התחושה שהורים מרגישים אבודים בכל הקשור לחינוך ילדיהם הביאה את ויטאלי בוצ'אצקי, איש הייטק, מהנדס העוסק בפיתוח מכשור רפואי, להוציא בימים אלה את ספרו השני, "איך לגדל ילדים מאושרים 2 - הדרך למעלה" (הוצאת ספרי ניב). הוא מקווה כי הספר יזכה להצלחה לפחות כמו ספרו הראשון בסדרה שיצא ב־2016, נמכר ביותר מ־50 אלף עותקים וזכה להיכלל ברשימת רבי־המכר. הספר הראשון גם תורגם לאנגלית, נמכר באמזון והגיע למקום הראשון בשמונה קטגוריות הורות שונות.

אין לו השכלה פורמלית בתחום החינוך, אך לדבריו "לפעמים התשוקה להיות אבא טוב יכולה לתת לי כל כך הרבה מוטיבציה ללמוד את התחום בקצב מסחרר ולהבין אותו יותר טוב אפילו מהתואר שלמדתי בהנדסה. זה משהו שחי בתוכי, אני נושם את זה. הילדים שלי, אדם (חמש וחצי) וטום (שלוש ותשעה חודשים) הם הדלק של המנוע שיש בתוכי. כנראה שהצורה שאני מנגיש את הכל בשפה שלי, באנרגיה שלי, מתחברת מהר מאוד לכאב של ההורים".

השאלה הגדולה

בוצ'אצקי, 36, נשוי ליוליה שלומדת סיעוד ומתגורר בבת ים. הוא עלה ארצה בגיל שבע מאוזבקיסטן עם הוריו ואחיו רומן (אז בן שלוש, כיום במאי מצליח, מפיק ועורך וידיאו, שהפיק קליפים בין היתר לסטטיק ובן אל). בגיל 12 התגרשו הוריו ואמו גידלה אותו ואת אחיו הצעיר.

בתור מי שעבד עד מאוחר ומסביב לשעון, עוד בטרם הפך להורה, הוא החל לשאול את עצמו איך אפשר להיות האבא הטוב ביותר לילדים. האם זה בכלל אפשרי. הוא החל לצרוך ידע בערוצים שונים, עבר הדרכות, קורסים אינטרנטיים, קרא עשרות ספרים בתחום וגם פתח עמוד פייסבוק בשם "איך לגדל ילדים מאושרים - UPkids".

"תוך פחות מחצי שנה היו לי כבר יותר מ־60 אלף עוקבים. כיום יש יותר ממאה אלף", הוא מספר. "בפייסבוק הייתי מעלה פוסטים, תמונות, מאמרים, חלקם מצאתי במקומות שונים, חלקם כתבתי בעצמי. ואז מישהי מהעוקבים ביקשה ממני שאסכם את הפוסטים ואוציא ספר. ככה בעצם נולד הספר הראשון. בעקבות הצלחתו, קיבלתי אינספור בקשות להוציא את הספר השני".

הספר החדש מלווה בדוגמאות רבות מחייו האישיים של בוצ'אצקי. הוא מגיש עצות וכלים מעשיים כיצד לממש את הייחודיות של ילדינו ולהגשים את יעדיהם וחלומותיהם; איך להשפיע ולהנהיג כהורה במשפחה; כיצד למוסס התנגדויות ולהניע את ילדינו לפעולה, לפתח בהם התמדה ונחישות וליצור מערכות יחסים מצוינות בין בני המשפחה.

ויטאלי בוצ'אצקי, איך לגדל ילדים מאושרים - הדרך למעלהויטאלי בוצ'אצקי, איך לגדל ילדים מאושרים - הדרך למעלה

לספר נוספה אפליקציה שפותחה בישראל - GreatBoox - המשלבת ספר מודפס עם תוכן עשיר ורווי מדיה, בעזרתה ניתן להוריד את כל תמונות הספר ולהדפיסן, להוריד תרגילים, סרטוני השראה והעצמה וסיפורים מוקלטים שניתן להשמיע לילדים.

