"לכל אחד – ירושלים שלו, לי יש ירושלים שלי". כך, במילותיה של זלדה, נפתח סרטו של הבמאי דוד פרלוב "בירושלים" (1963). לא רק על ירושלים שלה היא דיברה. היא חלקה אותה בשמחה עם יהודה הלוי ועם העיוורים שאינם זוכים לחזות ביופייה של העיר והזכירה מדרש על ביאת המשיח, שישב בין הקבצנים בשערי ירושלים. "היא הייתה אישה מרשימה ונהדרת. מצד אחד, דתייה שחיה בתנאים של שכונה דתית, מצד שני, משוררת. היא אמרה דברים מאוד יוצאי דופן ומאוד אתיים", אמר עליה פרלוב.

זלדה הייתה ונותרה קול ייחודי. 35 שנים אחרי מותה, נוכחים שיריה במרחב התרבותי: "לכל איש יש שם", "כל שושנה", "שלומי קשור בשלומך" הם רק חלק מיצירתה הענפה.

"אי במערבולת – שרות זלדה" הוא ספר-דיסק חדש בהפקתה המוזיקלית של תום דרום, המוקדש כולו לשירי זלדה. מכונסים בו 14 שירים בלחנים חדשים וקטע בקולה. בין המשתתפות ביצירה הנשית: יהודית רביץ ותמר אייזנמן ("בנחל אכזב"), רז שמואלי ("כל הלילה בכיתי"), נרקיס ("עם סבי"), יסמין לוי ("אני ציפור מתה"), אסתר רדא ("שני יסודות"), שרון רוטר ("כאשר חי המלך") מירה עווד ("ואיקץ"), דין דין אביב ("כל שושנה"), דאנה איבגי ("פנאי"), מיקה הרי ("צל ההר הלבן"), רוחמה בן יוסף ("לא ארחף בחלל") אהובה עוזרי ושירן אברהם ("נשמתי"), מלאני פרס ("אי") ואילנה אליה ("הדליקו נר").

לצד הדיסק, יש חוברת ובה פרטים על המשוררת, טקסטים של השירים המולחנים, שיר שטרם נחשף, מכתבים שכתבה, הערות ספרותיות על שיריה, ציטוטים מראיונות והתייחסויות של משוררים אחרים לשירתה, תמונות, מאמרים ועוד.

זלדה (1984־1914), נצר לאצולת חסידי חב"ד מאוקראינה, בת דודה של הרבי מלובביץ', גדלה בירושלים. היא למדה בבית הספר לבנות "שפיצר" ולימדה בסמינר מזרחי. בראיון לנורית זרחי במעריב ב־23.9.1977 היא אומרת: "אני מרגישה, אפילו בעצב הכי גדול, שהחיים זה דבר מקסים. המסתורין שבחיים. איזו הרגשה שאלוהים ברא את העולם. עולם שיש בו כל מיני כוונות, ושיש משמעות לדברים, אפילו אם אני לא מבינה אותה. בעיקר מוות עם ייסורים. אבל נדמה לי שכל זמן שמרגישים את הדבר הזה, אפשר עוד איך שהוא; לא כשאני מרכז והעולם תפאורה.

"אני חושבת שהדבר הכי חשוב לי היו החיים. לא הספרות. לא הייתי מוכרת את נפשי לשטן בעד השיר הכי יפה בעולם. החיים זה אנשים, קשרי ידידות, עצבות ושמחה. אנשים זה הכלי הכי עדין, הכי שביר; כמו גביע זכוכית דקה. זה תמיד יקר לי".

על בחירת השירים, התחקיר ועריכת הספר הופקדה שרון ינאי, העורכת זה עשור את "סדרת המשוררים" של נענע דיסק – סדרה של ספרי־דיסקים המוקדשת למשוררים עבריים: "עשוי מאותיות – חיים גורי", "טוב שהעולם גדול – אבות ישורון", "היספיקו החיים? – חנוך לוין", "הלב הרוח והנשמה – ר' אברהם אבן עזרא", "אדומי השפתות – שלמה אבן גבירול", "שרות לאה גולדברג" ועוד. "שתי האהבות הגדולות שלי הן שירה ומוזיקה, ובעבודה הזו הן מתחברות בצורה מושלמת", אומרת ינאי, בעלת תואר שני בספרות מאוניברסיטת תל אביב. לפני סדרת המשוררים, ניהלה אמנותית עם ניצן זעירא את פרויקט "עבודה עברית" שיצא לאור ב־2008, במסגרתו גם ערכה את הספרון שצורף לארבעת הדיסקים. "עבודה עברית" היה הפרויקט הראשון שלה בנענע דיסק, חברת התקליטים שהוציאה את כל הדיסקים שהקשיבה להם כנערה בקריות, והוא החל מיד לאחר שסיימה חמש שנות עבודה באקו"ם.

