גם כשנדמה שהעיסוק סביב יצירתה של תרצה אתר, ויצירתו של אביה, נתן אלתרמן, כבר הגיע לשיא, יוצאת בת קול שאומרת: לא כך היא. יש עוד. לא מכבר נחתם פסטיבל אלתרמן בתיאטרון החאן, בזמן שנרקמת "שנת אלתרמן" בעיריית תל אביב; מופעי מחווה ליצירתה של אתר עלו לפני זמן קצר על הבמות הגדולות, במקביל לצאת הספר "כל השירים" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, וכך הלאה.

כל זה לא מרתיע את אנשי "כביש אחד", חבורת צעירים ירושלמים שפועלים מתוך בית אליאנס בלב שוק מחנה יהודה, במטרה ליצור תרבות המבוססת על מפגשים בין קצוות בחברה הישראלית. מחר (8 ביולי), הם יצאו לדרך עם "פסטיבל יוצאי התיבה", וביום שלישי ייערך ערב תחת הכותרת: "תרצה אתר ונתן אלתרמן - פגישה לאין קץ". יהוא ירון, מאיה בלזיצמן, ערן צור, שילה פרבר וענת מלמוד, יבצעו שירים שהולחנו, ופרופ' דן לאור, מחבר הביוגרפיה “אלתרמן" (הוצאת עם עובד), ידבר על יצירתו.

יחיאל נחמני, מייסד "כביש אחד", מסביר שמדובר בפסטיבל מוזיקה היוצא מן המילה. במקרה הזה - שירה: "הפסטיבל מתמקד בטקסטים שנחצבו מסלע המילה העברית, ונוצרו מתהומות הנפש והקיום. במהלך הפסטיבל נערכים אירועי מחווה לגדולי הכותבים והיוצרים שנוגעים בשורשי היצירה המקומית".

זה ייפתח ב"ארגובים": מחווה לסשה וזוהר ארגוב, מתוך תפיסה הגורסת שפזמונים הם לא פחות שירה ממילים המכונסות בספרים. גם למאיר בנאי יוקדש ערב שלם.

יחיאל נחמני. צלם : ים טרייבר יחיאל נחמני. צלם : ים טרייבר

"'כביש אחד' זה ירושלים־תל אביב, יהודים־ערבים, שמאלנים־ימנים. הרעיון שלנו הוא ניסיון ליצור חיבורים לא צפויים ולא תמיד הגיוניים לכולם. ליצור תרבות חדשה עם בשורה. הפסטיבל הוא אחד מאירועי השיא של הפעילות השנתית שלנו", אומר נחמני. "כל השנה אנחנו עורכים ערבים סביב משוררים והוגי דעות כמו מאיר אריאל, א.ד גורדון, פנחס שדה, לאה גולדברג, נעמי שמר, בדרך כלל סביב יום השנה שלהם, כשהדגש הוא השפה עברית. זו אומנם אזכרה, אבל אנחנו קוראים לזה 'הילולה', כי המילה הילולה היא יותר עממית ושמחה. אני רואה בא.ד גורדון, מאיר אריאל ופנחס שדה, צדיקים נסתרים. הרעיון הוא להתחבר אליהם רגשית יחד עם קהל צעיר".

את מודעות האבל שקוראות לבוא לאירועים האלה, קשה לפספס. הן תלויות ברחבי ירושלים ומושכות את העין. "כל סיפור ההילולות התחיל בזה שנכנסנו לבית אליאנס עם דברים קלאסיים, כמו ערב עם מוזיקאי, וסדנאות. אלה היו הפקות תובעניות של ממש. החלטנו לעשות חושבים מחדש", מסביר נחמני. "זה קרה אחרי שהלכנו, חבר נוסף ואני, להגיד בלילה קר קדיש על הקבר של פנחס שדה, מצוידים בוויסקי וקוגל, והגיעו רק שלושה אנשים. ההילולה הכי אלטרנטיבית שהייתה אי פעם. שנה אחר כך כבר הלכתי לבד. החלטתי לערוך לו אזכרה בבית אליאנס. שבוע לפני כן, ערכנו הילולה לזכר לאה גולדברג. 180 איש הגיעו רק מפוסט בפייסבוק. זה חלק מהקונספט. תמיד נדליק נרות ונכין אוכל שמתאים לדמות. כל מה שאנחנו עושים הוא חווייתי, ואולי זה ההבדל הגדול בינינו לערבי ספרות אחרים. אלתרמן ותרצה אתר זו בעצם הילולה. חשוב לנו שהפסטיבל ייתן במה לטקסטים מעמיקים בעברית".

מבין כל משוררי השירה העברית לדורותיה, כמעט יובל אחרי פטירתו, נתן אלתרמן הוא גיבור התרבות הישראלית הבולט ביותר, והמשורר הנחקר ביותר כיום. גם אתר זוכה לעדנה גדולה. זה לא מרתיע את אנשי "כביש אחד". "בדרך כלל אנחנו הולכים על דמויות שהן יותר בשוליים", אומר נחמני. "מראש הייתה לי התנגדות לכל מה שבמיינסטרים. את אלתרמן תפסתי כמיינסטרים. חשבתי שזה משהו מזויף ולאומי. את תרצה אתר מאוד אהבתי במהלך השנים. יש משהו מאוד קסום, כן ואישי בשיריה. מאוחר יותר התחלתי לקרוא את אלתרמן, ולהבין מה היצירה שלו אומרת. גיליתי שהשירים שלו מאוד מעניינים. זו שירה מורכבת ומסובכת. הוא המציא הרבה מטבעות לשון. גם החריזה שלו מעניינת. חוץ מזה, מאיר אריאל טען שאלתרמן ובוב דילן הם שניים מהיוצרים שהכי השפיעו עליו. מאיר אריאל הוא האדמו"ר שלנו, וכל מה שהוא אוהב, גם אנחנו אוהבים".

"תרצה אתר ונתן אלתרמן - פגישה לאין קץ", "פסטיבל יוצאי התיבה 2", 9 ביולי, שלישי, 20:00, בית אליאנס, ירושלים