"בתום השלושים על נאוה אשתי, יקירתי ואהובתי, איה אליה, היחידה בינינו שלא הכירה את נאווה בחייה אך התוודעה אליה דרך כתביה, החלה לנבור בחומרים ומצאה מאות שירים שנאוה כתבה על פתקאות, חשבונות מהסופר, מפיות, אפילו על נייר טואלט", משחזר סמל. "אני כמובן לא אובייקטיבי, אבל נאווה הייתה משוררת נהדרת ומעניינת. כבר במהלך השבעה התפרסמו בעיתונים שירים שלה, שעוררו התרגשות ועניין. נאוה כתבה ביום ובלילה. תמיד נשאה איתה פנקס ועט, שרבטה הערות ואנקדוטות. לא הכרתי את השירים והחומרים האלה, כי לא חיטטתי במגירות שלה. הייתה לה גם נטייה לסמן במרקר או לכתוב הערות בספרים שקראה, להוסיף הבהרות בשוליים או לכתוב בצד שיר של לאה גולדברג שהתאים. הייתי מתרגז עליה, כי כשקראתי אחריה את הספרים, זה פגע לי בחוויית הקריאה".
את השירים, חלקם טיוטות שנכתבו בכתב יד עגול ויפה, איתרה אוצרת העיזבון במחשב האישי של נאוה במגירות שולחן העבודה, ובמגירות המטבח. היו בחדרה גם ארגזים עם דיסקים, צילומים, תחקירים לספרים ששימשו אותה בכתיבת ספריה ומחזותיה, שכתבה ותרגמה במהלך עשרות שנות יצירתה.
סמל, שנכנסה לתודעה הציבורית כסופרת ומחזאית, פרסמה בחייה יותר מ־20 ספרים למבוגרים ולילדים, ובהם: "צחוק של עכברוש", "גרשונה שונה", "חתונה אוסטרלית", "אישראל", "ילדת הפעמון", "מעופפת" ועוד. חלקם הומחזו והוצגו על במות התיאטרון ותורגמו לשפות שונות. מה שלא ידוע כל כך זה שסמל הייתה גם משוררת שפרסמה ספרי שירה לילדים ושני ספרי שירה למבוגרים: "שירי הריון ולידה" ו"מזמור לתנ"ך".
בעקבות הגילוי המפעים של שיריה, הציעה האוצרת לאגד בספר אחד את שני ספרי שיריה בשלמותם עם עוד 200 שירים שנמצאו בעיזבון, כולל תרגום של תפילה בודהיסטית עתיקה, שעליו עמלה ממיטת חולייה. הספר, "מחזור חיי אישה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), יושק באירוע מיוחד שעורך צדי צרפתי, בניהולו המוזיקלי של דניאל סלומון, שיתקיים ביום האישה הבינלאומי, 8 במרץ, שישי (12:00) בצוותא בתל אביב, בהשתתפות בני משפחתה, פלוס סוללת כוכבים: גילה אלמגור, רבקה מיכאלי, ליאור אשכנזי, ליליאן ברטו, מאור זגורי, ליא קינג, מירה עוואד, אלי הירש ואחרים. אחיינה, בן ארצי, יבצע שיר שהלחין מתוך ספרה "מזמור לתנ"ך".
נאוה ונעם סמל היו נשואים 42 שנים. הם נפגשו לראשונה בהופעה של שלמה ארצי בירושלים. "הייתי המפיק של שלמה ארצי", נזכר סמל, "ומישהו באולם אמר שאיזו צעירה בכניסה טוענת שהיא אחותו. כשהגעתי לדלת הכניסה, התברר שאחותו של שלמה היא סטודנטית בירושלים. כמובן שנתנו לה להיכנס. ביום ההוא נאוה הושיטה לי יד, ואני לא עזבתי אותה עד יום מותה".
התרעות פיקוד העורף