את משוררת מובילה, איך את שומרת על מעמדך ומאיפה הכוחות?
אני לא נוהגת להתעורר בבוקר ולשאול את עצמי איך אני שומרת על מעמדי. מעמד הוא בעיני המתבונן .אני משוררת וסופרת כמעט כל חיי. פרסמתי עד כה 38 ספרים. ספרי האחרון "משוררת", שראה אור לפני כחצי שנה  ועורר עניין רב  והוא למעשה  הספר שעמו נחגגו לי 50 שנות יצירה בתאטרון על שם ניקו ניתאי.  

לשאלתך היצירה היא חלק בלתי נפרד מהזהות וההווייה שלי. הייתי רוצה פעם לפגוש את עצמי ולו פעם - היולית, חפה וראשונית מיצירה וכתיבה. להכיר את עצמי מחדש ללא הצורך בכתיבה ומכל מה שהיצירה והכתיבה עשו אותי ואני עשיתי בה. וכל מה שהיא תובעת ממני. ברור שזה בלתי אפשרי לאחר שנים כה רבות שהיא חיה בתוכי.

את שואלת מאין הכוחות? מהאהבה למילה הכתובה, לשירה לספרות, לתהליך היצירה, לספר חדש שנובע ממני כל פעם מחדש, למפגש עם יוצרים בראשית דרכם ולראות כיצד בעבודה איתם הם צומחים  והופכים מכותבים בראשית הדרך ליוצרים מורכבים יותר ועמוקים. ואז  אני גאה שיש לי חלק בזה .

כשערכתי את כתב העת מאזניים מטעם אגודת הסופרים משך 10 שנים, היה לי העונג לגלות יוצרים חדשים, לזהות כשרונות שבבוא היום יהפכו לחלק מנוף הכותבים בישראל.זה כוחו של יוצר שהוא גם עורך.

אני סבורה שהכוחות טמונים בעיקר בצורך ליצור יש מאין כל הזמן. להמציא עצמי מחדש, לא לקפוא על השמרים, לא לשכב על זרי דפנה, זהו מניע חשוב, ונראה כי אלה הם הדברים השומרים על כוחותיי ואיתם גם את רוח הנעורים. הנעורים הם מנוע  חזק מאוד בהפקת יצירה חדשה, וכפי שאת יודעת אחת לשנתיים  אני מוציאה לאור ספר שירה, במקביל לספרי ילדים ונוער, סיפורת ואנתולוגיות לשירה ופרוזה ובמשך שנים רבות. לאחרונה אני עורכת זאת השנה השישית את אנתולוגיות השירה של יום ההשראה הבינלאומי שיזמה טלי דביר לבנת, כשבכל אנתולוגיה כמאה משוררים ומשוררות. ובכל שנה אנו מתמקדים בנושא חדש. השנה הנושא הוא שורש-ארץ.בית. ועל הבמה, מדי חודש  אני עורכת ומנחה אירועי שירה ומוזיקה בתיאטרון ניקו ניתאי, יחד עם מנהלת התיאטרון , דורית ניתאי נאמן.

מהי הסדרה החדשה לשירה שהקמת  שאת עומדת בראשה?
לאחרונה יזמתי יחד עם ד"ר שילהב קסט מנכלי"ת עקד ספרים את "השראה – סדרה לשירה ולפרוזה בעריכת ציפי שחרור". הסדרה היא כולה בעריכתי. סדרת ספרים איכותיים של סופרים ומשוררים חדשים וותיקים. התנים שותקים הלילה,  הוא הספר הראשון שראה אור  בסדרה, מאת המשוררת סיליה קסטין שזהו ספרה הרביעי. ספר שירה מעודן רגיש ועצמתי. בחודש הקרוב יראו אור בסדרה  קובץ הסיפורים של חנה מוניץ שקספיר בחוף גורדון. סיפורים ריאליסטיים מרתקים, ובטוחני כי יעוררו עניין רב.

