בצל התקיפות הישראליות והטלטלה שפוקדת את איראן, מתעוררת מחדש תקווה בקרב חלקים נרחבים באוכלוסייה האיראנית לשחרור מהשלטון הדכאני של משטר האייתולות. שנים של דיכוי, עוני, אלימות כלפי נשים ומתנגדים פוליטיים – לצד בידוד בין־לאומי ומעורבות הרסנית בזירות טרור אזוריות – יצרו תחושת ייאוש קשה בקרב רבי. אזרחים איראנים ברחבי העולם מציפים את הרשתות החברתיות בקריאות למהפכה, ויש המאמינים שהלחץ הביטחוני שמופעל כעת על המשטר יוביל לשבירה פנימית.
עם זאת, גם בתוך גל התקווה הזה, עולים קולות אחרים – המזהירים מפני מחירו של שינוי שמונע מבחוץ. הסופרת והפעילה האיראנית סהר דליג'אני, שנולדה בבית כלא באיראן, להורים שנכלאו בשל התנגדותם למשטר, פרסמה פוסט תקיף נגד הקריאות להפלת השלטון באמצעות הפצצות על אדמת איראן.
"נולדתי בכלא איראני. הורי נכלאו בגלל דעותיהם. אין פשע של המשטר האיראני שלא חוויתי דרך הדם והעצמות שלי – ובכל זאת, זה לא אומר שאני רוצה שעמי יופצץ, ייהרג או שיהפוך לפליט בארצו שלו", כתבה. "אם חזון השחרור שלך עובר דרך הרס חייהם של חפים מפשע – אז אתה לא מחפש חירות, אלא נקמה".
עוד נכתב במניפסט: "הרפובליקה האסלאמית היא משטר מושחת, עוין כלפי עובדים ונשים, המדכא את זכויות האדם הבסיסיות ביותר ומתבסס על עינויים, כליאה והוצאות להורג. פרויקט הגרעין הכושל שלה, יחד עם הקריאות להשמדת ישראל, העניקו לממשלת ישראל את הלגיטימציה לבצע מתקפה צבאית חסרת מעצורים נגד איראן."
התרעות פיקוד העורף