איום וולקני וקרחוני ענק: מסע באיסלנד, ארץ הקרח והאש

המשוואה מתבקשת: איסלנד, כמו ישראל, היא מדינה שחיה כל ימיה על פתח הר געש. האיסלנדים, כישראלים, חצופים, מעזים ובטוחים בעצמם ובגויים לא יתחשבו, כאילו היו מעצמה של 330 מיליון נפש. שלא כמו אצלנו, החזות הזאת היא גם מהות, ולא כיסוי לפחד טראומטי של בידוד ואימת השמדה. שלא כמונו, אין להם כלל צבא שיגן עליהם. אין באי חיות טרף מכל סוג שהוא, חוץ משועל השלג, אין נחשים ואין טרור מתאבדים ואבטחה קשוחה.

וגם אין, ולא מגזענות, מסגדים ובתי כנסת. רוב רובם של האיסלנדים הם נוצרים פרוטסטנטים–לותרנים מתונים. החיים שלהם, עם כל הסיכונים הבלתי נמנעים, שלווים עד משעממים, להוציא אירועים יוצאי דופן כמו ניצחונות קבוצתם באליפות העולם האחרונה בכדורגל (כ–25 אלף איש, ציבור עצום יחסית, נאספו במדשאה מרכזית ברייקיאוויק, לחזות במשחק המכריע על מסכי ענק ולמרות ההפסד, חגגו האיסלנדים כמנצחים), או ההפגנות במשבר הכלכלי הגדול ב–2008.

חוץ מזה, ומכמה סלבס, כמו בְּיוֹרְק, הם חיים בסוג של שוויון נפש. את ראש הממשלה אפשר לראות תדיר סועד במסעדה רגילה ברייקיאוויק עם משפחתו או ידידיו ובלא כל מאבטח. אין בכלל מאבטחים שם.

ארץ בראשית

איסלנד, כולה גוש בזלת, נולדה מן הים בפעילות וולקנית לפני כ–20 מיליון שנה, והיא המקום היחיד בעולם שקצות שני רכסים גדולים ותת־מימיים, זה של אירופה והאטלנטיק וזה של אמריקה והפאסיפיק, עלו בה מעל הקרקע. בפארק הלאומי תינגווטליר, כמה עשרות קילומטרים מצפון–מזרח לרייקיאוויק, בעמק צר ויפהפה, עם חומה טבעית גבוהה של בזלת ומעיינות, דשא וחורשות של לִבנים וצפצפות, אפשר לראות את הפלא האנדמי הזה במו עיניכם.

לאגם המקומי מגיעים מכל העולם כדי לצלול ולצפות בקרקעית האגם בהתרחקות הלוחות הטקטוניים של שני הרכסים - מרחבי האבן התת–יבשתיים והתת–ימיים, המניעים את תזוזת היבשות - זה מזה בשיעור של 19 מ"מ לשנה (וכיום הם במרחק שבעה ק"מ זה מזה). במקום זה בדיוק נוסד, ב–1030 לספירה, הפרלמנט הראשון בעולם, אלת'ינגי. ראשי העדה ביישובים השונים היו מגיעים בימי הקיץ למקום ומבלים כמה ימים בשיחות, במשאים ומתנים ובניסיונות להגדרה של כללים למסחר ולחיים.

מאז ועד עתה פועלים כוחות פנימיים מתחת ללוחות, בזרמים גועשים של מאגמה, סלעים שהותכו בחום גבוה שמעל 1,000 מעלות, מתחת לקרום כדור הארץ. המאגמה הזאת מחפשת לה מוצא, קרע בקרום, בור, לוע, סדק בקליפה, רווחים בתפרים שבין הלוחות, כדי לפרוץ החוצה כלבה לוהטת בסילונים גבוהים הנשפכים ללא מעצור על סביבותיה ויוצרים, בהצטננותם, את משטחי הבזלת העצומים. אלה, אחרי דורות, מעלים סוג של חזזיות ירקרקות, בחלקם נשברים, מייצרים חצצי בזלת ואפילו עפר בזלת. איסלנד הוא אי המועד בכל חלקיו כמעט לפורענויות וולקניות.

