הספר שחשף: "פעלה מחתרת סודית שחיסלה עשרות נאצים בסתר"

בחלומי אני רואה ילד קטן מביט באביו שכורע מולו לצלילי רקוויאם של רובה, הילד לא מבועת, לא מפחד, אילם. הילד לא מבין, הוא רק ילד, בשבילי זה חלום שהופך לסיוט – בשביל הילד זו המציאות", כך שר ד"ר שמשון שטרן בשיר "שבעה באוקטובר" שכתב והלחין יחד עם דורון רוזנבלט בליווי נגינת הפסנתר של ירון בכר, כמה ימים אחרי האסון הנורא בתולדות מדינת ישראל, וגרף עד מהרה כ־50 אלף צפיות ביוטיוב.

"המילים פשוט נשפכו ממני בטבעיות, מתוך הצער, היגון והאובדן הכבד שעוברים כולנו כישראלים וכיהודים. הגעתי לאולפן של ירון בכר והקלטנו את זה", מספר שטרן. "השיר נולד מהלב ונכנס כנראה לתוך הלב".

לחנו של השיר שימש במקור לשיר הנושא של ספרם החדש של שטרן ורוזנבלט, "ענקים מתים זקופים", והוקלט עם טקסט שכתבו שניהם בביצועו של דיויד ברוזה. אך השיר המקורי, שעסק בחבורת נוקמים יהודים בנאצים אחרי מלחמת העולם השנייה, עוסק כעת בכאב של הטבח הנוראי ומסתיים בתקווה ובציפייה לתקומה חדשה. "השתמשתי במוזיקה כדי להביע את התחושות שעברו בי, זה יצא ממני במהירות, כמו הדברים הכי טובים שיוצאים, וזה הוקלט בטייק אחד", הוא אומר.

למעשה, ב־1 באוקטובר ראיינתי את שטרן על הספר, שעתיד היה לצאת בהמשך החודש, אך בעקבות המלחמה נדחו השקת והפצת הספר עד לאחרונה, מה גם ששטרן הרגיש שקשה לו, נפשית, להוציאו לאור.

"גדלתי עם המדינה הזו, וחוויתי בה הכל, גם מלחמות, אבל אף פעם לא זכורה לי תחושה כזו שהרגשתי לא בטוח להסתובב בעולם כיהודי, כישראלי, ויתרה מזאת – לא בטוח במדינה שלי. מה שקרה ב־7 באוקטובר טלטל אותי בדיוק כמו את כולם", הוא אומר כעת. "עשיתי גם טעות גדולה וצפיתי קצת בסרטונים מהטבח, וזה בלתי נתפס, זה לא עשה לי טוב. זה נוראי ולא ייאמן שדבר כזה קרה לנו. המדינה השתנתה לחלוטין והתקווה שלי כרגע היא שהחטופים יחזרו הביתה ושנשקם את עצמנו כחברה, כמדינה וכעם".

“אבא שלך היה קדוש"

"ענקים מתים זקופים", ספרם של שטרן ורוזנבלט, המגולל בעיקרו את סיפורו המשפחתי, המרגש והמשמעותי של אדם שטרן, אביו של שמשון, ניצול שואה, במלחמת העולם השנייה, ומסע הנקמה שלו ושל חבריו למחתרת בינלאומית סודית שהותיר עשרות גופות של נאצים פזורות באירופה ובדרום אמריקה.

"אתן לך קוריוז", אומר שטרן. "לפני שש שנים זכיתי לשיחת טלפון מפציינטית ותיקה שלי. בשיחה היא ביקשה לקבוע תור לבדיקה עבור אביה, דוד, בן 101. כיוון שלא רציתי להטריחו, הגעתי לביתו. 'אתה יודע מי אני?', שאל דוד. השבתי: 'כן, היית המורה שלי לנהיגה והיית חבר של אבא שלי'. דוד הפתיע אותי ואמר: 'מה שאתה לא יודע זה שלא רציתי בדיקה אלא לפגוש אותך היום'".

הפגישה תפסה תפנית כשדוד החל לספר לשטרן סיפורים על אביו המנוח, אדם שטרן, שנפטר ב־2010. “הוא אמר לי: ‘תדע לך שאבא שלך היה בן אדם קדוש’", משחזר שטרן. “הוא סיפר לי סיפורים על אבא שלי מימי מלחמת העולם השנייה, שאת רובם הכרתי, אבל אז הוא אמר שאבא שלי והוא ברחו מגטו ורשה ודרכיהם נפרדו. הצבא הרוסי תפס את שניהם בקזחסטן, ואז הם נפגשו שוב בכלא הרוסי. מתברר שהצבא הרוסי גייס אותם בעל כורחם לשורותיו. אבי שימש כמתורגמן ודוד הוצב לשמור על מחסן הדלק. הוא סיפר שהמצב הכלכלי היה קשה ולא היה להם ולמשפחותיהם אוכל.

