האוקיינוס הקר שאליו השליכה אותי לעאל במהלך הקריאה, ללא קורס שחיה מקדים או ביגוד מתאים, השאיר אותי ללא נשימה. כשבני הבכור חזר שלם מן המלחמה, אמרתי שירה. אבל מעשי ידיהן של אמהות ודודות אחרות טבעו בים הגדול. במפגש המשפחתי הכל כך ישראלי החותם את הספר, עם השניצלים שכולם הביאו ו"הביחדנס" המשפחתי הדביק, גם ההבטחה לעתיד טוב יותר מתפזרת כחול אשר על שפת הים. במהרה יימחו העקבות מן החול ואיש לא יקים מקדש במקום שבו נשטפו הרגליים. ולכבוד מי בכלל יש להקים מקדש כזה. אולי לכבוד המקום שבו מצטלבים סיפור מקומי על קרבן עם אמירה אוניברסלית על משפחה, אהבה, אחריות ובדידות.
התרעות פיקוד העורף