באחד מסופי השבוע בדצמבר 2017, פרסם כתב העת הנחשב "הניו יורקר" סיפור קצר בשם "טיפוס של חתולים" (Cat Person). זמן קצר לאחר עלייתו לרשת, זכה הסיפור למיליוני שיתופים והפך לסיפור הנקרא ביותר של העיתון באותה השנה. חייה של הסופרת האלמונית, קריסטן רופניאן, השתנו מקצה לקצה.

במרכז הסיפור נמצאים מרגו, סטודנטית שעובדת במזנון קולנוע, ורוברט, גבר שמבוגר ממנה ביותר מעשור, שלא ממש ברור במה הוא עוסק. מערכת יחסיהם מתחילה בהתכתבויות טלפוניות, ממשיכה בדייט כושל, ומסתיימת עוד באותו הלילה במיטתו. הסקס בין השניים רחוק מלהיות לוהט; רוברט, כך מגלה מרגו, לא מודע לכובד משקלו עליה, והיא מוצאת את עצמה בעיצומו של האקט, נעה בין התפרצויות צחוק נבוכות, למחשבות שאמורות להעביר את זמנה עד שהדבר הזה כבר ייגמר. על רוברט, מאידך, נראה שהזמן עובר דווקא בנעימים.

השיח הער שחולל הסיפור כלל בעיקר דיונים סוערים על מה בעצם קרה שם: האם היה זה אונס, או רק מין רע בהסכמה? האם הסופרת שונאת גברים, או רק מביאה את קולן הלא מושמע של נערות ונשים, שנקלעו לסיטואציה מינית בעייתית, ולא מצאו את הדרך "הנכונה" להיחלץ ממנה? האם גבר אמור בכלל לקלוט סימנים זעירים ורגישים שמשדרת - או לא - האישה? והאם המילה "לא" צריכה תמיד להיאמר במפורש?

תהודה בינלאומית

סביר להניח שאלמלא עיתוי פרסומו - כחודשיים אחרי לידת תנועת MeToo#, וכשאמריקה עוד עיכלה את נצחונו של נשיא מעורר המחלוקת דונלד טראמפ -  הסיפור הפשוט למדי הזה, לא היה זוכה לתהודה בינלאומית. אלא שהנסיבות האירו פנים לרופניאן, אז בת 37, שבעקבות ההצלחה האדירה קיבלה מהוצאת ספרים אמריקאית מקדמה על סך 1.2 מיליון דולר עבור כתיבת קובץ סיפורים ורומן. בהמשך הגיעה גם הצעה מרשת HBO, להפיק סדרת טלוויזיה המבוססת על סיפוריה. בחודש שעבר יצא קובץ הסיפורים, "אתה יודע שאתה רוצה את זה", גם בתרגומו העברי (הוצאת אחוזת בית).

"לא צפיתי בשום אופן את התגובה הזו לסיפור", אומרת רופניאן למעריב. "מבחינתי, עצם פרסומו ב'ניו יורקר' היה הצלחה שאי אפשר היה אפילו לדמיין. כך שבאמת קשה לי לתפוס את כל מה שהגיע בעקבותיו. אני עדיין מנסה לעכל את זה. יש ימים בהם אני מתעוררת בבוקר, ואני עדיין מופתעת שכל זה קרה לי".

קריסטן רופניאן, "אתה יודע שאתה רוצה את זה" קריסטן רופניאן, "אתה יודע שאתה רוצה את זה"

האם חשבת על תנועת MeToo# המתהווה כשכתבת את הסיפור?
"לא. באותו זמן התנועה לא הייתה קיימת, כמו שהיא כיום. כתבתי את הסיפור באפריל 2017, לפני שצצו כל ההאשמות נגד הארווי וינשטיין והשאר. אבל עדיין, התקופה ההיא, אחרי בחירתו של טראמפ ואחרי פרסום הקלטת מהתכנית

Access Hollywood  (שבה נשמע טראמפ אומר למנחה הטלוויזיה בילי בוש: 'כשאתה מפורסם, אתה יכול לעשות לנשים מה שאתה רוצה, גם לתפוס באיבר מינן". ק"ס) - הייתה תקופה קשה מאוד, ואני בהחלט חושבת שאווירת המתח שליוותה אותה, הצליחה לחלחל לתוך הסיפור".