"בספר לקחתי פוסטים חדשים שהיו מאוד מצליחים, וגם שילבתי דוגמאות מהחיים שלי, איך הצלחתי לפתור בעיות מסוימות", הוא מספר. "כל פרק הוא בערך שני עמודים. יש שם המון כלים וטיפים להורים. הספר מתאים להורים לילדים מגיל אפס עד 18. יש הורים שמגיעים אליי אפילו עם ילדים בגיל 24".

באילו קשיים עיקריים נתקלים הורים כיום?
"הם נכנסים פעמים רבות לחרדות בעקבות אי־הקשבה של הילדים. אלה לא מקשיבים, מתנהגים לא כמו שההורים רוצים, לא מבצעים פעולות שמבקשים מהם. יש הורים שממש נכנסים לחרדה מהדבר הזה. הורים רבים גם מוטרדים מזה שהילד שלהם כביכול עצלן ולא בא לו לעשות שום דבר. זה מאוד מפחיד אותם. כמו כן, ישנה ההתמודדות עם אמירת הילדים: 'משעמם לי'. ילדים שלא יודעים להעסיק את עצמם. הורים רבים גם שואלים אותי מה עושים בסיטואציות שלילדים שלהם אין חברים ולא משחקים איתם. על זה אני לא יכול לענות בפרק אחד. על זה צריך לכתוב ספר שלם".

נדב קצת מניסיונך כאבא.
"למשל לילדים לא בא לעשות משהו, זה משעמם אותם. אצלנו המילה עצלן לא נכנסת הביתה. אני מאמין שאין דבר כזה עצלן אלא יש חוסר מוטיבציה. אף אחד לא רוצה לרוץ עכשיו שני ק"מ, אבל אם אביא לו מיליון דולר, הוא ירוץ כמו גדול. כך גם עם ילדים. אני תמיד צריך למצוא מוטיבציה, למה כדאי להם לעשות את זה, למה מעניין. למשל, הבן הגדול שלי עושה היום תשע פעמים מתח, מה שילדים בגילו לא עושים בדרך כלל. לא הכרחתי אותו אף פעם לעשות את זה. אבל ראיתי את האהבה שלו לטיפוס ואז שילבתי מוטיבציה. לקחתי קיסמי שיניים ואמרתי לו: 'בכל פעם שאתה עושה מתח, קיסם אחד ייכנס לפלסטלינה, וככה עם עוד ועוד קיסמים זה יהפוך לקיפוד'. אחרי שבועיים זה כמובן נמאס לו והלכנו על משהו אחר. ניקח קיסמים, אחרי כל מתח נוסיף עוד קיסם, עד שזה יהפוך להיות בית קטן. בקיצור, אין דבר כזה עצלן, יש חוסר מוטיבציה. אתה צריך להציע לילד דברים שיאתגרו אותו גם כדי שהוא ילמד בעתיד לאתגר את עצמו".

האם לא נראה לך יומרני ללמד אחרים ללא השכלה פורמלית בתחום?
"אני לא חושב שאני ממש מלמד. אני לא ממציא שום דבר חדש. הכל נמצא באינטרנט, אני רק מנגיש זאת בדרך מיוחדת. על כל מה שאני מדבר כבר כתבו, אבל ההגשה שלי הופכת את זה למשהו ייחודי".

בוצ'אצקי מספר ש־80% מהספר כתוב מהבטן שלו, מניסיון חייו. "חוק מספר אחת במשפחה זה שאם בן אדם אחד לא מאושר, עם הזמן אף אחד לא יהיה מאושר", הוא טוען. "חשוב שכולם יהיו כמה שיותר שמחים ומאושרים. השלב הראשון הוא לגלות את זה ולהבין שאנחנו סובלים. דבר שני זה להוציא מהבית את המונח 'אין מה לעשות', כי תמיד יש מה לעשות. כשמבינים את הבעיה, את העובדה שאני סובל, שרע לי וכנראה עם הזמן יהיה רע גם במשפחה, אז עברנו כבר חצי דרך".

