"בתוך הגוף, עמוק עמוק, שוכנת לה הנפש. איש עוד לא ראה אותה, אבל כולם יודעים שהיא קיימת. ועוד אף פעם לא נולד אדם שלא הייתה לו נפש. כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים ואינה עוזבת אותנו, אף לא פעם אחת, כל עוד אנו חיים".(מתוך הספר "ציפור הנפש").

לילה אחד ברומא, בחדרה במלון, כתבה מיכל סנונית את ספרה הנודע והמצליח "ציפור הנפש". שורות שורות נכתבו בעיפרון על נייר בית המלון. מיד עם צאתו לאור, לפני 34 שנים, זכה הספר (איורים: נעמה גולומב), שבתחילה נדחה על ידי הוצאות הספרים, להצלחה מסחררת בארץ. במהלך הזמן תורגם הספר ל־48 שפות, אויר בציורים מרהיבים התואמים את התרבות המקומית, נמכר במיליוני עותקים, זכה בפרסים ובביקורות מהללות שהשוו אותו לקלאסיקות ספרותיות קנוניות כמו "הנסיך הקטן", "העץ הנדיב" ו"השחף". "ציפור הנפש" התעופפה גם אל מחוזות המחול והתיאטרון עם הפקות מרהיבות שהוצגו בגרמניה, שוודיה, פורטוגל ועוד.

להפקות שהופקו עד היום בארץ, הצטרף לאחרונה תיאטרון "פפיון", עם עיבוד בימתי מאת איציק כהן וכוריאוגרפיה וביצוע של גליה פטילון. המופע החווייתי לילדים משלב שירה, תנועה, תיאטרון וצלליות, כשפטילון, ביחד עם הקהל, עוברת מסע דרך רגשות טובים ורעים. נותנת להם מקום, מאמצת אותם אליה ולבסוף משחררת אותם לחופשי.

"העיבודים הבימתיים מוסיפים גוון לטקסט הספרותי. גם ההפקה הבימתית מקסימה", מעידה סנונית. "הצלחתי, ואני אוהבת לפרגן. זה עושה לי טוב שאנשים אוהבים את הטקסט, ומשתמשים בו גם במדיות נוספות".

תקלה היסטורית

בספריית ביתה בתל אביב ניצבים כמעט כל תרגומי ספרה, חסר רק התרגום ה־48 לשפה הצ'כית. "לא שלחו לי", היא מתרצת. מאז נסגרה הוצאת "מסדה", השכילה סנונית - המתעקשת שהיא רחוקה מלהיות ביזנסוומן - לקנות את הזכויות לספר: "מי שמבקש לתרגם, אני מאשרת בלי לשפוט אם זה טוב או רע".

ועדיין חבל לה שהיא לא דוברת צרפתית, כדי לקרוא את התרגום ולהבין מדוע הספר לא הצליח בצרפת כמו במקומות אחרים. "האיורים בתרגום לצרפתית הם היפים ביותר. אבל הם ממש אנטישמים. לא ציינו שהספר יצא בישראל", היא אומרת.

במיאנמר תורגם "ציפור הנפש" לשש שפות אתניות. "לפני ארבע שנים הוזמנתי לפסטיבל, והופתעתי לגלות שהציפור והדמות מלוכסנות עיניים", היא מספרת.

בטורקיה יצא הספר שלוש פעמים, ובכל פעם אויר מחדש. המהדורה הראשונה יצאה כששהתה באיסטנבול כשבעלה, צבי אלפלג, כיהן שם כשגריר ישראל. "ככל שהטורקים לא סובלים אותנו, הם אוהבים אותי. הוזמנתי להשקה הנוכחית, אבל אין לי מה לחפש שם", אומרת סנונית.

לאנגלית תרגמה סנונית בכוחות עצמה. "קראתי לספר 'סול בירד' (Soul Bird), למרות שנאמר לי שאין ביטוי כזה באנגלית", היא מספרת. "שלחתי למו"ל חמישה תרגומים לאנגלית, בלי לציין את שמות המתורגמנים, והוא בחר בתרגום שלי". הוא כנראה צדק. "ציפור הנפש" מתורגם לאנגלית, נמכר ביותר ממיליון עותקים. גם בגרמנית הספר אהוב ביותר, והוא נמכר בגרמניה, אוסטריה ושוויץ, ב־750 אלף עותקים.

