רומן הרומנטי שלפנינו טמונה ביקורת חברתית וכלכלית תקיפה, ועם זאת, יש להודות שמדובר בספר בריחה לְבָנוֹת. זהו רומן מתוק כדבש פרחי הבר, שקריאתי השוקקת בו לוותה בתחושת אשם. גם אם הסיפור מחזק את ההשקפה שספר הוא דבר מוחשי שמחבר בין בני אדם, מרחיב את השכלתם ומפיג את אומללותם, עדיין מדובר בלא יותר מרומן אסקפיסטי שנכתב למען ג'נדר מסוים הזקוק לדרכי מילוט לעתים קרובות.

הסופרת רבת–המכר ג'ני קולגן (ילידת 1972, סקוטלנד), שרקחה את העלילה הסימפטית, מתגוררת במחוז שבו מתנהל הסיפור כולו. אזור כפרי בסקוטלנד, מתעגל בין גבעות ירוקות לחוות מבודדות, וכפר קטן באמצע. ובכפר הקטן יש פאב וסוכנות דואר ורק ספרייה כבר אין. ובכך אין הבדל בין ברמינגהם לכפר הקטן, כי גם בכרך הגדול מחסלים את הספרייה, ונינה, גיבורת הסיפור, מפוטרת מעבודתה האהובה. היא ספרנית בנשמה, נינה, כלומר, אוהבת למצוא את הספר המתאים לאדם הנכון לו. ולכן הספר הזה הוא לא רק על הכפר ויתרונותיו, אלא גם על ספרים ויתרונותיהם.

קולגן, מחברת ספרים רומנטיים וספרי ילדים, מוזגת אל הדפים את כל המרכיבים הנכונים לתמהיל אידיאלי. יש לה גיבורה מצומצמת ממדים, שחיי האהבה שלה דלים כמו השמלות חסרות ההשראה שלה. היא חסרת ביטחון ולא ממש מתמצאת בהוויית העולם הגדול, השיווקי, הסואן לו מחוץ לכותלי הספרייה הוותיקה. במהרה יסתבר כי הבחורונת אמיצה וחזקה יותר מכפי שהיא עצמה סברה. היא תהיה ליזמית של פרויקט שיקשור יחדיו את אהבתה לספרים, לבני אדם ולכפר.

היא תעבור מהעיר אל הכפר, תרכוש רכב מסחרי גדול, מסוג המקררים הנוסעים של תנובה, אך מדגם עתיק. היא תיכנס למגורים חדשים בחווה מבודדת, היא תפגוש כפריים שמחים וקולניים, היא תיהנה ממסיבות עונה חקלאיות עם הבירה והריקודים והלילה הגדול שבחוץ. חייה יתהפכו. המגורים יהיו שונים לחלוטין מן המגורים הדחוקים בעיר הרועשת. לאורך כל הספר תנגיד קולגן את אפיוני הכפר השקט, הפורח, החברותי, הפמיליארי, לאפיוני העיר הכעורה, המנוכרת, הצפופה. ולבסוף יופיע גם בן הזוג הכפרי. גוף גדול, התנהגות מחוספסת וגסה, שתקן ומריר. כשהאמת כולה תצא לאור, יתברר שיש לו סיבות טובות להיות עוין. עד כאן ספוילרים.

ומכאן, המסע בזכות הקריאה. נינה פשוט אוהבת ספרים. לא רק לקרוא אותם ולהעניקם לאוהבי קריאה כמותה, אלא גם לשמור עליהם. כלומר, לאגור אותם. להציל אותם מכיליון, ממכירות חיסול, משימוש כמצע לכבישים. חיסול הספרייה העירונית דוחף אותה צפונה, לכפר קטן ולתוך הפאב המקומי. חמש מאות קילומטרים היא עושה באוטובוס כדי להכניס את עצמה ואת הקוראות לאווירת הפאב. שני קשישים קבועים משוחחים איתה בסקרנות, בעל הפאב ידידותי ושופע רצון טוב, ורק בעל הרכב המסחרי פוסל אותה כקונה בשל מינה ואולי גם בעוון קומתה הצנועה.

