ילדה אחת, שהיא במקרה הילדה שלי, הודיעה לי לפני זמן מה שיש לה אלרגיה לספרים. הדבר מטריד לכשעצמו משום שאמא שלה, כלומר אני, חיה, נושמת כותבת ומתנהלת בעולם הספרות. ואז הגיעו לביתנו שני ספרים. "יומני הקאפקייק" (הוצאת תכלת) ו"המאפייה המופלאה של פרדי"(הוצאת מטר). והילדה, שאמנם הכתירה עצמה בכתרים עם אלרגיה ספרותית, היא אופה מדופלמת כבר בגילה הצעיר ובכל פעם כשהיא נוגעת בקמח, שמרים ומים, ניחוחות מופלאים ממלאים את הבית וטעמים מהנים את החך- נפלה לקסמן של המילים הכרוכות.
"יומני הקאפקייק" (הוצאת תכלת) דיבר אל הבטן הרכה של האופה הצעירה עם גיבורה שחוזרת מחופשת הקיץ לבית הספר ומגלה שהחברה הכי טובה שלה כבר לא. היא נושמת נשימה עמוקה, מסתכלת ימינה, מסתכלת שמאלה ומצליחה לייצר לעצמה חבורה חדשה ומרגשת סביב הקאפקייק שהיא אופה ביחד עם אימה. סוגיות של חברות, חרם, לחץ חברתי, חברה הכי טובה וחבורה עולות בספר באופן מרענן, בריא ומאיר עיניים ואלרגיית הספרים התפוגגה לה כמו לא היתה מעולם. ספר "יומני הקאפקייק" חדש עומד לראות אור לקראת ראש השנה ואנחנו כבר ממתינות עם תנור אפייה דולק. מוטענת בפחמימות, הסכימה הקוראת הצעירה להתמכר גם לסדרת "המאפייה המדהימה של פרדי" (הוצאת מטר).
התרעות פיקוד העורף