"עצבן אותי שאין לילדים שלי מספיק ספרים טובים לקרוא. הייתי גם בתקופה שלא היה לי שום דבר לכתוב לטלוויזיה. אז ישבתי, התחלתי לכתוב את הספר, והילדים שלי עזרו לי. אני מאוד מרוצה מהספר החדש, יצא ממש נחמד. אני מחכה כבר לשמוע מה הקוראים יחשבו", אומר גיורא חמיצר, יוצר טלוויזיה ותסריטאי, שלאחרונה גם מתהדר בתואר סופר.

מחר בחמש אחר הצהריים יגיע חמיצר, יוצר הסדרות הפופולריות "השמינייה", "האי", החממה" ו"שכונה", למפגש עם קוראים צעירים בסטימצקי בקניון איילון ברמת גן. במפגש תתקיים השקה מוקדמת לספרו השני, "רוני ותום - החקירה השנייה", שיראה אור בתחילת ספטמבר. ספרו הראשון, "רוני ותום - החקירה הראשונה", שיצא לפני ארבעה חודשים, היה לרב מכר.

"הספר השני הוא על הרפתקה תל־אביבית מאוד מותחת. האריה, שפסלו ניצב בסמטה פלונית, הוא אחד הגיבורים הראשיים. מסביבו המצאתי סיפור תל־אביבי מותח וכיפי", מספר חמיצר.

ילדים בימינו עדיין אוהבים לקרוא?
"אני משוכנע שכן. כמובן שעל כל 100 ילדים שיושבים מול הטלוויזיה, יהיו ילד אחד או שניים עם ספר ביד, אבל אם מתעלמים רגע מהמספרים, יש עדיין קהל לכך. אני כל הזמן מקבל באינסטגרם שלי תגובות מילדים. כשאני מקבל הודעה על ספר, זה איכשהו יותר נוגע בי ומרגש מאשר הודעה מילד שסיים לראות עונה של סדרה שכתבתי. בספר יש משהו טהור. אם תפסת את הילד בספר, עשית משהו לא פשוט, כי יש המון גירויים מסביב. מבחינת האגו, זה מרגיש בעיני הישג יותר גדול. אם ילדים כותבים לי שהם עזבו את המסך וקראו את 'רוני ותום', זה הדבר הכי כיפי בשבילי".

מה שהולך במוח

חמיצר, 48, בנם של העיתונאית יעל חן ושל החידונאי והסופר דן חמיצר, גדל בתל אביב. הוא שירת ככתב ועורך במחלקת התרבות בגלי צה"ל ולאחר מכן הצטרף לערוץ הילדים. החל מ־2005 הוא כותב תסריטים לטלוויזיה ומתמקד בילדים. הוא נשוי לעדי ואב למיכאל (13) וארי (8).

הוריו התגרשו כשהיה בן שנתיים. "הרבה מאוד ממה שאני עושה זה בהשראת אבא", הוא מספר. "אבא מצא דרך להתפרנס רק דרך המוח שלו. העובדה שאני עצמאי ובעצם שכל העבודה שלי מסתמכת על יצירתיות - זה משהו שקיבלתי ממנו. קיבלתי ממנו את הביטחון והכלים לעשות את זה".

אתה מתייעץ איתו בעניינים מקצועיים?
"אנחנו עובדים בדברים מאוד שונים. אנחנו מספרים אחד לשני, פחות מתייעצים. אבל שנינו מאוד גאים אחד בשני".

כאמור, חמיצר כותב סדרות לילדים כבר עשרות שנים. "השינוי הגדול הוא שעם השנים נהייתי תסריטאי יותר טוב", הוא אומר. "לניסיון יש משמעות. כל סדרה שאני כותב משקפת התקדמות במה שאני עושה. ביצירה ובאמנות, בדרך שבה אני כותב, ברמת השכלול. גם העובדה שהפכתי לאבא מאוד משפיעה. דברים שפעם כתבתי נראים לי אולי אכזריים מדי או קיצוניים מדי. בסדרות 'השמינייה' ו'האי' עוד לא הייתי אבא. יש בהן קווי עלילה מסוימים שאני בטוח שהיום לא הייתי כותב אותם. התחלתי עם 'ששטוס' לפני 20 ומשהו שנים. התמקצעתי לכתוב לקהל מאוד ספציפי, לגילי 9־13. הילדים השתנו, אבל הקהל נשאר אותו דבר".