ספר השירה של המשורר אריה רגב, שירים לא ממושמעים. זהו ספרו השלישי ובו שירים עמוקים, חשופים, בלתי מתפשרים ואינטליגנטים. ספרה של הסופרת הצעירה דניאל אשל, שפה היברידית, קובץ סיפורים  קלילים לצד סיפורים עמוקים, צעירים עכשווים ומלאי חיים, ספר השירה של תמי דינטי שזהו לה  ספרה השלישי, ספר מרגש ובו שירי  אהבה מחממי לב ושירי מלחמה צובטים ובלתי נשכחים.  ובקנה כבר ספרים נוספים. 

בהזדמנות זאת אני פונה לסופרים ומשוררים וותיקים וחדשים. המעוניינים להצטרף לסדרה  החדשה והאיכותית ולשלוח אלי כתבי יד חדשים לכתובת [email protected].

איך זה להיות משוררת ותיקה המסייעת למשוררים וסופרים צעירים, אין קנאת סופרים?
בגיל 17 הגעתי במקרה למשוררת אנדה אמיר פינקרפלד. הייתי התגלית שלה. היא ראתה בי משוררת מבטיחה עם סגנון וקול ייחודי וטפחה אותי, לימים  היה זה נתן זך שהעניק לי את הביטחון שאני ראויה לתואר משוררת איכותית.  לכן אני מכירה מקרוב מאוד את התחושה של המשורר הצעיר המגיע אל משורר וותיק ולומד ממנו וזוכה ממנו להערכה. ובכלל זה את הדינמיקה  הבין דורית הזאת ולהיות הראשונה לגלות  את הניצוץ והכישרון הרענן.  להיות במחיצתם של יוצרים חדשים, בעיקר אלה שבשלבי הגילוי. 

לשאלתך באשר  לקנאת סופרים, היא קיימת תמיד. השאלה כיצד מגיבים אליה. היא יכולה להיות מפרה או הרסנית, מעוררת או מייאשת. לדעתי  מרבה חכמה ...או אולי מעוררת מוטיבציה?!  

מה מצב השירה היום?
בשל כל הרשתות, האפשרויות הרבות, קלות המקלדת, בתי הדפוס הוצאות הספרים הרבות והצורך בהתפרנסות, צצות לבקרים סדנאות כתיבה כפטריות אחר הגשם,  ומשם גם פרחי שירה רבים  המציפים את הרשתות  ומפרנסים את הוצאות הספרים. הריבוי הוא עצום אך לצערי לא הכל עונים  על האיכות . ונדמה לפעמים שמבקרים, קוראים וקולגות נמנעים מלהביע דעתם על השירה הנכתבת, גם המודפסת  ובעיקר זאת המתפרסמת ברשתות. הקהילה  צפופה, קטנה והכל בביצה מכירים זה את זה , ומה נוח יותר מללחוץ  על הלייק ולא להסתבך עם השכן... אבל לצד מה שאני אומרת, מן השפע הזה גם צומחים לעיתים  משוררים טובים, והשירים ראויים. היבול רב, ההיצע גדול ולכן הסיכוי גם ליצירות טובות, אלא שהקוראים לעומת הכותבים מעטים. הדינמיקה בין קוראים לכותבים צריכה לגדול ולהעמיק. ומשוררים יוכלו להשתכר למחייתם מיצירתם, ולו להיכנס לחנות המכולת.  על כך אמר פעם  נתן זך, שאילו היה כל משורר רוכש ספר שירה של כל משורר אחר. אילו היו המשוררים קונים זה מזה  ספרים, היו  המשוררים מתפרנסים בכבוד.הן הכותבים רבים הם, אף יותר מהקוראים... הוסיף ואומר, סביר להניח כי היו גם עוד קוראים/כותבים, קוראים  את הספרים  לפני שהאצבע תונף על הרשת שהשתלטה על חיינו.