סיפור הצלחה

בוצ'אצקי גם מעביר ברחבי הארץ הרצאות על הורות בשם "הדרך למעלה". מוטו חשוב נוסף אצלו הוא שאין דבר כזה "לא יכול", אלא "לא מוכן". "למשל כשהילד שלי אומר לי שהוא לא יכול לעשות קקי בעצמו, אז אני שואל אותו: 'אתה יכול להדליק את האור בשירותים?'. הוא עונה לי שכן. 'אתה יכול להוריד את המכנסיים?', גם משיב בחיוב. 'אתה יכול לשבת על האסלה?', עונה שכן. כלומר הוא כבר עשה 90% מהעבודה", הוא מסביר. "צריך לחלק כל סיטואציה מהסוג הזה להרבה 'יכול' קטנים כאלה, ואז מחזקים בסופו של דבר את הילד במחמאה: 'הנה, אתה רואה, הצלחת'. או שאם הילד אומר שלרכוב על אופניים זה קשה. אז בסופו של דבר כשהוא לומד לרכוב, חשוב לדבר איתו על האירוע עצמו: 'שים לב, בהתחלה לא יכולת, התאמנת כמה פעמים ובסוף הצלחת'. זה אומר שכשנהיית מוכן, הכל נהפך לקל יותר וככה זה בכל תחומי החיים. אפשר גם לבקש ממנו בסוף התהליך לספר איך הצליח, מה עשה בשביל זה. כמובן חשוב גם להוסיף דוגמאות מהחיים שלנו כהורים, ממצבים שבהם הסתבכנו ואיך לבסוף הצלחנו".

איך אתה מסייע להורים להתמודד עם התמכרות ילדיהם לסמארטפונים?
"קודם כל, יש לי עצה ליצירת תקשורת אפקטיבית ויעילה בבית. אני מבקש מההורים שכשהם מגיעים הביתה, שכל בני המשפחה ישימו את הטלפונים בסלסילה בכניסה, על מצב שקט. פעם בשעה עגולה או חצי שעה אפשר יהיה להציץ בטלפונים. העולם לא יברח בשעה אחת. ואילו לילדים המכורים לטלפונים צריך לשים גבולות. להגדיר שעות מדויקות: מתי מותר, מתי מפסיקים ובאיזה תנאי מותר. לילדים שלי עדיין אין טלפונים, אבל הם יכולים לשחק בטלפונים שלי ושל אשתי חצי שעה ביום בלבד".

ילד עם סמארטפון.  אינג אימג'ילד עם סמארטפון. אינג אימג'

אשתך מסכימה לכל הגישות שלך?
"יש בינינו שיתוף פעולה מלא. היא לגמרי מסכימה עם הגישות שלי. שנינו גם באופן קבוע קוראים מאמרים וספרים בתחום. גם אצלנו בבית יש בעיות, אבל הלב שלי שקט לגביהן, כי אני אוהב תמיד להוסיף את המילה 'בינתיים' או 'עדיין'. כלומר, אני יודע שהבעיות האלה ייפתרו בעתיד. עדיין לא ראיתי חייל שהולך עם חיתול או שיש לו טראומה בעת שנאלץ לעבור לישון בחדר אחר. יש בעיות שאני גם לא מתכוון לפתור אותן".

כמו מה למשל?
"70% מהילדים בגן של הבן הגדול שלי כבר יודעים את האלף־בית. הבן שלי עדיין לא יודע וזה בסדר. ואם נצטרך, אז ניתן לו תגבור קטן. אבל אני לא מתרגש מזה, כי כל אחד קיבל איזושהי מתנה בלידה: אחד מטפס יותר טוב, אחר יותר אופטימי, השלישי יותר רגיש. כל אחד יוצא לחיים עם המתנות שלו".

בוצ'אצקי מסכם ואומר שבסופו של דבר גם הצליח להבין איך אפשר להיות אבא טוב לילדיו בשעה אחת ביום. "זה פשוט להיות 100% עם הילדים בשעה הזאת", הוא מסביר. "לפעמים אני חוזר הביתה יותר מוקדם, לפעמים יותר מאוחר, אבל הבנתי שהכמות לא משנה. משנה האיכות".