הפיליטון העוקצני הזה, הכתוב כרומן חמוד על נשים, חושף בקרבו סגנון יוצא דופן ומבט סאטירי על חברה קרתנית בשנות ה־60. העיר סידני האוסטרלית אינה נראית כעיר המערבית המפותחת של ההווה. החיים שם, בתחתית כדור הארץ, היו עדיין מרוחקים מפלאי אירופה, שהעניקה (ועדיין מעניקה) השראה של טעם משובח. פריז ולונדון היו ערים נכספות בעיני נשות סידני, המתמצות כאן בנציגותיהן, זבניות חנות הבגדים הגדולה "אף ג'יי גוד'ז". הרומן קרוי במקור "הנשים בשחור", על פי שמלת העבודה האחידה שלהן. כל פרקי הספר מנומרים באקט החלפת השמלה השחורה בבגדים האישיים, בחדר ההלבשה של עובדות החנות. הספר נתלה כולו על קולבי שמלות, כי באמצעות העיסוק בלבוש הנשי תוקפת מדלין סנט ג'ון את המוסכמות המגבילות, את ההירארכיה המעמדית ובעיקר את מקומה הצר של האישה בחברה ובבית.
אם נעמיק לחטט במציאות יומנו, נגלה שהפמיניזם אומנם צבר אילו הישגים, אבל העולם עדיין מתפקד תחת שלטון גברי. החלוקה בין עשירים לעניים רק החריפה, ובעולם השלישי נשים עדיין צריכות להיאבק על זכותן להשכלה. היחס למהגרים רק הורע. בכל העולם. במובן אחרון זה בלבד, אוסטרליה הייתה שנים רבות גן עדן למהגרים (היא כבר לא כל כך). אף כי נחשבה לארץ גזירה בתחילת ימי הקולוניזציה הבריטית (אסירים נשלחו ליישב אותה), בהמשך הייתה לארץ מקלט פרושת זרועות, תוך כדי מחיקת העבר הילידי שלה, כמובן.
בסיפור שלנו, המתנהל לפני חג המולד 1960 ולאחריו, הדמות היחידה השמחה בחלקה היא דווקא מגדה, המהגרת הסלובנית. היא חיה בסידני באושר עם בעלה, סטפן, המהגר ההונגרי. מגדה היא דמות מאירה בעולם שנדון לאפרוריות שבלונות של התנהגות. היא משב רוח תוסס, היישר מאירופה. מפולפלת, יודעת להעריך את תנאי החיים החדשים, היא המביאה את התרבות והטעם הטוב לסידני. היא קטליזטור בתוך תמיסה שקפאה. היא מעוררת את סביבתה הנשית לפרוץ את המסגרות. ליסה הנערה תמשיך בלימודיה בעידודה, למרות אביה השמרן, ופיי, שהעניקה מחסדיה לגברים תמורת הבטחות שווא, תמצא את הגבר המקיים. מגדה תדאג לכך, והוא לא יהיה אוסטרלי. הגברים האוסטרלים נדונו כאן לאיפוס מוחלט.
מגדה היא תמצית האופטימיות, הפתיחות, ההומור הטוב, החום האנושי. מיס ג'ייקובס לעומתה, בלי שם פרטי, היא גברת נוקשה ויובשנית. "היא הרכיבה משקפיים במסגרת פלדה וממחטה לבנה נקייה היתה תחובה תמיד בין שדיה". "מיס ג'ייקובס שירתה את תושבי סידני, או בכל אופן, את תושבות סידני, עוד מלפני המלחמה - אותה תקופה אגדית ואפילו נפלאה. היא התחילה ב'כפפות וגרביים' (...)". היא חלומו של כל בעל עסק. ובעל העסק הזה, הוא גבר, כמובן, והוא מרוצה מהעוֹבדוֹת שלו. איך לא? הן לובשות את שמלות השרד השחורות ומחייכות אל הלקוחות כאילו אין להן בעיות אישיות. אך לכל אחת יש בעיה אישית (חוץ מאשר למגדה).
במובן זה הסופרת האוסטרלית בחרה טיפוסים גנריים, ציידה אותם בנתונים אופייניים ובבעיה שתיפתר עד סוף הסיפור, ושלחה אותם אל הקורא עטופים באירוניה מעודנת. ליסה התמימה, שהעזה רק לשנות את שמה, כמו כדי להתנער ממסגרות כובלות, אינה מעזה לחשוב שתוכל להמשיך ללמוד. פאטי האומללה, נשואה לגבר שמיניות נשית (או גברית) מפחידה אותו. הזוג חשוך ילדים, אולי מפני שעד לרגע הסיפורי שלפנינו איש מהם לא חווה אורגזמה.
הסופרת מדלין סנט ג'ון (1941–2006) מוצגת באחרית דבר במבט אובייקטיבי, משועשע ומעריך, בידי הבמאי האוסטרלי ברוס ברספורד, שלמד איתה בסידני. 30 שנה לאחר מכן פגש אותה כשביקש להפוך את הרומן לסרט. הסופרת, שחייתה בבריאות מעורערת בלונדון, נודעה בקפדנותה הרגזנית והטילה מורא על מו"לים. "בתחושה איומה ומבשרת רעות שלחתי לה את התסריט", כותב ברספורד. הסרט יצא לאקרנים לפני שנה. לאחר מות סנט ג'ון מונה הבמאי למנהל עיזבונה הספרותי.
זה איננו עוד רומן קליל המביא את גיבורותיו אל מחוז חפצן ותו לא. זוהי אמירה חברתית מסוגננת, ממשיכת דרכה של ג'יין אוסטן ועם זאת בת הזמן הזה, קוצנית ומתבלטת בבחירות העיצוביות. יש בה תורשה של הומור בריטי, אך נוסף לה חופש הבעה חצוף, שכמותו אפשר לפתח רק על אי גדול מאוד ורחוק מאוד.
"המידות הטובות", מדלין סנט ג'ון,
מאנגלית: הדסה הנדלר, תכלת, 220 עמ'
ספירת מלאי (המשך)
לכל נפש
* אבּי וקסמן, "גן של התחלות חדשות", מאנגלית: אסנת הדר, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 338 עמ'.
* קתרין יוז, "מכתב שנשכח", מאנגלית: נורית לוינסון, מודן, 307 עמ'.
* ריס בּוֹאֶן, "הילד הטוסקני", מאנגלית: אסנת הדר, פן, ספרי חמד, ידיעות אחרונות, 319 עמ'.
* אליסון פירסון, "כמה קשה זה כבר יכול להיות?", מאנגלית: קטיה בנוביץ', כנרת זמורה–ביתן, 429 עמ'.
* הלן קאלֶן, "מילים ששמרתי בלב", מאנגלית: רחל ויסר, פן, ספרי חמד, ידיעות ספרים, 296 עמ'.
* איליין דנדי, "האבוקדו שלא יבשיל", מאנגלית: רחל פן, פן, ספרי חמד, ידיעות ספרים, 280 עמ'.
* רפאל ז'ורדאנו, "הפרק השני של החיים מתחיל כשמבינים שיש רק פרק אחד", מצרפתית: דורית דליות, כתר, 209 עמ'.
* סוזן מייסנר, "סודות של חיים מופלאים", מאנגלית: דורית בריל־פולק, מודן, 396 עמ'.
* רוברטה ריץ', "משפט בוונציה", מאנגלית: דנה טל, כנרת, 288 עמ'.