יו"ר המפד"ל לשעבר: "לא ראוי להכיר בקונסרבטיבים וברפורמים"

יום לפני פתיחת שנת הלימודים, לרב יצחק לוי, שכיהן בעבר בתפקיד שר החינוך מטעם המפד"ל בממשלתו הראשונה של נתניהו, יש ביקורת על מצב החינוך בישראל. "יש דברים שמהם אני מרוצה", הוא אומר, "כמו הקניית ערכים בבתי הספר ונושא החינוך המיוחד, שמדינת ישראל משקיעה בו הרבה מאוד מיליונים. בדברים אחרים יש מה לתקן. כך לגבי המחסור הקשה במורים לאנגלית, בעיקר בפריפריה, שהיה גם בזמני במשרד, כך גם לגבי חוסר של מורים למתמטיקה, מה שאחר כך משתקף בתוצאות בחינות הבגרות. לא ייתכן שמנהלים יהיו עסוקים בחיפוש אחר מורים במקום להתרכז בבית ספרם".

לתפקיד שר החינוך נכנס הרב לוי ב־1998, לאחר מותו של השר זבולון המר. על רקע הסערות המתחוללות כיום במשרד התרבות, גם לוי ידע סערה אחת לפחות בתקופת כהונתו, מה שכונה אז "פרשת הגטקעס". במסגרת הפרשה, שעלתה לכותרות בחגיגות היובל למדינה, הושגה פשרה בין רקדני להקת בת שבע לבין הסיעות הדתיות, שנחרדו למראה רקדנים חשופים על הבמה.

לפי הפשרה, רקדני הלהקה היו אמורים ללבוש מכנסי גטקעס. אלא שבסופו של דבר סירבו הרקדנים לרקוד בגטקעס, הזעם הופנה כלפי לוי - והוא הואשם בכפייה דתית. הפגנת המחאה שאורגנה למחרת בתל אביב נהפכה להפגנה נגד השר. "ייחסו את הדברים אלי אף שלא הייתי אחראי לכל המסיבה הזאת", אומר כעת לוי. "במחאה שהתחוללה על הנושא פתחו אז הצגות בהקראת מכתב נגדי. בסוף יושרו ההדורים".

"צריך הרבה אורך רוח בתפקיד הזה", מוסיף לוי. "כאן אני רוצה להזכיר שהיה לי עימות עם אנשי הפילהרמונית, שחששו שלא בצדק שהזרמת הכספים לאנדלוסית תהיה על חשבונם. אגב כך תפס טומי לפיד כותרת כשיצא נגדי בהאשמה שאני הורס את התרבות הקלאסית. כלומר, גם אז היו דברים, אם כי לא בסגנון של מירי רגב".

הרב לוי (69) עלה ב־57' בגיל 10 מקזבלנקה לשיכון של עולים חדשים באשקלון. כעבור שנה עבר עם משפחתו לבת ים. אביו, דניאל יצחק לוי, נבחר ב־65' לכנסת מטעם המפד"ל וכיהן בכנסת השישית והשביעית. "לימים, כשנבחרתי אני לכנסת, היא לא הייתה זרה לי מאחר שהייתי מבקר שם את אבא, שהספיק לכהן במשכן הישן של הכנסת בבית פרומין והיה במעבר לגבעת רם", מספר הרב לוי. "בתיכון, בישיבת 'נתיב מאיר', למדתי בכיתה אחת עם בניהם של חברי הכנסת זרח ורהפטיג ומיכאל חזני ועם עוד בנים של אבות חשובים לא פחות".

לדברי הרב לוי, פעילותו נגד פינוי ימית ב־82' הביאה אותו אל הפוליטיקה מתפקיד ראש הישיבה התיכונית "בית יהודה" בכפר מימון. "בקבוצת מצ"ד פעלנו כדי להכניס את הרב חיים דרוקמן לתוך המפד"ל ולעשות את המפלגה לקצת יותר תורנית ומחויבת לערכים", הוא מספר.

ב־86' נבחר לוי למזכיר המפד"ל במקום זבולון המר. כעבור שנתיים נבחר לראשונה לכנסת. בסך הכל כיהן כ־20 שנה בשש כנסות. "מלכתחילה לא התכוונתי להגיע לממשלה, אבל מטבע הדברים מתקדמים", מעיד הרב לוי, שעם הקמת ממשלת נתניהו הראשונה, ב־96', התמנה לשר התחבורה והאנרגיה.

זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד שר התחבורה והאנרגיה, ויתר הרב לוי על תיק האנרגיה לאריאל שרון, שהתמנה לשר התשתיות הלאומיות. "לו הייתי יודע שבתוך עשור יפנה את גוש קטיף, לא הייתי מוותר לו", אומר הרב לוי. "צחוק הגורל הוא שמי שאז לחצו עלי לוותר לשרון היו דווקא חבריי מיש"ע. הם אמרו שחשוב מאוד ששרון יהיה בממשלה. מכיוון שהיו לי שני תיקים, פנו אלי. התייעצנו במפלגה והגענו למסקנה שזה סביר".