כביש טבעת צר ועקלקל מקיף את האי, שבמרכזו ישימון צהבהב של צרורות אבן ועשב דליל, נמוך ויבש לאורך מאות קילומטרים, בלי בית, חווה או נקודת יישוב, עד שהוא מתחלף בירקרקות של מין אזוב דק על סלעי הבזלת ואחר למרחבים עצומים של מרעה טבעי, ירוק בוהק ושובה עין, שחוצים אותו נהרות אינסוף, משובצים בו בריכות גיאותרמיות מבעבעות ומעלות קיטור, נחלים ומעיינות ואגמים ובריכות של מים זכים. ואגב, כל מקור של מים קרים באיסלנד, כולל ברזיות בשירותים, ראוי לשתייה.

מדרום לצפון חוצות את האי, שגודלו פי חמישה משטח ישראל, דרכי עפר כבוש. יש גם קרחוני ענק, שבנסיגתם ובהמסתם עוד נעסוק, ויש מרחבי בזלת עצומים עם סלעי ענק, מלבה שקפאה בתצורות מדהימות. אבל בדרך כלל עיניך ננעלות על הירוק הזה: הירוק של איסלנד מדהים בכל גוניו - בהיר, פסטלי, עמוק, כהה; מורדות הרים ירוקים עם כתמי שלוגיות מהחורף שהיה, ים של עשב פרא במרחבים עצומים, שיחים, חורשות, מדשאות טבעיות, אזוב וחזזיות על הסלעים, ואפילו בריכות ואגמונים מדהימים.

וולקאנו

330 אלף האיסלנדים מתנהגים כוויקינגים. אבות–אבות–אבותיהם הנערצים. מנהיגם, אינגולפר ארנארסון, במגמה להפוך את שודדי הים שלו למתיישבים חקלאים ולדייגים, הקים בשנת 874 יישובים ראשונים באי. כעבור כ–100 שנה הגיעה לאיסלנד דמות מיתית אחרת, אריק האדום, שהקימה יישובים באיסלנד וגם ביבשת גרינלנד, שאותה גילה. בנו, לייף (לייפור) אריקסון, נחשב לאיש הראשון שדרך על אדמת אמריקה, כ–500 שנה לפני קולומבוס. פסל של לייפור ניצב בגאווה לפני הכנסייה הגדולה ברייקיאוויק. לאורך כל הדורות מאז, פעלו ופעילים באי כ–100 לועות געש, פיסורות (הסדקים ברקע המאפשרים התפרצות) ושברים, הנחשבים מסוכנים. כך שהאיסלנדים באמת חיים כל חייהם על יורה רותחת. ולא בדיוק מזיז להם שכל העולם סובל מארצם הבראשיתית לפעמים.

בשמונה ביוני 1783 התפרצו פיסורות באורך קילומטרים רבים ליד הר הגעש לאקי, בסילוני לבה ענקיים ועננים שחורים של אפר וולקני ועשן, שהשמידו במשך שמונה חודשים(!) של פעילות כרבע מיושבי האי, שמנו אז פחות מ–100 אלף נפש, את רוב חיות המשק, כבשים, פרות וסוסים, ואת השדות ונאות המרעה. עננים רעילים עצומים הגיעו עד למרכז אירופה ואפריקה, שיבשו לחלוטין את האקלים ואת הרוחות, כיסו את השמיים באפר סמיך, הורידו גשם חומצי על מאות אלפי דונם שדות וגרמו להפסקת השיט המסחרי, לקלקול סחורות, לרעב כבד ולמחלות נשימה קשות. היסטוריונים מעריכים במאות אלפים את מספר הנספים אז, בעיקר ברעב ובמחלות. התפרצות הלאקי (איזה שם סרקסטי) נחשבת עד היום לאסון הוולקני הגדול ביותר בעולם.

