הספר מקבץ קריקטורות שצייר דוש לצד רשימות שכתב קישון, אשר התפרסמו בעיתון "מעריב" במהלך מלחמת ששת הימים ואחריה.
כעת, במלאת 50 שנה למלחמה שהפכה את ישראל החבוטה למדינה גאה, החליטו משפחות גרדוש וקישון להוציא לאור את הספר במהדורתו העשירית ולהביא בפני קהל הקוראים של היום את האווירה והלך הרוחות ששררו באותם ימים של אמצע שנת 1967. "ראינו בכך סוג של שליחות, להביא את החומרים של אבא שלי ושל קישון לקהל הצעיר שלא מכיר אותם ולא היה חשוף לעבודות שלהם", אומר גרדוש.
"הפתיע אותי איזו אקטואליה ורעננות יש בספר", אומר קישון. "הם כתבו את הספר מהמיית לבם בזמן המלחמה, בלי מסננות של פוליטיקלי קורקט ובלי פייק ניוז. לכן זה אקטואלי עד היום".
ואכן, אף שישראל והעולם סביבה השתנו מאז, נקודת מבטם המקורית של שני היוצרים על אותה תקופה רלוונטית גם לימינו, ולעתים מספיק לשנות רק שם אחד בטקסטים שלהם כדי להתאימם לתקופתנו. כך למשל בטקסט: "מגמה של נורמליזציה מורגשת לאחרונה באזור: משלוחי הנשק הסובייטיים לחימוש ארצות ערב חזרו למסלולם הרגיל. סכנת השלום חלפה לעת עתה".
קישון ודוש באו מרקע תרבותי דומה. הם היו חברים קרובים, ששיתפו פעולה פעמים רבות. "היה להם הומור הונגרי מיוחד, שהרבה פעמים מחפש את הניגוד בין מילים ומצבים", אומר גרדוש. "הם אהבו להתבדח אחד עם השני וכתבו זה לזה מכתבים מצחיקים, שבהם שיחקו עם השפה הרבה. הם אהבו משחקי מילים ושיבושי לשון ושיחקו עם זה הרבה". החבורה שלהם, שזכתה לכינוי "המאפיה ההונגרית", כללה גם את טומי לפיד והמאייר זאב, שדיברו יחד הונגרית כשנפגשו.
קישון, יליד הונגריה, עלה לישראל ב־1949 ושנתיים אחר כך החל לכתוב טור סאטירי בעיתון "דבר". בזמן המלחמה הוא כבר היה הסאטיריקן הבולט בישראל, שבהומור חד ומושחז הצליח לקלוט את מה שעומד בבסיס הישראליות החדשה, כפי שהיטיב לבטא בסרטו המצליח "סאלח שבתי". גרדוש, אף הוא יליד הונגריה, עלה לארץ ב־1948 והשתלב בעיתונות כקריקטוריסט. במשך שנים פרסם ב"מעריב" מדי יום קריקטורה פוליטית, ובשנת 1956 פרסם לראשונה את דמותו של שרוליק, שזיקקה את תמצית ההוויה הישראלית. זה היה נער לבוש מדים ונועז שיוצא להגן על מולדתו חמוש בכובע טמבל. הוא גם הגיבור הבלתי מעורער של "סליחה שניצחנו".
"והיה להם עוד מהמשותף: שניהם היו ניצולי שואה", מזכיר קישון. "הם היו שם וידעו שאם מישהו קורא להשמיד יהודים, הוא מתכוון לזה. אני זוכר את אבי מדבר על האנטישמיות כעל גורם להעברת ביקורת לא מאוזנת חד־צדדית ולא הוגנת כלפי ישראל. הוא אמר שהוא יודע זאת לא ממחקרים, אלא על בשרו. כילד אבא היה תלמיד מצטיין, ששר את השירים הלאומיים של הונגריה על הצבא הבלתי מנוצח, שנקרא כך כי מעולם לא ניצח במלחמה. והנה החליטו שהוא יהודי ושצריך להשמיד אותו. גם דוש בא מרקע דומה".
"זה היה עבורו סיפוק עמוק: ניצחון היהדות ולא התבוסה של הנאציזם והאנטישמיות. לכן הוא ודוש היו חרדים לגורל המדינה. הם הבינו יותר מאיתנו, הצברים, כי זה מקום המקלט של העם ואין לנו אחר בעולם. בסוף הספר אבי כתב: 'זוהי ארץ כל כך קטנה, ששטחה על מפות העולם אינו מספיק כדי לכתוב את שמה בתוכו'. ושמעון פרס ציטט את אמרתו: 'זוהי הארץ שבה לומדת האם את שפת האם מפי ילדיה'".
"אבא היה אומר שאם הוא היה מוכר מרכולת אנטי־ישראלית, זה היה נמכר כמו לחמניות חמות. בדיוק כמו שאנחנו רואים היום. הוא אמר: 'אני מפסיד כסף על הדעות שלי, אבל לעולם לא אוותר'. הרבה פעמים מצפים מסופר שיגיד שהמדינה היא לא מה שלחמתי עבורו, אבל חודשים לפני מותו אבא אמר לי שישראל היא הפלא הגדול של המאה ה־20. הוא ראה את הדברים החיוביים".
לדברי גרדוש, "בשם הספר 'סליחה שניצחנו' היה היבט הומוריסטי וגם היבט אידיאולוגי, כי הם ראו את הניצחון אבל גם ראו את העולם שסביב והיו יהודים למודי סבל בוגרי השואה. הם חיו גם את החוויה הזאת של העולם העוין. אותו עולם שלא ייתן לנו את הניצחון הזה, ושצריך להתנצל עליו".
"כמו שהדוד סם הוא הסמל של ארצות הברית, אף על פי שאף אחד לא חובש צילינדר, אני חושב שאפשר לשמור על הדמות של שרוליק".
"הייתה לו אידיאולוגיה לשמור על שרוליק בגיל 14־15, כי אנחנו כמדינה עדיין בגיל ההתבגרות, ולמרות שעברנו תקופה לא מבוטלת, מבחינה מנטלית אנחנו קצת ילדותיים. אולי הוא היה טיפה מבגר אותו, כי בכל זאת עברנו כמה חוויות, אבל משאיר אותו בשנות העשרה. אולי היה מצייר אותו עם סמארטפון בכיס".
כדי לשמר את המורשת של אבותיהם, כל אחד מהשניים פועל בצורה שונה. קישון מעביר בשנה וחצי האחרונות מופע סטנד־אפ בשם "אפרים קישון: ההומור, הבידור, החיים והסרטים", ואילו גרדוש ובני משפחתו עוברים על החומרים הרבים שהותיר דוש – הספרים, הטיוטות וציורי הקומיקס שאינם פוליטיים - ואוספים אותם לכדי ספר שאולי יראה אור בהמשך. כמו כן, הם מנסים להחזיר לחיים את שרוליק. "יש המון קסם, יופי, חוכמה והומור בשני האנשים האלו", אומר גרדוש. "היינו רוצים שכולם יחוו זאת".
התרעות פיקוד העורף