ואז הוא סיפר: ‘יום אחד אבא שלך בא אליי ואמר שהוא צריך שאעזור לגנוב דלק שיהיה אפשר למכור כדי לקנות אוכל למשפחות. פחדתי, אבל אז אביך הוציא מהתיק שלו סכין ואמר לי שאקבל את הסכין במתנה אם אעשה זאת. זו הייתה סכין מעוצבת ויפה מאוד, וזה שכנע אותי’. לאחר שסיפר זאת, ביקש מהסייעת שלו לפתוח את המגירה ולהביא את הסכין, ואמר: ‘הגיע הזמן שהסכין הזו תחזור אליך’. באותו רגע הרגשתי צמרמורת והייתי בהלם. השתתקתי. ואז הוא אמר לי שהוא עייף אבל שיש לו מלא סיפורים וביקש שניפגש בשבוע שאחרי כן. קבענו, אבל חמישה ימים אחרי המפגש הזה הוא נפטר".

הסיפור הזה הוא רק חלק בפאזל שמרכיב את סיפורו המרגש של שטרן על קורותיו של אביו ניצול השואה במלחמת העולם השנייה ואחריה. סיפור זה וסיפורים נוספים על חייהם של שמשון ושל משפחתו מופיעים בספר החדש שכתב עם דורון רוזנבלט – “ענקים מתים זקופים".
“הספר נולד בתקופת הקורונה, כשהקליניקה שלי הייתה סגורה. דורון, שהוא כותב ומאייר כישרוני, ואני החלטנו לחבור זה לזה ולכתוב את הסיפור הזה של משפחתי וכן סיפורים נוספים שעוסקים בקורות חיי", מספר שטרן. “מי שערך את הספר הוא דודו בוסי, שידע לערוך את הדברים על פי הווייתם ולגעת ברגישות במטען הנפשי הלא קל הזה".

הספר מחולק לשני חלקים: בחלק הראשון סיפורו של אדם שטרן במלחמת העולם השנייה ואחריה, ועיקרו המחתרת הסודית שהפעיל עם חבריו כדי לצוד את ראשי הנאצים. החלק השני מגולל את סיפורו של שמשון, זמר בינלאומי (הנודע בארץ ובחו"ל בגון קולו המזכיר את אליל נעוריו אלביס פרסלי), רופא שיניים ותיק וידוע, חלק בלתי נפרד מהבוהמה התל־אביבית. הספר מעוטר באיוריו של רוזנבלט ויש בו קודי סריקה המאפשרים להאזין ל־16 שירים שיצר וביצע שמשון וקשורים לפרקיו. שיר הנושא הוקלט, כאמור, בידי ברוזה, פציינט וחבר ותיק של שטרן.

“מכונת הרג מדופלמת"

הסיפור המרכזי נושא אותנו אל ורשה של לפני המלחמה, לחודש מרץ 1939, העת שבה אדם שטרן, עורך דין מצליח ואמיד, ובחירת לבו עליזה נישאו. “ההורים שלי התחתנו חצי שנה לפני פרוץ המלחמה, וכשהמלחמה פרצה, אבא שלי הבין שאי אפשר להישאר בגטו והוא הכין, על פי ‘תורת המשחקים’, שבע תוכניות שונות לבריחה מהגטו, כשהתכנון היה להגיע עד לסין", מספר שטרן. “כיוון שאבי היה אמיד, הוא שיחד את אחד משומרי הגטו שיכין לו שתי עגלות עם סוסים בפאתי ורשה כדי להימלט באמצעותן. אבי היה יכול לקחת רק 24 איש, בעוד שבמשפחתו היו 150 איש. בשנת 1941, כשהגיע הזמן להימלט מהגטו, רק ארבעה בני משפחה הצטרפו לאבי ולאמי לבריחה. השאר לא השתכנעו לברוח, ולרוע מזלם, פרט לבן דוד אחד שניצל, ואבי פגש אותו אחרי המלחמה, נספו כולם במחנות ההשמדה".

איך הם נמלטו?
“הם עלו לעגלה אבל מהר מאוד נאלצו לנטוש אותה ולברוח ליערות כי הדרכים הופצצו. אבי לימד את אמי כיצד להתנהל כשהוא יצטרך מדי פעם לברוח לצורך פעולה".

שמשון נולד בשנת 1946 במחנה עקורים בגרמניה, ובגיל שנה וחצי הגיע עם הוריו לתל אביב. בשנת 1952 נולד אחיו. “אצלנו בבית, הוריי לא דיברו על השואה ולא סיפרו מה עבר עליהם שם", הוא אומר. “בארץ אבי עבד כקבלן, ועד מהרה הפך לאמיד ולמוצלח מאוד בתחומו. ההורים גידלו אותי ואת אחי בצמר גפן. כשגדלנו אבי סיפר על הבריחה מהגטו בלי לנדב יותר מדי פרטים ואמי הייתה בונקר. עד יומה האחרון לא דיברה על כך".

