אמש הלכה לעולמה כלת פרס ישראל לתרגום נילי מירסקי. מירסקי, בוגרת החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב ובעלת דוקטורט בספרות רוסית וגרמנית מאוניברסיטת מינכן, נפטרה בבית החולים איכילוב והיא בת 75. לאורך שנים ארוכות שימשה מירסקי כעורכת בסדרה היוקרתית "ספריה לעם" של הוצאת "עם עובד". מירסקי (בולסלבסקי) נולדה ברחובות ב-1943 וגדלה בתל אביב.

את אהבת הספר קיבלה מבית, ונהגה לבלות בחנות הספרים ברוסית של סבהּ. כבר בגיל רבע למדה קרוא וכתוב – בעברית וברוסית. "כשהייתי בת שבע או שמונה, היו לי כמה תרגומים של אגדות אוסקר וויילד, ואני זוכרת ששמתי לב כי אותה אגדה יוצאת אפרורית ודהויה בתרגום אחד ויפה וזוהרת בתרגום אחר. הבנתי שההבדל נעוץ בתרגום", סיפרה בעבר. על המשרה כעורכת ומתרגמת בהוצאת "עם עובד", בעקבותיה ויתרה על עבודתה כמרצה באוניברסיטה, אמרה: "התמכרתי כמעט מיד למלאכת התרגום... מלאכת התרגום היא מלאכה אבסורדית, כי היא בלתי אפשרית. לא בכדי אמרו חז"ל: 'כל המתרגם פסוק כצורתו, הרי זה בדאי'".
 

את צעדיה הראשונים בתרגום עשתה בכתב העת "סימן קריאה", בו שימשה בתפקיד עורכת משנה. לאחר מכן היתה מתרגמת הבית של סדרת "הספריה החדשה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד והעניקה לעברית תרגומי מופת של יצירות מאת תומאס מאן, צ'כוב וגוגול, פושקין ועוד. עבודות התרגום הגדולות של מירסקי הן "אנה קרנינה" מאת טולסטוי ו"האחים קרמאזוב" מאת טולסטוי. היא תרגמה מהשפה הרוסית ומהשפה הגרמנית והקפידה להעניק לקורא הישראלי לצד הקלאסיקה של המאה ה-19 וראשית המאה העשרים גם יצירות עכשוויות. 
 

עם צאת תרגומה החדש ל'אחים קרמאזוב', אמרה בריאיון למעריב: "תרגומו של מ. ז. ולפובסקי, נראה לגמרי כשפה ספרותית והדבר הכי מתקבל על הדעת בעולם, אבל כאשר אני קוראת עכשיו את התרגום שלו, אני נדהמת לראות כמה הוא התיישן. כל השפות משתנות כל הזמן, אבל עברית משתנה בקצבים ששום שפה לא יודעת אותם. אני מאוד מאושרת מכך שזה יהיה בעברית נגישה. הרעיון הבשיל שנים. היה לי ברור ששני דברים מאוד גדולים חסרים: אנה קארנינה והאחים קרמזוב. את אנה קארנינה עשיתי, ועכשיו תורם של האחים". 
 

חברי ועדת פרס ישראל כתבו עליה עם הענקתו בשנת תשס"ח: "מירסקי מעבירה את כל אחד מאמני הפרוזה הגדולים והחדשניים אל סגנון ספרותי עברי ייחודי משלו. אין תרגום אחד שלה דומה למשנהו. היא משקיעה מאמץ רב, ומשיגה הישגים גבוהים בעיצוב מקבילה עברית לתחביר, לקצב ולעולם הדימויים של כל סופר וסופר. ההקשבה הדרוכה של תרגומיה ללשונו ולסגנונו של הכותב קשורה בקשר הדוק להקשבה, להיגיון ולצליל של השפה העברית".