מצביע. "הבנתי שההוראות לפתיחה באש שונו במבצע הזה, אתה יכול לחזור עליהן?" "בטח", משיב רב אלוף זמיר. "בשנייה שאתם רואים עגבנייה מבצבצת או ברוקולי, אתם פותחים באש. אנחנו לא ניקח הפעם סיכונים מיותרים - מאחורי כל עגבנייה בלתי מעורבת יכול להסתתר שבדי חמום מוח שלא אכל שבועיים. עוד שאלות?" "מה לגבי גרטה?" שואל מ"כ צעיר. זמיר שותק לדקה ארוכה.
"אנחנו רוצים אותה חיה. אם היא תתנגד, אפשר לפצוע ברגליים אבל לא לנטרל אותה כי אנחנו צריכים להוציא ממנה מידע רב. זה לא משט הבטטות האחרון לכיוון עזה..." החבר'ה מהנהנים, שעת השי"ן מגיעה "שעת השתיקות" - אלה הדקות שאתם תמיד רואים בסרטים של חיילים לפני מבצעים מיוחדים - כל אחד שקוע במחשבותיו, פחדיו וחלומותיו. זה מגיע מעט לפני שעת הפ' בה כולם הולכים להשתין בפקודה. גם אני נרגש. מעולם לא השתתפתי במבצע מסוכן כל כך, אני גם נרגש מעצם הפגישה עם גרטה אבל בעיקר - הזכות להשתתף במבצע שאולי יקבע את עתיד המלחמה, את עתיד המאבק האין סופי לפגוע בשם של ישראל בכל מחיר כמו שרק ישראל כץ יודע לעשות.
דלתות מסתובבות
אופציה ממש דמיונית השייטת לא עוצרת את המשט, גרטה מגיעה לעזה, מעבירה לעזתים סיוע הומניטרי של כמה ירקות וקצת וופלות אורגניות, מתאהבת בחמאסניק ולוקחת אותו לשבדיה. איזה אסון אלוהים איזה אסון.
התרעות פיקוד העורף