ב–21 במרץ 2010, ואת זה אתם בטח זוכרים, התפרץ הר הגעש אייאפיאטלאייקוטל שבדרום איסלנד בהתפוצצות געשית ענקית, מתחת לקרחון ענק. שיטפון אדיר משכבות הקרח שהומס פרצו לאגם הגדול שלמרגלות ההר ושטפו את כולו. היום יש שם מישור גדול. איש לא נפגע, כי פינוי החוות והחוואים היה מהיר ומדוקדק, אבל ענן ענק של אפר וולקני כיסה את שמי איסלנד והגיע עמוק–עמוק לאירופה. כל הטיסות, באלפים, קורקעו בגין ההתפרצות. את עיקר הנזקים, במיליארדים רבים, וזה דווקא חביב, ספגו חברות הביטוח.

חוות פורוואלדסיירי שוכנת ממש למרגלות הר הגעש, מאז שנות ה–60 של המאה ה–19, ועוברת מאב לבן. החווה ואנשיה לא נפגעו, פרט לענן האפר שכיסה אותם והפך את יומם ללילה. כשהתאוששו וניקו את האפר, הקימו מוזיאון קטן למזכרות מההתפרצות, הם מוכרים חתיכות בזלת, ותמורת 800 קרונות (כ–25 שקלים) לצופה, מראים סרט בן 20 דקות בהפקה ביתית על האירוע - והתיירים עומדים בתור. הנה אסון שהפך לפרנסה יצירתית.

גם באי המרכזי והמיושב (כ–3,000 איש) באיי ווסטמן, שמונה קילומטרים מהחוף הדרומי של איסלנד, רואים היטב את תוצאותיה של התפרצות געשית נוראה, ב–1973, שנמשכה כמה שבועות ושבמהלכה כוסו כ–400 בתים, שכונות שלמות בעיירה הקטנה, באפר ובלבה. הבתים האלה מוצגים במוזיאון שמתעד את ההתפרצות הגדולה וההרסנית, שבתחילתה פונו כל תושבי העיירה לאיסלנד עצמה, ואילו מתנדבים עמדו באומץ לב לא מצוי ובידיהם זרנוקים ומשאבות שדחסו מי ים והתיזו קילוחים ענקיים על גלי הלבה הזוחלים באדום ובשחור מולם ומאיימים לא רק לכסות עוד בתים, אלא למלא ולחתום את הכניסה למפרץ האי, אירוע סופני לחיים ולעבודה באי של דייגים.

הם הצליחו לעצור את הלבה, ממש בישורת האחרונה. בים הסמוך לאיי ווסטמן נוצר האי הצעיר בעולם, סרטסי, בהתפרצות געשית בשנת 1963. היום הוא מוגדר כמעבדת מחקר להתפתחות החיים על כדור הארץ, ורק למדענים חוקרים מותרת אליו הכניסה.

קרחונים

וטנה–יוקול הוא הקרחון הגדול באירופה. באיסלנד הוא הגדול מארבעה קרחונים ותופס שטח של 8,100 קמ"ר בדרום מזרח האי. מרחבים של קרח, שעל אחת מקצוותיו דהרנו על אופנועי שלג. דהרנו? קצת מוגזם. המהירות הייתה 20־35 קמ"ש בסך הכל, אך לנהג טירון כמוני זה נראה כענק מכני הטס ב–150 קמ"ש ועלול להתהפך בכל רגע, אף על פי שהוא מצויד בזוג זחלילים מאחור ובזוג מחליקיים לפנים.