סנונית (79), פרסמה עד היום 14 ספרי שירה ו־29 ספרי ילדים. האחרון שיצא הוא "נשיקות ועוד". התרגום של "ציפור הנפש" לאנגלית נעשה בעסקת חבילה עם שני ספרים נוספים שלה: "יד ביד עם אלוהים" ו"בוא וחבק אותי".

מיכל סנונית. צלם : אלי דסהמיכל סנונית. צלם : אלי דסה

"ספרי, 'יד ביד עם אלוהים', הצליח מאוד בחו"ל, בעוד שבארץ הוא הרגיז כמה דתיים, שכעסו על התיאור שבו ילד קטן הולך יד ביד עם אלוהים", היא מספרת. בילדותה בקיבוץ עין החורש, השייך לשומר הצעיר, הייתה זו אמה הסוציאליסטית שכעסה כל פעם כשמיכל הקטנה שאלה אם יש אלוהים. "היה אז אלוהים אחר. קראו לו סטלין", צוחקת סנונית.

"כבת של פסיכולוגית וכתוצר של הלינה המשותפת, יצאתי בסדר. חייתי בשלום עם המשפחה והחינוך המשותף. חבריי ב'קבוצת זמיר' הם החברים הכי טובים שלי עד היום. אנחנו קשורים כמו בקשר דם", מעידה סנונית.

למרות שעזבה את הקיבוץ לפני עשרות שנים, היא רואה את עצמה עד היום אחת מנאמנותיו: "הפכו את התנועה הקיבוצית לאויב. זו הסתה ועוול גדול. רק לאחרונה נסעתי עם נהג מונית שטען שהקיבוצים הם פרזיטים שחיים על חשבונו. הייתי המומה, כעסתי מאוד ולכן לא נתתי לו טיפ. הוריי עלו ב־1935 והקימו קיבוץ. הם היו אוהבי אדם, אינטלקטואלים ושוחרי אמנות, שחיו בצניעות בחדר וחצי. לא רצו כלום".

כמו שאת בטח יודעת, האליטות התחלפו.
"אני מאוד אוהבת את העם שלנו, ודוחה את האמירות שהוא נבער. קרתה לנו תקלה היסטורית עם ביבי. יש משהו פסיכולוגי עמוק שמחבר את הציבור שלו אליו. אבל אין משטר שנמשך לנצח. לא מזמן הייתי בטיול ברומניה, ארץ עלובה ופרובינציאלית, שנשלטה על ידי שליט (ניקולאי צ'אושסקו) בפאר והדר. ואז יום אחד זה נגמר".

שלושת ילדיה נולדו מנישואיה הראשונים ליהודה סנונית. היא סבתא לשבעה נכדים. "ילדיי אף פעם לא נדרשו להיות בשקט בגלל שאמא כותבת. כתבתי בלילות. את 'ציפור הנפש' הקדשתי להם. ציפורן אחת שלהם, חשובה לי יותר מכל מה שכתבתי", משתפת סנונית.

לפני ארבע שנים, אחרי 36 שנות נישואים, התאלמנה מבעלה השני, ההיסטוריון והדיפלומט צבי אלפלג ז"ל. "עברתי התרסקות נפשית", היא אומרת. "גם כשאת יודעת שזה יקרה, זה קשה מאוד. הייתי מבולבלת וכואבת. בסוף הבנתי שצריך להמשיך, אחרת הייתי מפסיקה לנשום".

מה סוד הקסם של "ציפור הנפש"?
"אולי העובדה שהספר עוסק ברגשות, שהם דבר אוניברסלי. שאבתי את ההשראה מעבודתי עם ילדים כמטפלת בקיבוץ. עולמם התערבב בעולמי. 'ציפור הנפש' הייתה קיימת בעולם. למזלי הטוב היא מצאה אותי במקרה. באחד ממפגשיי עם תלמידי בית ספר, קם ילד מכיתה ו' ואמר דבר שלא אשכח: 'בכל הספרים האחרים לגיבורים יש רגשות. אבל בספר שלך הרגשות הם גיבורי הספר".





"ציפור הנפש", 19 באוקטובר, שבת, 14:00, תיאטרון יפו