"אהוד מנור נולד בבנימינה למשפחת חקלאים. ילד ג'ינג'י חמוד וטוב לב, שאהב כלבים, חתולים וספרים. כבר בילדותו כתב כתבות ל'דבר לילדים' על המושבה שבה גדל. אביו ישראל דיבר אליו בחרוזים ואהוד נצמד אליו כשעבד בשדות כדי לשמוע עוד ועוד", כך כותבת אלמנתו, עפרה פוקס מנור, על דרכו לכתיבת שיריו, בהקדמתה ל"אהוד מנור - לעולם בעקבות השמש", ספר מנגן שבו מיטב משיריו לילדים של חתן פרס ישראל לזמר עברי, שהופיע בימים אלה בסדרה "צלילי ילדות" בהוצאת "יוסף שרברק" ו"דני ספרים".

הספר, המלווה באיורים יפהפיים של הדס חורי, מנגיש את שיריו של מנור לטף, כשדי להם בלחיצת כפתור כדי לשמוע דוגמית מכל אחד מהשירים, בהפקה מוזיקלית של ליאור רונן. הופעת הספר היא הזדמנות מעולה לשמוע מפוקס מנור, שהייתה עדה לכתיבת השירים, על הסיפורים מאחוריהם.


עפרה פוקס מנור. צלם : אריק סולטןעפרה פוקס מנור. צלם : אריק סולטן


הספר נפתח עם "בשנה הבאה" וכבר לגביו מפתיעה פוקס מנור. "כמה שהשיר נשמע אופטימי ושמח, זהו למעשה שיר עצוב, המוקדש לאחיו יהודה שנפל במלחמת ההתשה, ובו נתן אהוד ביטוי לכך שמשפחתו שוב לא תוכל לשבת בהרכב מלא במרפסת ביתה בבנימינה", היא מעידה. "הלחן הראשוני של נורית הירש לשיר היה רחוק מלהיות שמח".אז מה קרה? מאחר שהלחן הנוגה לא התאים לביצוע של הצמד אילן ואילנית, שלו השיר היה מיועד, ביצע מנור שינוי מה במילים, שהביא לשינוי בלחן. לדוגמה: במקום "והשמש תשקע בתוכן", "והשמש תזרח בתוכן".



גם השיר הבא בספר, "אבניבי", שהעניק לישראל ב־78' זכייה ראשונה באירוויזיון, נכתב על ידי הצמד מנור־הירש. מסתבר שהשיר, שכתב מנור בשפת הבי"ת של הילדים, הגיע במזל לזכייה ההיסטורית בפריז. "במקור השיר כוון לפסטיבל שירי הילדים", חושפת אלמנתו. "כששמענו את השיר, הערתי שהוא מתאים לאירוויזיון. אז השיר הועבר לפסטיבל הזמר והפזמון שבו הוא זכה בכרטיס לאירוויזיון".

וזה לא הכל: "באשר לבחירת מבצע השיר, כל כוכבי מצעד הפזמונים באותה תקופה – מאבי טולדנו עד שלמה ארצי - היו מועמדים טבעיים לביצוע השיר. אני הצעתי את יזהר כהן, שביצע את השיר 'חלומות שמורים' ב'לילי גם', מחזמר של אהוד שהוצג בתיאטרון חיפה. טענתי שיזהר בחור שיודע להתנועע ולשיר, וגם נראה מדהים עם התלתלים שלו. הרגשתי שבאירופה יאהבו את הלוק שלו".



הנה ברוש

מעבר חד ל"ברוש", שעליו סיפר מנור כי נכתב בשנות ה־70 לאריאל זילבר אודות ברוש שצמח מול מרפסת בית הוריו. עכשיו אומרת פוקס מנור: "היום, כשעורכים בבנימינה סיורים בעקבות שיריו של אהוד, יש המצביעים בטעות על ברוש אחר במושבה. לך ספר שהברוש האמיתי נעקר מזמן".

"את 'מי אוהב את השבת?' שרים בכל גני הילדים ומשום מה חושבים שמדובר בשיר עממי", מספרת פוקס מנור. "למעשה, זהו אחד משיריו הראשונים של אהוד, שאותו כתב עם המלחין רפי בן־משה (שלו יוענק בימים הקרובים פרס מפעל חיים של אמ"י - י. ב"א) להצגה 'שמלת השבת של חנה'לה', שהוצגה ב'תיאטרון מארץ עוץ' של אברהם לוריא, שם שיחקתי כילדה. חני נחמיאס הייתה חנה'לה".



תיקי דיין היא המבצעת המקורית של "שלום כיתה א'" ו"מי ראה את באני?", שניים משיתופי הפעולה הרבים של מנור וכספי. "כשליבי נולדה, 'פיצינו' את גלי עם באני, כלבה אפורה וקטנטנה, שאותה קנינו בחנות חיות בדיזנגוף, שם ראינו את המסכנה מחכה בתוך כלוב לגואל", מספרת פוקס מנור. "לימים, כשנולד ידי (יהודה), אהוד בא עם הבנות ועם באני לבקר אותי בבית ההבראה שבו הייתי לאחר הלידה. מרוב שמחה על הרך הנולד, הם השאירו את הכלבה מעבר לדלת. לפתע היא נעלמה להם, עד שמצאו אותה זוללת במטבח. זה לא נכתב בשיר, שהדאיג ילדים רבים. לימים מצאתי את הבית האבוד, שכולו הפי אנד".

"ילדים היו האהבה הגדולה של אהוד, וכשגלי נולדה הוא ממש היה באופוריה ורץ לכתוב את 'ילדותי השנייה'. אז הוא התחיל במסורת של הקדשת שיר לכל ילד או נכד. תחילה הוא כיבד את הבכורה שלנו עם 'גלי בוכה בלילה', שכתב עם נורית הירש וביצע נעם זייד הלוי. יותר מאוחר, כשהוזמן לכתוב שיר לפסטיבל שירי הילדים 71', הוא כתב עם קובי אשרת את 'גלי'. הקטנטונת בת השנתיים וחצי, שישבה על ברכינו, ראתה את השיר זוכה בפרס השני בביצועיהם של רבקה זהר והילד נועם קניאל".



כשגלי, כיום ד"ר לספרות אנגלית ותקשורת, נשאלת איך היה לה לגדול עם שיר עליה, היא משיבה: "זה לא היה קל, אולי אפילו קשה. כולם הרגישו שאני שייכת להם ובחברת הילדים לא ממש פרגנו".

אחרי "עניין של זמן", שיר הנושא של סדרת הטלוויזיה הפולחנית, אותו חיבר מנור עם רמי קלינשטיין, נחתם הספר ב"לעולם בעקבות השמש", שכתב עם רוני וייס לפסטיבל הזמר והפזמון 79', ממנו הוזנק "הללויה" לתהילתו. השיר בביצוע של שרי דורג חמישי, אך הפך במרוצת הזמן לאחד משירי הדגל הבולטים של מנור. "יש בו עוצמה שקשה לעמוד בפניה", סבורה פוקס מנור.