רוני ותום, גיורא חמיצר, החקירה השנייה. כריכת הספר רוני ותום, גיורא חמיצר, החקירה השנייה. כריכת הספר



עד כמה הילדים באמת השתנו?
"פחות ממה שזה נראה למי שלא מכיר אותם מקרוב. הנטייה הטבעית של כולם היא לחשוב שכשהם היו ילדים, הכל היה יותר טוב. אני לא חושב שזה המצב. יש הבדל בין ילדים שגדלים עם אינטרנט או בלי, אבל אני פוגש אותם במקום שאני מספר להם סיפורים. כשהסיפור עובד, הוא עובד, וזה לא משנה אם הגיבורים צופים ביו טיוב או מנגנים תקליט בפטיפון. אני כן יכול להגיד שצריך לעבוד קשה כדי לתפוס את תשומת לבם של הילדים. תמיד ניסיתי לעשות זאת. יש כיום בני 10 שמגלים את 'השמינייה', שהיא סדרה ישנה, וכותבים לי כמה הם אוהבים אותה. יש משהו בסדרות האלה שבהן הסיפור לא קשור לזמן או למקום מסוים, אלא למה זה אומר להיות ילד בגיל הזה".

איך התחושה לגלות את עולם הספרים?
"אני מקבל המון תגובות על הספר הראשון. הורים מספרים לי שהילדים שלהם שנאו לקרוא ספרים ואת הספר שלי גמרו ביומיים. זה לא מקרי, כי דרך הניסיון שהיה לי בטלוויזיה צברתי ניסיון איך לבנות סיפור מפרק לפרק ולא לשעמם. אני תמיד אומר שאם ילד התחיל ספר ולא סיים, הבעיה היא בספר ולא בילד. פשוט צריך למצוא ספרים יותר מעניינים. זו הייתה הנחת היסוד שלי עוד לפני שהתחלתי לכתוב".

רוני ותום, גיורא חמיצר, החקירה הראשונה. כריכת הספר רוני ותום, גיורא חמיצר, החקירה הראשונה. כריכת הספר


איזה מסרים חשוב לך להעביר?
"אין רשימת מסרים. הדבר הכי חשוב הוא שהדמויות יהיו סקרניות, שכל דבר מעניין אותן. לכן בלשים התאימו לי בתור נושא, כי הם אנשים סקרנים. כל עוד ילד הוא סקרן, הוא יסתדר ויהיה בסדר. הדבר הכי נורא זה שילדים או נערים מאבדים את הסקרנות הזאת. אני רואה את התפקיד שלי הרבה פעמים כמי שצריך לעורר את הסקרנות. אני מספר סיפור מעניין וגם מציג דמויות שרוצות לדעת הכל. להיות סקרן זה אומר גם לפעמים להיות חשדן, לא לקבל כל דבר, להיות בעל תושייה, לא לסמוך תמיד על מבוגרים, לנסות להבין את העולם ולגלות את הסודות שלו. את כל זה יש בסדרות ובספרים שלי".

בסדרה "שכונה" משנת 2014 הייתה גם דמות לסבית. "המטרה הייתה יותר מורכבת מלהגיד שעשינו נשיקה בין שתי בחורות בסדרת נוער", מסביר חמיצר. "זו הייתה עבודה מורכבת של שנים למצוא את הדרך הנכונה לספר סיפור שלא יהיה פרובוקטיבי כמו שיהיה קונסטרוקטיבי. אמרנו שבני אדם מתאהבים אחד בשני. הם יכולים להיות בן ובת ולפעמים לא בן ובת. בימים אלה אני כותב סדרת טלוויזיה חדשה בשם 'Sky' שמופיעה בה חייזרית. החייזרית היא דוגמה למישהו שהוא לא כמו כולם במובן הכי קיצוני שיכול להיות. המטרה היא גם לדבר על השונות, אבל זה תמיד צריך לבוא מאוד בעדינות. שזה לא ירגיש כמו מסרים חינוכיים עם מוסר השכל. ברגע שמנסים לדחוף בכוח לגרון איזו תובנה, ילדים מאבדים את זה".



איזו השראה אתה מקבל מהילדים שלך?
"את הספר 'רוני ותום' ממש כתבתי יחד איתם. הייתי מקריא להם כל ערב פרק, והם נתנו לי רעיונות והערות. הם שני ילדים מדהימים שמספקים לי הרבה חוויות ואושר. אני למדתי לערוך וידיאו בגיל 35. הילד הקטן שלי כבר מצלם ועורך סרטים בעצמו באייפד. האפשרויות שיש להם לבטא את היצירתיות שלהם היום, לעומת מה שהיה לי בשנות ה־70, הן הרבה יותר גדולות. במובן מסוים אני כל כך מקנא בשפע הזה".

למה בחרת להתמקד דווקא בגילים הצעירים?
"הילדים בגילים האלה עוד לא התקלקלו. מצד אחד הם תמימים מספיק כדי ליהנות מסיפור, ומצד שני אינטליגנטים ובוגרים מספיק כדי לראות את כל המורכבויות שלו. וכל זה עוד לפני גיל ההתבגרות שמשבש להם את כל המערכות בגוף".

בסדרות שכתב חמיצר התגלו לראשונה לא מעט שחקנים שהפכו לכוכבים, בהם עוז זהבי, יון תומרקין, עדי הימלבלוי, מיכאל אלוני, ידידיה ויטל, דר זוזובסקי ועוד.





"זה מאוד פשוט", מסביר חמיצר. "אני תמיד מחפש לסדרות שלי אנשים שעוד לא עשו עשרים סדרות אחרות. גופי שידור תמיד היו מעדיפים ללהק כוכבים. לשמחתי, בתחום שלי אני יכול להגיד פשוט לא, כי זה רעיון לא טוב בעיניי. מבחינת החיבור בין צופה לסיפור, אין כמו שחקן חדש, כי אין כל מיני סטיגמות והקשרים לדמויות אחרות שכבר עשה. זה עוד מכשול מיותר בדרך להתחבר לסיפור. אם אני מוצא אנשים מוכשרים ונותן להם דמויות מעניינות, אז מתוך עשרה לא מוכרים שניים־שלושה יעשו קריירה לאורך שנים. גם בסדרה החדשה, 'Sky', זה הולך להיות קאסט חדש לגמרי".

הקהל מספר 1

חמיצר יכול להיות גאה בעובדה ש"החממה" שיצר נמכרה ב־2016 לנטפליקס. "יש המון סדרות ישראליות שנמכרו לחו"ל, אבל 'החממה' היא היחידה שאנחנו הפקנו בעצמנו, צוות שעשה הכל בישראל. הפקנו אותה שוב עם שחקנים אמריקאים. זה עדיין לגמרי בשליטה שלנו, וזה מצליח בכל העולם".

הגרסה האמריקאית של "החממה", Greenhouse Academy, עלתה בספטמבר 2017 ב־190 מדינות בעולם. "יש מחסור בעולם לתכנים לגיל הזה", אומר חמיצר. "כותבים לו פחות ספרים, עושים לו פחות סרטים וסדרות, הרבה בגלל סיבות מסחריות. יש פה נישה שהיא לא רוויה ולא מנוצלת מספיק".

מה אתה צופה לשוק הטלוויזיה לילדים?
"בארץ העתיד עגום, כי כל גופי הטלוויזיה בישראל נמצאים בהפסדים, והתקציבים הולכים ויורדים. כל השוק הזה הולך ומשתנה לרעה לנגד עיני כולם. אני לא רואה שהמצב משתפר באופן משמעותי בשנים הקרובות. לעומת זאת, ברחבי העולם הטלוויזיה בפריחה מטורפת, תור זהב עצום. כל שנה מופקות פי כמה סדרות יותר מהעונה הקודמת, ממש בום. אלה תהליכים מנוגדים שאותי מאוד מבאסים, כי אני ישראלי, גר בארץ, והשוק הישראלי בסוף הכי מעניין אותי. יותר מרגש אותי לקבל מכתב מילד שקרא את הספר שלי בעברית מאשר ממעריץ בברזיל שסיים שתי עונות של 'Greenhouse Academy'".

יש סיכוי שנראה אותך גם בשוק המבוגרים?
"אין שום סיכוי, אני יותר מדי נהנה עם הקהל שלי. זה גם מה שאני יודע הכי טוב. לא מושך אותי לכתוב למבוגרים. אני מרגיש שיש יותר משמעות לכתיבה לילדים, כי אתה תופס אותם בגיל שאתה יכול להיכנס להם ללב ולנשמה, מה שקשה יותר לעשות כשהם מבוגרים וחיים את חייהם בתוך המרוץ".