אין כמו מערכת בחירות נוספת בתוך פחות מחצי שנה, שבה לפי כל הסקרים לא יהיה חדש תחת השמש, כדי לצלול שוב למערכת היחסים בין מחנה השמאל למחנה הימין בישראל. אלא שהספר החדש "שלושה יוצרים נמר - רטוריקת הפופוליזם" (הוצאת אסיף) מאת פרופ' יהושע גתי, שלכתיבתו הייתה שותפה גם ד"ר דולי לוי, מנתח את מערכת היחסים המורכבת הזו מכיוון קצת אחר - הרטוריקה, אמנות המילה ואמנות הנאום.
"סוד כישלון השמאל בעימותיו עם הימין נעוץ בשימושו המחושב ברטוריקה האריסטוטלית השקולה, המחווירה באיפוקה מול הרטוריקה הפופוליסטית המשתלחת", טוען פרופ' גתי, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת קייפטאון בדרום אפריקה ומרצה לרטוריקה בחוג לגישור ויישוב סכסוכים באוניברסיטת תל אביב.
"יש הגדרות רבות לפופוליזם", מסביר פרופ' גתי. "אני מתייחס בספר לקבוצות מודרות שמנסות לתפוס את ההגמוניה על ידי הוקעת הצד השני – ע"ע מירי רגב שמאוד מוצלחת בזה. היא סבורה שההגמוניה הייתה בידי העילית השולטת, אך במקום לחלק חלוקה שווה והוגנת של תקציבים בין מרכז לפריפריה, היא רוצה לבטל את העילית ולהחליף את ההגמוניה. זה פופוליזם מובהק, אבל לנאום היא יודעת".
פרופ' גתי קושר כאמור בין דעיכת השמאל לכישוריו הרטוריים. "הימין משתמש ברטוריקת 'נקמה'. שימי לב למילים שלו: 'עין תחת עין', 'שן תחת שן'. 'היכית, נכה אותך בחזרה', 'אני צודק והדרך ברורה', 'חזק', 'נראה להם'. ומנגד, שיח השמאל הרבה יותר מופשט, הטיעונים מובאים בלשון גבוהה, צחה. חוקר אמריקאי שניתח את טראמפ מול הדמוקרטים ניסח את זה בבהירות: הם מפסידים כי הם אוקספורדים. השמאל איבד את שפת העם. הוא לא יודע לדבר עם ההמונים".
"לא צריך לבוא ממרומי הקתדרה ולתת נאום. העם רוצה רגשות. ולא רק עם ישראל, כל עם רוצה וצריך שידברו אליו ברגש. וככלל, אני טוען שההיגיון לא משכנע. יש לך סכסוך עם מישהו? לא ללכת בהיגיון. אגב, גם רגש שמתפרץ זה לא טוב. מה שצריך זה לקחת את ההיגיון, לעטוף אותו בדמיון, וזה אמור לפעול על רצון האדם. זה המוטו".
אי אפשר לדבר על רטוריקה בלי לדבר על ראש הממשלה נתניהו, שידוע בכישוריו הרטוריים יוצאי הדופן. גם פרופ' גתי מסכים עם העובדה הזאת, אך מוסיף שלא מספיק רק כישרון. "זו עבודה לכל דבר, שצריך ללמוד אותה ולהתכונן אליה ולא רק לשלוף מהשרוול", הוא אומר. "נתניהו תמיד מספר סיפור. דוגמה נפלאה לכך היא נאומו מפתיחת מושב החורף של הכנסת ב־2018. הוא סיפר שביקר בווילנה והגיע במקרה לאחד מבתי הכנסת האחרונים ששרדו בשואה, כשברחוב הסמוך לו סבו חטף פעם מכות והחליט בעקבות כך לעלות ארצה. בהמשך סיפר כיצד דאג לשיקום בית כנסת בצפון שהוא פרש עליו חסות, והנה לכם הנוסחה המנצחת של כיבוש הקהל בנאום אחד שבו הוא מקשר בין יהדות בווילנה, שואה ותקומה; בין סבא ובין נכד שהוא היום ראש ממשלה שסגר מעגל. ציפי לבני, שאגב נפלאה בראיונות אחד על אחד אך פחות טובה בנאומים, מיד תקפה אותו ש'יהדות היא אהבת ישראל וזה מספיק'. כמובן שהנאום שלה אחר כך כבר לא החזיק. היא תקפה, אין לה עכשיו מה לומר יותר, והוא יודע את זה".
ואי אפשר לדבר על רטוריקה בלי להזכיר את נשיא ארצות הברית טראמפ, שנדמה שפיתח סגנון ייחודי משלו. "אם את מנתחת את הוויכוחים שלו עם הילרי קלינטון, טראמפ משתמש באמנות ההפחדה, קרי תצאו לרחוב ותותקפו על ידי מהגרים", אומר פרופ' גתי. "נתניהו עושה אותו הדבר עם איראן".
התרעות פיקוד העורף