כדי לראות במו עינינו את אחת הבעיות האקלימיות הקשות של העולם בימינו, המסת הקרחונים והתחממות כדור הארץ, ראינו איך שברים מהווטנה–יוקול, לעתים בגודל בית שתי קומות ולעתים בגודל כרית, נעים בציפה אטית לעבר חוף הים, כדי להתמוסֵס שם לאט–לאט ולהתמזג עם הים. הקרחון הענק מאבד בכל שנה כמה מטרים משטחו. שברי הקרחון כמו מתאנשים בלגונות ועל שפת הים, "הנה מוטלות גופותינו, שורה ארוכה־ארוכה", כתב חיים גורי, בהקשר אחר, עצוב יותר. ואולי הדימוי הוא שונה, של לווייתנים שבאים להתאבד על החוף. זה עצוב, גם בעולם אכזר שבו נטבחים במאותיהם, כמו בסוריה, היום. עולם של קרח, אש ודם.

לתַיֵיר באיסלנד

כמה אתרי תיור יש באיסלנד? כמה קרחונים, לועות געשיים, לגונות, בריכות גיאותרמיות מעלות קיטור ומצחינות מגופרית, בריכות חמות לרחצה משותפת באמצע הישימון, גייזרים, קניונים, מפלי מים, סלעי משושים, נהרות, עמקים ירוקים, אגמים ובריכות זכות? מאות אתרים. אתה קם בבוקר מוקדם, ממהר לאתר כלשהו, ולו גם הנידח ביותר, מתפתל בכבישים ומיטלטל בדרכי העפר הכבושות - ומגיע ליעדך, רק כדי לגלות שמגרש החניה מלא עד אפס מקום באוטובוסים ומכוניות, תור ארוך נשרך לפתח השירותים (שלעתים הם מלאים וסתומים) ובקיוסק הצנוע גמרו את כל מרק היום שבנית עליו.

התיירות לאי הירוק (התואר מתאים לו לא פחות מאשר לאירלנד, אף כי חלקים גדולים ובמערב האי הם ישימון אבן נרחב) והמרהיב, שנראה לעתים כארץ בראשית ולעתים כפני הירח, מכפילה את עצמה מדי שנה. ומדובר בתיירות רק בשניים–שלושה חודשי הקיץ, שבהם השמש שוקעת באחת או שתיים בלילה. בחורף אין כמעט תיירות לאיסלנד המסוגרת בשלגיה. פגשנו צעירה ישראלית שחיה באיסלנד שלוש שנים ושטוענת שאת ביקורה הבא באי היא מתכננת לעשות בחורף ובגייזרים המערביים, השוממים והלא מתוירים כמעט, כדי לזכות ולחזות בזוהר הצפוני.

השנה יגיעו לאיסלנד כמיליון וחצי תיירים. חלק גדול מהמזונות מיובאים לאי (אף כי ביקרנו בחווה גדולה ומרשימה לגידול עגבניות בהדליה, שיחים הבוקעים משקי פלסטיק, ללא קרקע, ומגיעים לגובה של חמישה–שישה מטרים, מחוממים גיאותרמית ומניבים המון עגבניות טעימות למדי) - זו הסיבה לרמת המחירים באיסלנד, הגבוהה מאוד.

לכן, אלא אם כן אתם תרמילאים או מאלה שיכולים להרשות לעצמם טיול פרטי, עדיף למטייל להצטרף לטיול מאורגן ומודרך, הדואג לכל (חוץ מארוחת צהריים בשטח, שהיא בדרך כלל מרק היום בקיוסקים באתרים השונים, במחיר - עם לחם, ואכול ככל שתרצה - שעומד בדרך כלל על כ–20 דולר לסועד. מומלץ מרק איסלנדי, שילוב של ירקות ובשר חזיר. ואגב, הקיץ האיסלנדי קריר ונוטף גשם, לעתים קרובות, כך שהמרק בהחלט במקומו). האוכל בסדר, לא מסעיר. הרבה בשר בקר, כבש וחזיר. פחות מהרצוי דגים ופירות ים ובלי טעמים חדשים ובלתי נשכחים. במסעדות ארוחה לזוג עשויה לעלות 150־200 יורו.

