אם להתרשם מהספר המהודר והנהדר של יואב גינאי, שבו מכונסים ברווחה שירים (אלה שהולחנו ואלה שעוד לא) וטורים מחורזים, כיף להיות חבר של יואב גינאי, כיף להיות אמא שלו, כיף להיות שותף שלו ליצירה והכי כיף להיות קורא ומאזין שלו.
הוא כתב שירים לחברים כמו צדי צרפתי (“כן, בשבילך כל היקום הוא הפקה / וכמו קוסם אתה בן־רגע נע בין ברודוויי ליוון / המרחקים נוסעים איתך בלי הפסקה / אבל הלב שלך פועם בתל אביב, בכל הזמן") וגילה אלמגור (“כל נימיי לומדים אותי כמו בעל פה / משננים את הרוחות והברכות / אך ברגע שלמעלה עוד כוכב נופל / אז פנס במה קטן / שוב ממלא אותי כוחות"), ולמנטורים כמו אהוד מנור (“אילו יכולתי הייתי מגיש לו ימים יחפים / אילו יכולתי הייתי מראה לו כלים שלובים / ואזכיר ואשיר באוזניו / שהלב מתכוון פה אליו / וגם אם אין פה שלווה / יש המון אהבה") ודן אלמגור (“אתה המאהב של כל הזמר העברי / חקרת בלי מנוח את כל מה ששרו כאן / איך שרתי לך ארצי רק בזכותך את השירים / והם כולם משתחווים לך הפעם, דן"). ואת השיר שהקדיש לאמו מרים אני מוכרח להביא כאן במלואו.
זיכרונותיה של אמי
זיכרונותיה של אמי הם עוגיות בחתונה
המוסעות מתוך מטבח קולנוע ציון לוורנדה.
שני נחיריה של אמי נושמים שנה אחר שנה
ניחוח של צעיף שקוף מול בווינגראד ומליסנדה.
ופשטידות ספרדיות גולשות על שלג מאפיר
שכבר נחרץ בסימני שרשראות של אוטו לחם
ימים קשוחים, מכושפים ווילונות מתנופפים
מכים על סיר חמין כבד, פורטים רומנסות מהרחם.
זיכרונותיה של אמי, רכבת פסח לקהיר
שם קוף קרקס מכה על תוף מול כוס של צ'אי בקפה “גרופי".
עונג שבת על פתיליה, דצמבר של מנדט בעיר
היא מתקתקת עוד מכתב ומקפידה על נייר קופי.
זיכרונותיה של אמי פצועים מסליל של תיל חד
על קונצרטינה בירידה ההיא בדרך לבית ספר
שני אישוניה של אמי עוד מתכווצים לאט לאט
כשהיא חוזרת לסמטה ההיא בקו התפר.
זיכרונותיה הם אלבום תמונות כרוך בסרט בד
שפעם גם נקשר בפרפרים ורודים סביב צמותיה
באלף תשע מאות שלושים ועוד שנה שלמה אחת
נולדה ילדה. ואור צעיר מאז זורח על פניה
בטח כבר הבנתם שגינאי הוא לא רק “פזמונאי" (תואר מיושן ממילא, שיש בו משהו מקטין שלא בצדק), ולא רק זוכה אירוויזיון שובב (“דיווה"), אלא גם משורר של ממש, עם מעמקים של רגש. וגם סאטיריקן מריר (“בינינו, אין בכלל כמעט על מה להתרפק / וגעגוע משתפך פתאום הופך דלקת / נוסטלגיה היא מין נוזל כביסה שמפרק / את הפגמים מפעם ומחליק את הצלקת") ומוכיח בשער, רואה־כל וצולף במי ובמה שצריך, חרף עדינותו הטבעית.
הוא מתייחס לנעשה באוקראינה (“כן, התסריט הזה מוכר כל כך מאז היות אדם / אימפריות שבלעו לשובע לעצמן את העולם / הפרשנים שוב כוססים ציפורניהם ומצפים / אם שאגות המלחמה הן אזעקת אמת או ספין"); לקורונה (“אכלנו פה קולנוע בדיוני, מגיהינום /כמו סרט על כדור הארץ שנסגר פתאום / מותחן אימה על וירוס פתאומי שבא מסין / ואסונות כבדים כי סתם התסריטאי הגזים"); לנפילתם מגובה רב של מיני כוכבים (“לא חשוב בכלל אם דוחפים לנו עוד סופרסטאר / או שמשליכים אותו כשק אשפה מראש ההר / רצוי רק להשלים את התמונה באינפורמציה / ולגלות מי פה מרוויח מהסיטואציה"); לטרללת הרשתות החברתיות (“אלוהי האלגוריתם וחרדת ההחמצה / איך אתה מצמיד אותנו למסך בכל מצב / שאף פעם לא נפסיד דבר מכאן ולעולם / שום עדכון ופוש וואצאפ או תמונה באינסטגרם / המחיר כבד מנשוא אדון עולם האינטרנט / וההדף מעוד “לייק כחול" מחריב וממוטט / הרשימה היא אינסופית ויש בה דיכאון אישי / ודימוי גוף מעוות, קיטוב, שנאה ותלות נפשית"); ול"מצב" המקומי הכללי, והאקטואלי תמיד למרבה האימה והצער (“עייפנו כבר מההתגוששות באולפנים / מספינים, ומפייק ניוז ומקרנפים קטנים / מאלף ססמאות בלי מעצור ובלי בלמים / כאילו שאנחנו עדר של מטומטמים").
והנה עוד שיר תוכחה וכאב גינאי טיפוסי, מצמרר ולופת, שמתבקש להביא במלואו.
באוויר לוטף הקיץ
באוויר לוטף הקיץ
רוח יוני מנשבת
בשדרות ובנחיריים
פרי נרקב במועדו.
על המזח כבר נדמו
כל הדי מכות הרצח
הירקון שכח מזמן
גופת ילדה בתיק אדום.
בכיכר השוק עם ערב
עוד קשיש ניצול התופת
מלקט מן האשפה
ירקות בין הנוצות.
באוויר רוקד הקיץ
במקלט אישה רועדת
מכווצת את עיניה
עם פנים מפצצות.
אל תנידו בראשכם
או זמזמו שירים נוגים
השגרה נוסעת הלאה
ומוחקת כל תפילה.
מה קורה לנו, תגידו
לא רואים כבר בעיניים?
בין ריאליטי לבורסה
התרסקה לה החמלה.
וילד מגורש
ודקירות במועדון
וגור כלבים ננטש
באמצע אבדון
ובמיון זירת אגרוף
בכביש שיכור עוקף
ומישהי בגוף חשוף
בורחת מתוקף.
ושוב מדורת השבט
מכתירה נסיך לרגע
ובידור בידור עד מוות
נעבור לפרסומות.
באוויר לוטף הקיץ
רוח יוני מנשבת
בשדרה לבד פוסעת
בעיניים אדומות.
השירים של גינאי מלאים בתשוקה לחיים, באהבת אדם ובראיית האנשים השקופים, אבל הוא גם מפלרטט להנאתו עם הממד הבא. מתוך “מלאך המוות":
זה אני וזה אתה וגם הרוח כאן
אל תמכור לי אגדות על קלשונים ועל שטן
אחרי הקשקושים תתחיל, אני מוכן
תעשה מה שצריך כי אין לי בשבילך עוד זמן.
שתה איתי קפה יהיה מקסים
נקרא שירה בספרדית בטון ארסי
זה די נעים איתי באופן יחסי
ממש כמעט כמו מערכת יחסים.