מה בסיפור מקשר אותו, לדעתך, לתנועה?
"אני חושבת שהתנועה הזו צמחה מתוך תחושה קולקטיבית בקרב הרבה מאוד נשים, שהיחס שהן זכו לו וקיבלו אותו כמובן מאליו, לא אמור להיות מקובל בשום פנים ואופן; וחוויות שהן חשבו שהן חוו לבדן, משותפות לעוד הרבה נשים. נשים היו רעבות לשיח כן, והסיפור העניק להן הזדמנות לדבר על דברים שעד אז הייתה תחושה שלא שווה להזכירם".

אימה על־טבעית

רופניאן, בעלת תואר שני בכתיבה יוצרת ודוקטורט בספרות אנגלית, מתגוררת במישיגן, ארצות הברית. סיפוריה מאופיינים מצד אחד בכתיבה מזווית מרוחקת, ומצד שני בנבירה עמוקה בנפש הדמויות. במרכזם של סיפורים רבים עומד נושא הדייטים, ותחושת מסתורין, על־טבעיות ואף אימה אופפת רבים מהם. גם תפישת העולם הפמיניסטית תופסת מקום של כבוד בסיפורים, אולם היא כמו מרחפת מעל ומניעה אותם רק בחוטים דקיקים.

לא בכדי, כשהיא נשאלת על השפעותיה הספרותיות, מזכירה רופניאן סופרים דוגמת סופרי האימה האמריקאים סטיבן קינג, שירלי ג'קסון וג'ף ונדרמיר; והסופרת הפמיניסטית אנג'לה קרטר, הידועה בסיפוריה הקצרים. כך למשל, בין סיפורי הקובץ ניתן למצוא את "ילד רע", סיפור סאדו־מזוכיסטי על זוג צעיר, שהופך את חברם הטוב לעבדם הנרצע; את "הרץ הלילי", שמתאר חוויות מלחיצות של מתנדב מחיל השלום האמריקאי בכפר בקניה, במסגרתן דמות עירומה ומהירה עושה בלילות את צרכיה על מפתן ביתו; ואת "הוכחה בקופסת גפרורים", על בחורה צעירה שסובלת מעקיצות מוזרות שמופיעות לפתע על גופה.

במרכזו של הסיפור "בחור טוב" נמצא טד, גבר בן 35 בעל פנטזיות מיניות אלימות. רופניאן שולחת את הקורא למסע שמתחיל בשנותיו המוקדמות, עובר דרך התבגרותו, ומסתיים בימיו כגבר קהה החושים שהפך להיות. התחושה שהיא מנסה להעניק הסבר להתנהגותו של "הצד השני", הגבר, זועקת. "תמיד כשאני כותבת אני מנסה להבין גם אנשים אחרים, וגם את עצמי", היא אומרת בהתייחסה לטענה. "טד מכיל היבטים של גברים רבים שהכרתי, וכאלה שחבריי הכירו. נוצרה בי תשוקה להבין למה הם התנהגו כמו שהתנהגו. אבל בו זמנית, בזמן הכתיבה, שמתי הרבה מעצמי בתוכו: ניתוח יתר עצמי, חרדה, הדרך שבה הרצון שלו להיות אדם טוב מעודדת דווקא כמה מהתנהגויותיו הרעות. כל אלה תכונות שמאפיינות גם אותי. באופן כללי, אני מנסה להימנע מלהפנות אצבע מאשימה כלפי הדמויות שלי ושפיטתן מעמדת התנשאות".

האם ניסית לפצח את עולם הדייטים דרך הסיפורים?
"אכן. כלומר, אני מנסה לפצח את העולם כשלם, לא רק את החלקיק הזה שקשור לדייטים. אני חושבת שאני נמשכת לכתיבה על עולם הדייטים כי אני מוצאת בו דרך להבין בצורה עמוקה יותר את האופן שבו אנחנו מתייחסים לאחרים. לא משנה אם אתה רווק, יוצא לדייטים, או במערכת יחסים ארוכה. תמיד אתה מנסה לפצח איך אתה מצטייר בעיני אחרים. אחת הסיבות שיציאה לדייטים כל כך קשה, היא בגלל שהיא מאלצת אותך להתעמת עם השאלות האלה בגלוי, וזה מה שכמובן הופך את זה לכר פורה לכתיבת סיפורת".

הספר שלך תורגם לאחרונה לעברית. זה משהו שאי פעם חשבת שיקרה?
"ממש לא. לראות את הספר שלי מופיע בשפות אחרות, זה דבר שעושה לי צמרמורת. אני נרגשת לראות איך הוא מגיע למקומות רחוקים, ומרגישה כמו הורה גאה".