ויש מסעדות שמציעות סטייק לווייתן או בשר פאפין (ראו בהמשך). את בחירת חברת הטיולים תעשו בעצמכם. כתבכם ורעייתו נסעו במימון עצמי ולא ימליצו על חברה מסוימת מחצי התריסר הפעילוֹת (אבל המדריך שהיה לנו, נעם סגן כהן, ותיק איסלנד ומאגר ידע עצום ויכולת מעולה להבינו ולהעבירו, מומלץ ביותר). המחיר למטייל גבוה יחסית (ומצריך גם ביטוח לתאונות מספורט אתגרי, לידיעתכם).

אשת הנשיא (לשעבר)

בדיוק ביום שבו התחלנו את הטיול באיסלנד, 1 באוגוסט, הסתיימה כהונתו הממושכת (20 שנה, חמש קדנציות) של הנשיא החמישי בתולדותיה, אולפור (אוליבר) רגנור גרימסון (73). גרימסון, בן דייגים מכפר קטן, שלמד והגיע לתואר פרופ' למדעי המדינה, היה מראשי מפלגת השמאל בארצו ושר האוצר, ונבחר חמש פעמים ברציפות לנשיאות. אף שתפקיד הנשיא הוא תפקיד של כבוד באי, נודעה לו השפעה על החלטות חשובות.

ב–2008, בעת המשבר הכלכלי העולמי, ממשלת הימין הביאה את איסלנד כמעט לכדי פשיטת רגל, באשמת שלושת הבנקים הפרטיים הגדולים במדינה, שבגלל פריחה כלכלית בשנים שקדמו למשבר, לקחו לעצמם ועל עצמם ביטחונות וערבויות בסכומי עתק והשקיעו בענק בחו"ל, בביטחון עצמי מופרז. חובה של איסלנד הגיע כמעט ל–100 מיליארד דולר, פי חמישה מהתל"ג שלה, והיא מצאה עצמה פתאום בזעזוע כלכלי וחברתי חמור. הממשלה נאלצה להלאים את שלושת הבנקים, להקפיא את חובותיהם, לספוג איומים מראש ממשלת בריטניה גורדון בראון, שאזרחיו השקיעו בבנקים האיסלנדיים מאות מיליונים ושאיסלנד השקיעה סכומים דומים בבריטניה, כולל רכישת קבוצת הכדורגל ווסטהאם יונייטד, רשת בתי אופנה ועוד.

האיסלנדים, שהיו בטוחים שמשרותיהם והפנסיה שלהם יציבות, נבהלו ויצאו בהפגנות נגד הממשלה שהתרשלה. הממשלה התפטרה, הוקמה ממשלה זמנית, ובבחירות ניצחה המפלגה הסוציאליסטית היריבה. גרימסון, שכנשיא סוציאליסט דווקא פעל להרחבת הפעילות הכלכלית האיסלנדית בעולם, היה מתומכי הסירוב להחזיר חובות בעת המשבר, ואמר משהו כמו שהדמוקרטיה חשובה יותר מתאוות הרווח של שוק הממון הבינלאומי. בשל כך בחר בו עמו לתקופת נשיאות חמישית.

רעייתו המנוחה, גורן קתרין פורברגסדוטיר, אם בנו ובתו התאומים, הייתה אהובה על העם, שליווה אותה באהדה כשחלתה בסרטן והיה הלום צער כשמתה ב–1998. אחרי שנתיים, כשהתגלה שהנשיא מנהל רומן חשאי עם תכשיטנית עשירה וסלבריטאית בריטית, החל ויכוח בין האיסלנדים, כשהביעו רצון שיינשא לחברתו. הוא אכן נשא לאישה ב–2003 את דורית מוסאיוף, ילידת ירושלים, תכשיטנית עשירה ואשת חברה לונדונית, נצר למשפחת מוסאיוף הירושלמית, תכשיטנים עשירים מזה דורות. מוסאיוף הייתה צריכה להשקיע הרבה מאמצים כדי להיכנס לנעלי קודמתה המנוחה, בעיקר בעיני העם שאימץ אותה, וכנראה שבזכות תבונתה, חיצוניותה, פתיחותה והתנהגותה, הצליחה בכך.

