מזל גדול: פרק מתוך הרומן "בית, עץ, געגוע" של דפנה חיימוביץ

"כשקנה אבי טרנזיסטור, היה צמוד לאוזנו כמכשיר שמיעה. לא מש ממנו עד הירדמו. העולם כולו חורש סכנות ומזימות ומוטב להיות מוכנים"

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
אוניית המעפילים אקסודוס, טרם גירושה מנמל חיפה בידי שלטונות המנדט
אוניית המעפילים אקסודוס, טרם גירושה מנמל חיפה בידי שלטונות המנדט | צילום: הנס פין, לע"מ
2
גלריה

מזל גדול היה לאבי, רודפת אותי המחשבה לאורך שנותיי הארוכות.

ימים ספורים לפני הגיעו לגיל ארבע־עשרה אחיו זיגפריד, שגר בישראל, סידר לו סרטיפיקט כדי שיוכל לעלות לארץ. אילו היה בן ארבע־עשרה, הגרמנים לא היו מאפשרים לו לעלות על האונייה האחרונה של עליית הנוער, והוא היה נלקח למחנה השמדה. כפי שאירע להוריו.

אימו־סבתי נשארה אתו במשך כמה חודשים לאחר שאביו הובל למחנה הריכוז "זקסנהאוזן". אבי היה בן זקונים וכל אחיו הצליחו להימלט, שניים מהם ברחו לאנגליה ושלושה הגיעו לארץ.

הוא הגיע ברכבת עד נמל טריאסט באיטליה, ושם עלה על האונייה "גלילאה” שהייתה עמוסה בילדים ובנוער. לאחר הפלגה של ימים אחדים עגנה האונייה בנמל חיפה.

בקיבוץ למד עברית ונשלח לעבוד בסנדלריה. הוא שנא את העבודה והתבייש בה. כשחיפשו ממלא מקום בנגריה, הוא עבר תקופת ניסיון והתקבל לעבוד שם באופן קבוע.

דפנה חיימוביץ
דפנה חיימוביץ | צילום: מרדכי חיימוביץ

לאחר שהסתיימה תקופת הקיבוץ, שנמשכה כשלוש שנים, הוא עבר לנהריה, בה גר אחיו מקס, שהיה קרוב לו בגיל ואליו היה קשור ביותר. אבי סיפר לי ששמח להגיע לעיר, הוא ואחיו היו מטיילים יחד, יושבים בבית קפה, משוחחים בגרמנית.

יום אחד מקס הלך להסתפר. ברגע שהתיישב על הכיסא במספרה, החלה הפגזה כבדה של מטוסים מלבנון, המספרה התפוצצה ומקס נהרג במקום. לא זכיתי להכירו...

אני זוכרת את דמותו השפופה של אבי רכונה מעל הרדיו הגדול בסלון, אצבעותיו העבות אוחזות בכפתורים, משוטטות בחוסר מנוחה בין התחנות. כשהיה מאזין למוזיקה קלאסית, הייתה נפרשת על פניו ארשת שלווה שעווית קטנה של חיוך נבלעה בה.

בכל שעה עגולה היה מגביר את עוצמת הקול ברדיו ומקשיב בדריכות לחדשות. בסיומן היה ניגש ליידע את אמי, וקולו אפוף חרדה. היה מדווח על המתח בגבול שעלול להבעיר מלחמה בכל רגע, על עליית המחירים שלא ניתן לעמוד בה, על התבטאות מאיימת של שר זה או אחר. כשקנה טרנזיסטור, היה צמוד לאוזנו כמכשיר שמיעה. לא מש ממנו עד הירדמו. העולם כולו חורש סכנות ומזימות ומוטב להיות מוכנים.

“תשמעו מה קרה היום", היה פותח בהתרגשות כשהטרנזיסטור בידו, "ראש ממשלת נורווגיה מת. היה לו סרטן בעצמות." ומיד היה ממשיך, "הודיעו ששרפה ענקית פרצה ביער השחור בגרמניה". את כל אסונות העולם נשא על כתפיו ולא חסך גם מאיתנו.

שעות ארוכות הייתי ממתינה לשווא שיניח מידיו את הקופסה הקטנה, שיקדיש לי מעט מזמנו: שיספר לי סיפור, שישאל אותי על בית הספר, שיעזור לי להכין את שיעורי הבית המאוסים.

תגיות:
ספרים
/
ספרות
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף