העצב העמוק בעיניו של בנדרס מהדהד את העצב ששוכן כיום בעיניו של אלמודובר. אשמה ובושה ותחושת כישלון מפעפעות מתחת לסיפור, נכון יותר תחת שני הסיפורים. הכישלון בכך שלא היה הילד שהוריו רצו, הכישלון בכך שלא היה האדם שחבריו ומאהביו רצו, ולבסוף ההכרה בכך שטורפנותה המעכלת של היצירה לא נותנת דבר בתמורה. היא מרוששת אותך מכל הנכסים האפשריים: אהבה, ילדים, משפחה, אבל לא מארחת לך חברה כשאתה זרוק על המיטה בדירתך היקרה בלב מדריד, כל גופך כואב ומייסר אותך, וזיכרונות שוטפים אותך עד שאתה טובע ואינך.
התרעות פיקוד העורף