בראיון ל"הארץ" ב–2003 אמרה מוסאיוף, כי "ישראל היא לא דמוקרטיה. היא דיקטטורה דתית. כשאני מגיעה לביקור בישראל עם חברים אי אפשר לשתות קפה עם חלב אחרי שאכלת המבורגר בבית המלון. אני לא יכולה לנסוע בשבת, אני לא יכולה לאכול לובסטרים. התקווה היחידה שיש למדינת ישראל היא הפרדת הדת מהמדינה ושהחרדים יתחילו לעבוד במקום ללמוד... בעולם טוענים שהפונדמנטליזם המוסלמי גרוע, אבל מי הרג את יצחק רבין? יהודי. הצרה שלנו היא לא מהפלסטינים אלא מבני עמנו. מה ההבדל בין הדרישה מאישה מוסלמית לעטות רעלה לבין הדרישה מיהודייה לחבוש פאה? בסוף יהיו בישראל יותר דתיים מאשר חילונים, הם יכפו את רצונם וישראל תחזור לימי הביניים. אני דתייה בנשמתי, אני רק לא אוהבת את הכפייה הדתית".

במה עוד מיוחדים האיסלנדים?

1. אמרנו כבר, 330 אלף איש שחושבים שהם 330 מיליון ומתנהגים ככה.

2. בשפה שלהם, שהיא נורווגית עתיקה, כשפת אבות–אבותיהם הוויקינגים, אבל נורווגי שיגיע לאיסלנד לא יבין אותה. היא נכתבת במילים ארוכות ומחוברות, כמו גרמנית אבל יותר קשה, באותיות לטיניות עם קווקווי תוספות, אך נהגית אחרת משהיא נכתבת. למשל, שני L, נקראים כ–TL. וכך, המילה קרחון, מילה שימושית מאוד באיסלנד, נכתבת JOKULL ונהגית יוֹקוּטְל. צירוף BB במילה נהגה כפ"א, HV כקו"ף ו–DD כתי"ו. 330 אלף איסלנדים מסתדרים עם זה, בעיתונים, באינטרנט, בטלוויזיה - ואפילו זכו בפרס נובל לספרות (הלדור לכסנס, 1955).

3. בשמות המשפחה שלהם, שהם תמיד שם האב. לדוגמה, שם של שחקן קולנוע וטלוויזיה איסלנדי בכיר, גדול ומלא ומזוקן, אולאפור אולאפסון. ראיתי אותו בסדרה איסלנדית מצוינת, "לכודים", ובסרט על רווק שתקן ושמן. אולאפור בן–אולאף. אצל נשים, זה "בת", כמו ראשת הממשלה לשעבר, יוהנה סיגורדרדוטיר, בת סיגורדר (שהייתה לסבית מוצהרת, אגב, ולאחר בחירתה נישאה לבת זוגה).

4. בכך שאיסלנד הקטנה מצפצפת על העולם הגדול (כמו יפן ונורווגיה) וממשיכה לצוד לווייתנים, למרות המורטוריום העולמי משנת 1982 האוסר זאת.