פרויקט שירי זלדה יצא לדרך לפני ארבע שנים וחצי. "הבחירה בזלדה נבעה מתוך רצון בנענע דיסק להנגיש את השירה היפהפייה הזו לקהל הרחב, שאינו קורא שירה מובהק. להוציא אותה מהכבלים הפיזיים של הספר והעין ולהעביר אותה, באמצעות המוזיקה, לנתיב האווירי שמוביל אל האוזן, ובסופו של דבר גם אל הלב", אומרת ינאי. "מלכתחילה החלטנו שהפרויקט הזה יהיה נשי במהותו. היה משהו בפשטות ובישירות של זלדה ובאהבת האדם שלה, כל אדם, חילוני או דתי, שהובילו אותנו לנסות ליצור בעזרתה גשר בין העולמות, ולפנות ליוצרות מכל גוני הקשת הישראלית. אני חושבת שהתכונות הללו שהתקיימו בזלדה כאדם וגלומות בשירתה, גרמו ליוצרות מעולמות שונים להתחבר אליה ולהלחין אותה. כל המשתתפות הצליחו למצוא את עצמן ואת עולמן בתוך השירים של זלדה, ונוצר חיבור מופלא של מילים ולחן. חיבור בין עולמות".




שרון ינאי. אלבום פרטישרון ינאי. אלבום פרטי

רבדים עמוקים

מקריאת כל שיריה של זלדה, ובמסגרת התחקיר רחב ההיקף שערכה, למדה ינאי רבות על זלדה ועל שירתה, ובספר־הדיסק אפשר להיחשף לחלק מהדברים. "אהבתי במיוחד את מה שאני קוראת לו 'הפשטות המורכבת', או 'המורכבות הפשוטה' של שיריה. הכתיבה שלה פשוטה וישירה, אך מכילה בתוכה רבדים עמוקים ועושר רב מעולמות הקבלה והחסידות, ומהספרות הרוסית שזלדה אהבה כל כך. היא הכניסה את כל העולמות שהרכיבו את עולמה לתוך השירים. היופי הוא בכך שכל אחד יכול להתחבר לרובד אחד, או לכמה רבדים שקיימים בשיר. הדבר שהפעים אותי ביותר הוא המכתבים שלה. במסגרת התחקיר ישבתי שעות רבות במכון 'גנזים', וקראתי כתבי יד ומכתבים שנותרו בעיזבונה. המכתבים יפים עד כאב ומאפשרים הצצה אל הלכי רוחה ונפשה בתקופות שונות בחייה. ההיכרות הפכה להיות קרובה ואינטימית. העולמות שלנו התחברו זה לזה בתנועת שתי וערב. אהבת האדם שהייתה בה, והצמא לקרבת נפש, בולטים במיוחד במכתביה. לרוב היא סיימה את מכתביה במילים: 'בידידות, זלדה', ואז הוסיפה בתחתית העמוד וריאציה כלשהי של המשפט: 'אם אפשר לךָ כתוב'".

לפרויקט היו פנים רבות. עם צאתו לדרך, התקבל מספר אדיר של שירים מולחנים. "רצינו לבחור שירים מגוונים ככל האפשר, מוזיקלית וטקסטואלית, תוך ניסיון לשמור על חוט מקשר ביניהם; שירים שמציגים צדדים שונים של חייה ושל עולמה, שמבטאים את העושר והיופי שהיא ראתה בחיים ובעולם, למרות קשיי היומיום והכאב הרב שהיה מנת חלקה", מונה ינאי את שלבי תהליך העבודה. "שירים נבחרו. ואז קיבלנו שירים נוספים, שדחקו חלק מאלו שנבחרו ותפסו את מקומם. כל שיר הוא עולם מופלא בפני עצמו, והבחירה הייתה לא קלה. אפשר להוציא עוד כמה אלבומים עם השירים שנותרו בחוץ"