מעניין, זה קורה לי יותר ויותר בזמן האחרון. ומקשה עלי להרגיש כאדם מעורב ושווה מעמד בתרבות שבה לכל אחד מאיתנו יש דעה מגובשת ומנומקת על כל דבר אפשרי.
ומכאן זה רק הולך ומידרדר. חוסר היכולת שלי לגבש דעה נחרצת גולש לכל תחומי החיים. קחו למשל את ההתנהלות של מועדון הכדורגל האמיד של הפועל באר שבע, שקונה כוכבי כדורגל מכל הבא ליד, ובכך מחליש את יריביו הפוטנציאליים. כשאני קורא תגובות של אוהדים, בייחוד כאלה של הפועל חיפה, ששלושה מכוכביה עברו לדרום, אני מתמלא בזעם קדוש ומשוכנע שמדובר בהתנהלות בריונית ולא ספורטיבית. ואז אני עובר על פרשנויות שונות שגורסות כי מדובר בהתנהלות עניינית ומקצוענית, שנהוגה כמעט בכל מועדון רציני בעולם. ובסופו של דבר אני מחליט שאין לי יכולת להגיע להחלטה (ושחבל שאני לא אוהד של באר שבע).
אפילו כשאני מנסה ללמוד מהכתובים על סדרות שונות בנטפליקס, כדי להחליט מראש האם להשחית עליהן את זמני המועט, אני נתקל בטיעונים משכנעים וכבדי משקל לכל כיוון. סדרה שזוכה לסופרלטיבים באתר נכבד אחד נשחטת ללא רחם באתר נכבד אחר, ושתי הגישות מנומקות באופן רציני ומשכנע. בקיצור, אני אבוד.
אז מה קורה כאן בעצם? שילוב של שני גורמים. האחד הוא תרבות דיון שבה לכל אחד אמורה להיות דעה מוצקה בכל תחום (ותודה לפייסבוק, שהפכה את ה"דעתנות" לאמצעי לגיוס לייקים). והשני הוא עידן של עומס מטורף באינפורמציה. אתה יכול לקרוא היום מגוון עצום של דעות ואמירות בכל סוגיה כמעט. ומשום שיש בקרבנו אנשים משכנעים ואינטליגנטיים בכל מחנה, טיעונים סותרים לגמרי נשמעים הגיוניים באותה מידה. ולכך מצטרף גורם נוסף, והוא השטחיות. לאף אחד כבר אין כוח לקרוא מסמך ארוך, מורכב ומנומק. כולנו מחפשים רק כותרת או שורה תחתונה. מה שהופך כמעט כל ויכוח לפשטני ורווי ססמאות ומקשה עוד יותר על גיבושה של עמדה רצינית.
אז הנה עצה מהפכנית. לא בכל תחום חייבת להיות לכם עמדה ברורה ונחרצת. מותר להתלבט. מותר להודות שלא הצלחתם להחליט. ואפילו, רחמנא ליצלן, שאין לכם מושג. כי האמת היא שלא תמיד יש אמת מוחלטת.
התרעות פיקוד העורף