5. שאין להם צבא, כבר צוין כאן - ובכל זאת הם חברים חשובים בנאט"ו, בגלל מיקומם האסטרטגי. במלחמת העולם השנייה שימשה איסלנד, אז בשלטון דנמרק, בסיס חשוב לפעילות בנות הברית להגנת שיירות השיט באטלנטי. בריטניה, ואחריה ארצות הברית, החזיקו כוחות באי, בנו בו שדות תעופה, סללו כבישים, העסיקו את אנשי האי והביאו לו עושר ורווחה. לקראת סוף המלחמה הכריזה איסלנד על עצמאות וזמן קצר לאחר מכן הרחיבה את גבולות הדיג שלה, למורת רוחם של הבריטים. או אז החלה המלחמה הגדולה על שדות הדיג, שנקראה מלחמת הבקלה, ושבה הרחיבה שוב ושוב איסלנד החצופה את הגבולות.

6. בציפור הלאומית שלהם - הפאפין. קטנה, עם ראש ומקור צבעוניים של תוכי וגוף של פינגווין. הפאפינים הם ציידי דגים מיומנים, ממתינים בדרום האי ובצוקי איי ווסטמן הסמוכים, ומהם מסתערים על הים הגועש, צוללים ושולים דג. צוללים שוב ושולים עוד אחד. בלשונם הם מסוגלים לשמור חצי תריסר דגים, כדי להביא דגה רבה לגוזליהם במחילות שבסלעים. אבל האיסלנדים מחזירים להם כגמולם, צדים, מבשלים ואוכלים אותם.

7. בסוסים שלהם, נמוכים, עשירי רעמה, מעין תשלובת בין פוני לפרד. הוויקינגים הביאו אותם לאי, ואימנו אותם לצעוד ולדהור בהילוכם המיוחד, שעליו כבר נכתבו מחקרים לרוב. האיסלנדים אוהבים את סוסיהם. המון חוות לגידול סוסים איסלנדיים, בתי ספר לרכיבה, תחרויות. רבים מחזיקים סוסים באורוות שבחצר, גם ברייקיאוויק.

8. בבריכות החמות שלהם. הבריכה היא מועדון חברתי באיסלנד. אין יישוב או שכונה שאין בהם בריכה כזאת, שמקורותיה בקידוח גיאותרמי במעמקי האדמה. היינו בבריכה בלב הישימון שבתוככי אילנד, בשדה גיאותרמי. קיטור בריח גופרית מתאבך, ובבריכה טבעית קטנה, במים חמים, טובלים יחד כמה עשרות טיילים, מתחת לכיפת השמים, בגשם היורד. היינו גם בבריכה הגדולה ביותר, הלגונה הכחולה, הממוקמת על שטח של כמה וכמה דונמים, במרחב שחור של סלעי בזלת, עם מפלים קולחים, במרחק של כחצי שעה נסיעה דרומית לרייקיאוויק. המונים עומדים שם ומדברים בנעימות, במים המגיעים מקסימום עד החזה. לא שוחים כאן. זהו פשוט מועדון מפגש חברתי. אזהרה: חובה להתקלח לפני הבריכה ואחריה.

9. באֶלְפִים שלהם. "סאגה" היא סיפור, באיסלנדית - והסיפורים הרבים שעברו מדור לדור על אלי הוויקינגים, לפני שנכנסה הנצרות לחייהם, כוללים גם יצורים זעירים, לא נראים, החבויים במערות או בסלעים, ומצוירים כמו הגמדים משלגייה של וולט דיסני: עם מצנפת וזקנים לבנים וחיוך טוב. הטרולים, לעומתם, הם היצורים הזדוניים, הרעים והכעורים. המשעשע והמתמיה הוא שכל אלה הם חלק מההוויה התרבותית של האיסלנדים גם היום. רובם, גם אינטלקטואלים, פוליטיקאים ואנשי תקשורת ידועים, מאמינים בקיומם, או לפחות, כמו שהם מנסחים זאת, "עוד לא הוכח שאינם קיימים". לא פעם ולא פעמיים נמנעה בנייה באזור שבו חיים, כביכול, האֶלפים, בגלל התנגדות עיקשת של תושבי האזור, המאמינים שהננסים הנוכחים–נפקדים סובבים ביניהם.