היו סממנים של טראומה?
“בטח, הייתי שומע צעקות מתוך שינה, אבל לכל חבריי היו הורים ניצולי שואה וזה נתפס אצלי כנורמלי".

ב־1971 חלה אדם בסרטן ועבר כריתת כליה, ובשנת 1975, כשהיה בן 59, החליט לשתף את בנו הבכור בסוד ששמר בלבו במשך 30 שנה. “הוא פחד שהוא לא יחיה הרבה זמן, ויום אחד הוא אמר שהוא חייב לספר לי את כל הסיפור. כיוון שהוא לא רצה בשום פנים ואופן לחשוף בפניי את סודו בארץ, הוא הציע שניסע ליעד מסוים בחו"ל, ושם, כשיהיה לו שקט נפשי, יספר. נסענו לאמסטרדם, ובמשך שלושה ימים הוא לא הפסיק לדבר. הייתי המום. הוא סיפר לי בין השאר שכשהם ברחו, ניסו להרוג אותו המון פעמים והוא נהפך ל'מכונת הרג מדופלמת’. הוא נשא סכין אחת בנעל וסכין אחרת בחגורה, סכינים שהוא לקח מקצין פולני שנהרג. אבא שלי היה אדם חזק פיזית, וכששאלתי אותו למה לא סיפר כלום, הוא ענה: ‘אתה לא מבין כלום’".

הסיפור המשיך כשאדם בישר לבנו שהמסע שלהם ממשיך לפרנקפורט: “הוא אמר לי שאנחנו הולכים לפגוש בן דוד מדרגה שנייה שלו וחברים שלו. הגענו לדירה, קפץ אליי אחד עם ספר תנ"ך והשביע אותי שכל מה שאשמע בפגישה לא יצא אף פעם והזהיר אותי שאם דבר קיומה יתגלה – הוא יהרוג אותי. לכולם שם היו שמות קוד. הם התחילו לספר לי שהם חבורה של נוקמים כבר 20 ומשהו שנים והורגים עשרות נאצים שפגעו במשפחות שלהם ובהם. אבא שלי, התברר לי, היה האחראי על הלוגיסטיקה של המחתרת הזו ועל התכנון. זה היה סיפור פסיכי לגמרי והייתי המום לחלוטין. לא ציפיתי בכלל לדבר הזה. ואז הם סיפרו לי שיש כמוהם עוד עשרה ארגונים לפחות, והם פועלים בשקט, מתחת לרדאר".

עד מתי הארגון פעל?
“הארגון שלהם פעל עוד שנה וחצי וזהו. בגיל 61 אבא שלי עזב את זה".

האם אביך חש הקלה כלשהי ברגע שהפך אותך לאיש סודו?
“כן, בטח, הרגשתי שהיה חשוב לו מאוד שהסיפור לא ילך לאיבוד ושהוא יועבר לדורות הבאים. האבסורד הוא שאבי היה בטוח שנותר לו זמן קצר לחיות, ובסוף הוא חי עד גיל 96".

חלקו השני של הספר, כאמור, עוסק בחייו האחרים של שמשון, שעם מטופליו נמנים אנשי בוהמה ותרבות מוכרים, טייקונים שעסקיהם חובקי עולם ואנשי ביטחון רבי־תעוזה ומעללים. בחלק זה הוא גם עוסק בתשוקה שלו לשירה. “התחלתי לשיר לפני 27 שנים במקרה", הוא מספר. “זוגתי דאז ארגנה לי מסיבת יום הולדת והזמינה זמר ששר שירים של אלביס פרסלי, כי היא ידעה שאני אוהב אותו מאוד. בסוף הערב עליתי לשיר איתו בספונטניות, ולמחרת קיבלתי מבול של תגובות אוהדות לקולי. זה עודד אותי להתחיל לשיר, לכתוב ולהקליט שירים, ועד מהרה מצאתי את עצמי מקיים קונצרטים גם בחו"ל".

הספר יצא במקביל בשתי גרסאות – האחת בלועזית ("My Father’s Secret") שנמכרת בחו"ל והשנייה בעברית שנמכרת בארץ. "הספר מקבל משמעות נוספת עבורי וגם עבור הקוראים, מהפידבקים שכותבים לי, אחרי מאורעות ה־7 באוקטובר", מסביר שטרן. "דווקא בעקבות המלחמה הספר מציג סיפור שואה שיותר קל לקרוא אותו כי הוא מציג את הצד החזק של השואה ולא את הצד החלש, וזה נורא חשוב בתקופה הזו שכולנו פגיעים, להראות שיש תקומה, כי זה בעצם מה שהיה, וזה נותן כוח ותקווה לכך שבסוף נצא חזקים מהסיטואציה הקשה הזו".