“תובנות נצברו ואוגדו ולקחים נלקחו בחשבון הפתוח של הזמן”
(מתוך “פירוק לגורמים”, מספר השירים שלי “עלה צרוב” בהוצאת סער, 2016).
למרות אסונות שפקדו אותי בחיי, והם לא מועטים, אני מאחלת לעצמי ולסביבתי שתמיד רוחי תהיה איתנה, אופטימית וחיובית, שאמשיך בהתמדה בפעילותי, וזאת בעזרת תמיכת המשפחה ובסיוע חברים טובים בחיים ובמדיה הדיגיטלית. אכן, חברים, הגיעה שעת סליחה והשלמה עם עצמי ועם העולם.
כשאני מסתכל עלי ועליהם, אני מעביר את כל האיחולים בראש.
שתצליח שתאהב שתתחתן שתשמח.
לא, כשתשמח, לא, כשתצליח.
לא, אתה מוצלח.
ובכל זאת יש שם איזה אור בעיניים נדלק
וסבא יעקב בן 80 תמיד במשחקי מילים להתחכם ללמוד
בא לשחות איתי בבריכה אנחנו עושים תרגילים במים
וחידונים בתנ"ך ומדברים על כל העולם. הוא איש חכם עניו סוד.
וסבא שלמה (סלומו(ן)) הנו”ן בסגריים כי היא שותקת
בן 85, אלוף בלהיות סבא מגניב טוב מאוד
אוהב בירה ושמיים. אנחנו נוהגים לצחוק
בנה הרבה דברים בין הידיים
אנחנו אוהבים לראות
מערכונים במרוקאית
סבתא אנט תמיד בבית
מדליקה נרות
וטוב לה בסביון בעבודה
היא מכירה אותי
ואנשים בטלוויזיה היא מכירה
אותי היא מכירה
וסבתא אסתר עודה בסדר
מראה ציור מושלם שהיא ציירה
היא מכירה אותי
לבשל למדה אותי
היא מכירה אותי
אותי היא מכירה
אני אוהב אותם כל כך
הם אוהבים אותי כל כך בחזרה.
שנה אחורה ואני במקום אחר
במרכז, מגיח אחת לשלושה
חודשים צפונה
פוגש את הסבים והסבתות
כמעט ולא
כמעט ורק באירועים
ובעבודה חבר שנשבר לי סיפר
סבא שלי הלך לעולם שלו
עוד רגע אחד איתו תיתן לי
מה הייתי נותן
כמה אני מצטער
והיה בזה משהו שהצטרף לי
לעוד תהליך
ועזבתי הכל
התפטרתי
גם כי רציתי
אבל גם כי הרגשתי שככה
צריך
חזרתי לאזור האיטי של
המשפחה
של הקרוב
אחת ליומיים
לכל היותר אחת לשלושה
שלא תהיה לי הזדמנות להגיד
מה הייתי נותן
כמה אני מצטער
עוד רגע אחד תיתן לי איתו
אני איתם עכשיו בימים האלה
בזמן הזה וכמה שיותר
שנה אחורה ואני במקום אחר.
התרעות פיקוד העורף