בתוך הממתק הזה שתלה קולגן את הביקורת החד–משמעית על חיסול ספריות וחנויות ספרים בעידן האינטרנט. "ראית את התוכניות?", נוחר גריפין, עמיתה של נינה, עם היוודע דבר חיסול הספרייה שבה עובדים שניהם. על הריסות הספרייה יקום מגדל דירות פאר, ורעיון הספרייה יהפוך ל"מדיה–טק" במרכז העיר. גריפין מפרט: "קפה, מחשבים, סרטי די–וי–די, עציצים, משרדי הנהלה ואנשים שעושים ניתוחי עלות–תועלת ומטרידים אנשים מובטלים - סליחה, מעבירים ‘סדנאות מיינדפולנס'. בכל המקום המחורבן הזה אין מקום לשים אפילו ספר אחד".

קולגן עולה במדויק על כל חולשות הזמן המדביק אנשים למסכים, מבודד אותם זה מזה, מונע מהם אוויר צח והרחבת השכלה בדרך הפשוטה ביותר, באמצעות קריאה שקטה בספר. הסופרת מנצחת את הזמן שסילק מעליו את חנויות הספרים המסורתיות. היא מזמנת אל אינטימיות החנות הניידת של נינה ילד קטן ומוזנח, שנמנע מלימוד האלף–בית. הילד הזה יתאהב בספרים, ואני אשכח את מבוכתי על שכך נהניתי מן הבריחה הזאת.

שגיאות אוויליות

"היסטוריה קצרה של האנושות, או: איך הצלחנו לדפוק את כל העסק" הוא ספר הדוּר שמציג את האנושות באור מגוחך, שלא לומר: טרגי. לפי טום פיליפס, עיתונאי והומוריסטן לונדוני, מראשית ימי האנושות התאמצו בני האדם להתאבד או לפחות לרצוח את שכניהם, אם לא להבטיח שחיי ילדיהם יהיו דפוקים. האנשים הבולטים בהיסטוריה של האנושות עשו שגיאות פטליות, שבמקרה הטוב גרמו לאובדנם האישי, ובמקרה הגרוע עלו במחיר חיי מיליונים. זה קרה בגלל שאפתנות או חיפזון: קולומבוס טעה בשיטת המדידה של מרחבי האוקיינוס; שיגעון גדלות: נפוליאון הצעיד את צבאו אל תוך החורף הרוסי, ואחריו גם היטלר, שהסיג את צבאו רק כשחייליו כבר שקעו בשלג; זה קרה סתם: מדענית סקוטית רכנה יתר על המידה מתוך מכונית קיטור חדשה שהתהפכה עליה;

תאוות ממון: האמריקאים המשיכו להרוויח מתוספת עופרת לדלק במשך עשרות שנים, אף על פי שהיה ידוע שהעופרת מסרטנת. פיליפס סוקר בשעשוע את היסטוריית ההטעיות והמשגים המדעיים, האסטרטגיים והגיאוגרפיים, שגרמו להיעלמות כל חי מכברות–ארץ מסוימות במלחמות מיותרות, גחמות אימפריאליסטיות וקולוניאליסטיות והתעלמות מנזקים אקולוגיים חמורים. בעוד החלל מתמלא באשפת גופים שהאדם משלח לעברו, כדור הארץ טובע בזבל יושביו ומאבד את קרחוניו, שוניות אלמוגיו ונהרותיו. הספר מבדח (לעתים הוא מגזים במאמצי החברמניות) וגדוש אנקדוטות היסטוריות מתמיהות. המחבר שואף ומצליח להוכיח שהאדם הוא היצור המטומטם ביותר שמתהלך על כדור הארץ (מאנגלית: נעה בן פורת, ידיעות ספרים, 215 עמ').

מהדורה חדשה

ספרו המענג של איטאלו קאלווינו, "מר פָּלוֹמָר", יצא בפורמט אנין חדש. זוהי היצירה האחרונה שכתב קאלווינו (איטליה, 1983), והגרסה העברית ראתה אור ב–1993. נותר בעינו התרגום של גאיו שילוני, חלוץ נאמן לתרגום הספרות האיטלקית לעברית. טקסט שכולו התבוננות מהורהרת בפרטי העולם הסובב. "בהיותו אדם עצבני שחי בעולם מטורף ומסוער, נוטה מר פָּלוֹמָר לצמצם ככל האפשר את קשריו עם העולם החיצון; וכדי להתגונן מפני השיגעון הכללי, הוא משתדל לפקח ככל האפשר על תחושותיו" (ספרית פועלים, 157 עמ').