ביולי 2000 פרש הרב לוי מתפקיד שר הבינוי והשיכון בממשלת ברק עם תחילת שיחות קמפ דיוויד עם סוריה, וזאת לאחר שטרפד כוונה להעביר את אבו דיס לרשות הפלסטינית כדי שתוקם בה בירתה. כשאני מעיר לו שהוא לא היה מאלה שנדבקים לכיסא, מגיב הרב לוי: "ממש לא הייתי מאלה. כך בהמשך פיניתי ברצון את מקומי בממשלה לאפי איתם".

הרב לוי פרש מתפקיד שר התיירות בממשלת שרון עקב ההתנתקות. "הייתי פחות משנה בתפקיד הזה", הוא אומר. "זה ניהול משרד כלכלי, שדרש דאגה לתקציבים, לראות שהמשרד מתפקד ולוודא שלשכות התיירות באירופה ובארצות הברית עובדות. כשנכנסתי למשרד, הוא היה במצב קטסטרופלי בימי האינתיפאדה השנייה. תיירים לא באו, והעבודה במשרד הייתה מתסכלת מאוד".

הרב לוי מעיד כי לא חווה התנגשות בין היותו שר דתי לאופיו של המשרד שעליו היה ממונה. "קדם לי במשרד שר דתי, הרב בני אלון, שגם כיהן אחרַי. שר דתי יכול לנהל כל משרד, כמובן בתנאי שהוא שומר את הגבולות שלו. מבחינה אישית, בחרתי היכן להיות והיכן לא להיות, מה לראות, מה לא לראות. כשהייתי שר החינוך, התרבות והספורט, האחראי גם לתיאטרון, נהגתי לבדוק היטב לפני שהלכתי לראות הצגות, מה שהיה חלק מתפקידי.

"בתור מי שהיה גם שר הספורט, אני זוכר שהיו תחרויות בשבת, שאנחנו מימנו את האבטחה בהן", מוסיף לוי. "אך טבעי הוא שרציתי לצמצם את חילול השבת עד כמה שאפשר, אבל הבנתי שאי אפשר לחולל מהפכות ביום אחד. גם לא צריך. הרי יש נהלים מסוימים שהציבור התרגל אליהם ולא רצינו לנהוג מעשה כפייה, מה שלא מועיל לשבת, גם לא ליחסים בין האנשים. המילה המרכזית שבה השתמשתי בנושא הזה הייתה 'הסכמה'".

בדצמבר 2008 פרש לוי מהחיים הפוליטיים. "לא כל כך מצאתי את עצמי במערכת הפוליטית בשנים האחרונות", הוא אומר. "התפצלנו מהמפד"ל וחברנו לאיחוד הלאומי, גוף שהיה מורכב מרסיסי מפלגות. כשהרגשתי שאין לי אפשרות להשפיע, החלטתי ללכת הביתה".

כיום לוי מתגורר בכפר תושייה, השוכן בתוככי מושב כפר מימון בנגב הצפוני־מערבי - שבעה קילומטרים מגבול הרצועה. הספורט של שר הספורט בעבר הוא לצעוד בשדות. זה התחביב שלו, לאחר שהניח בצד את אוסף הבולים שלו והפסיק לנגן בקלרנית, כלי שלמד בעצמו לנגן בו. מאז 74' הוא ורעייתו חנה, עובדת סוציאלית במקצועה ומראשוני המתיישבים בחברון, הם אנשי הנגב. ביתם הצנוע טובל במרבד של פרחים. "זה התחביב של אשתי", הרב מתגאה בה. "היא מטפחת את הגינה בצורה יוצאת מהכלל".

לרב לוי ולרעייתו חנה חמישה ילדים. בתם, איילת השחר, הייתה בשלהי 2000 מהנרצחים הראשונים באינתיפאדה השנייה בפיגוע בשוק מחנה יהודה בירושלים. פעמיים שימש יו"ר ארגון נפגעי פעולות האיבה. מארבעת ילדיהם האחרים, בתם מוריה מתגוררת במושב וממשיכה את דרכו של אביה בחינוך.

הרב לוי התגייס ב־66' לגדוד 50 של הצנחנים וסיים את שירותו הצבאי בדרגת רב־סרן. לאחר שחרורו למד בישיבת כרם דיבנה ובהמשך, כאמור, בישיבת הכותל. בהיותו במזכירות גרעין אלון מורה של גוש אמונים, הוא נענה לקריאתו של הרב יעקב אריאל - כיום הרב הראשי של רמת גן ואז ראש הישיבה התיכונית בכפר מימון - להקים במקום חטיבת ביניים.