שכונת כרם אברהם

לרגלי חוות פין נוסדה בשנת 1920 שכונת כרם אברהם, שבתיה הקטנים והצפופים נבנו בין מטעי החווה ובוסתניה וכרסמו בהדרגה את שטחה. כרם אברהם היתה עדיין שכונה חדשה, רוב רחובותיה לא היו סלולים. בזה אחר זה הלכו ונבנו כאן בתי אבן מרובעים, פשוטים, שתיים או שלוש קומות שהיו מחולקות להמון דירות דחוקות בנות שני חדרים זעירים. המון מחסנים הוקמו בחצרות, צריפים, פחונים, בקתות בהולות שנבנו מקרשי הארגזים שבהם הביאו התושבים את חפציהם, כאילו ביקשו להקים כאן העתק של עיירות מוצאם בפולין, באוקראינה, בהונגריה או בליטא. בכרם אברהם גרו פקידים נמוכים של הסוכנות היהודית, מורים, אחיות, סופרים, נהגים, לבלרים, מתקני עולם, ספרנים, קופאים בבנק או בקולנוע, אידיאולוגים, בעלי חנויות קטנות.

בשונה מהשכונות החרדיות דוגמת מאה שערים, שרובן הוקמו בשלהי המאה התשע־עשרה בידי התארגנויות של "כוללים", את שכונת כרם אברהם בנו יזמים פרטיים שרכשו בשנות העשרים אדמות חקלאיות שהיו חלק מחוות הקונסול ג'יימס פין. התנועה הציונית עודדה יזמות יהודית זו כדי למנוע ממוסד שנלר המיסיונרי לרכוש אדמות אלו ולצרפן לשטחו. שם השכונה הוא כשם החווה של הקונסול פין, כרם אברהם שנחקק על משקוף שער הכניסה לחווה אשר נהרס לפני שנים רבות.

בהשוואה לצפיפות המגורים בבתים הטוריים הצמודים שנבנו בשכונות היהודיות המסורתיות בשלהי המאה התשע־עשרה, בתי כרם אברהם תוכננו במתכונת מודרנית לאותה עת — בתי דירות בני שתיים־שלוש קומות לאורך רחובות צרים הבנויים בצפיפות גדולה יחסית, ללא גנים או מוסדות ציבוריים. את בתי השכונה אכלסו בני המעמד הבינוני־נמוך. עם השנים הפכה כרם אברהם בהדרגה משכונה עם אוכלוסייה מעורבת ובה משפחות דתיות, מסורתיות וחילוניות לשכונה עם רוב חרדי.

"קינאתי מאוד בתל אביבים: לנו בשכונת כרם אברהם לא היו לא אנשי־שם ולא אחים של אנשי־שם. רק הנביאים הצדדיים היו נוכחים בשמות הסמטאות שלנו. אנחנו גרנו ברחוב עמוס, ובית־המרקחת היה במרחק חמש דקות הליכה. היינו קמים, נועלים היטב את הבית ויוצאים שלושתנו לדרך, שמאלה עד המכולת של אדון אוסטר, ימינה לרחוב זכריה, שמאלה לרחוב מלאכי, ימינה לצפניה, ומיד היינו נכנסים לבית־המרקחת".




דירת ילדותו של עמוס עוז‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬ - רחוב עמוס 19‬‬‬‬‬‬‬‬
‭"‬נולדתי וגדלתי בדירת‮–‬קרקע קטנה מאוד, נמוכת תקרה ‬כשלושים מטרים רבועים: ‬הורי ישנו על ספת–מגירה שהיתה ממלאת את חדרם כמעט מקיר לקיר כאשר נפתחה מדי ערב‭.‬ השכם בבוקר היו מדחיקים את הספה הזאת עמוק אל תוך עצמה, מעלימים את כלי המיטה בחשכת הארגז התחתון,‬ הופכים את המזרן, הופכים את המזרן, סוגרים , מהדקים, פורשים על הכול כיסוי אפור בהיר , מפזרים כמה כריות מזרחיות רקומות , מעלימים כל ראָיה לשנת הלילה שלהם.

"כך שימש חדרם גם חדר שינה גם חדר עבודה גם ספרייה גם חדר אוכל וגם חדר אורחים‭.‬ מול החדר הזה היה החדרון שלי, ‬הירקרק,‬ שאת חצי שטחו מילא ארון בגדים עב–כרס. ‬פרוזדור אפל צר ונמוך, ‬מפותל קצת, דומה למנהרת בורחי כלא, ‬חיבר את המטבחון ואת כוך השירותים אל שני החדרים הקטנים‭ .‬נורה קלושה שנכלאה בתוך כלוב ברזל שפכה על הפרוזדור הזה גם בשעות היום אור–לא–אור עכרורי. ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

‭"‬דרך אשנב מסורג הציצו המטבח והשירותים שלנו אל חצר אסירים קטנה מוקפת קירות גבוהים ומרוצפת בטון‭.‬ מלכתחילה לא יכלה החצר שלנו להצמיח מאומה‭, ‬בהיותה מרתפית, מוקפת חומות מכל עבר ומואפלת בצללי ברושים גדולים: ‬אף קו שמש אחד לא עבר בה‭."‬ ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

דוד קרויאנקר. יח"צדוד קרויאנקר. יח"צ




המכולת של אדון אוסטר‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬ - פינת הרחובות עמוס 21 ועובדיה‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

‭"‬ויכוח קטן היה מתפתח בין הלקוחות בחנות המכולת של אדון אוסטר: ‬לקנות או לא לקנות גבינת פלאחים? ‬ מצד אחד ‬עניי עירך קודמים‭ ןכלו ‬חובתנו לקנות גבינת תנובה; ‬מצד שני - משפט אחד יהיה לכם ולגר הגָר אתכם, ‬ולכן ראוי לקנות לפעמים את גבינת שכנינו הע־רבים...‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬".




אחוזת הקונסול הבריטי ג‭'‬יימס פין ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬- רחוב עובדיה 25‬‬‬‬‬‬‬‬

‭"‬בשנת 1845 הגיעו לירושלים שבשלטון הטורקים–העותמאנים הקונסול הבריטי ג‭'‬יימס פין ורעייתו אליזבת–אן‭ ...‬הקונסול פין ורעייתו האמינו בלהט ששיבת העם היהודי למולדתו תקרב את גאולת העולם‭ ...‬כמו כן האמין ג‭'‬יימס פין בצורך לחולל '‬פרודוקטיביזציה של חיי היהודים‭ '‬ואף סייע ליהודים להכשיר עצמם למלאכת הבניין ולהסתגל לעבודת האדמה‭ .‬לשם כך רכש הקונסול בשנת 1853‭ ...‬ גבעת טרשים שוממת... ‬מצפון‮–‬מערב לעיר העתיקה, ‬שטח לא מיושב ולא מעובד שנקרא בפי הערבים ‭'‬כרם אל–ח‭'‬ליל'. ‬ג‭'‬יימס פין תרגם את השם לעברית, ‬‭'‬כרם אברהם'‬, ‬והקים כאן את ביתו ואת מפעלו הכלכלי '‬מושבת חרושת', ‬שנועד לספק ליהודים עניים מקומות עבודה ולהכשירם לחיים ‬יצרניים ‬במלאכה ובחקלאות.‬ ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

‭‬"בראש הגבעה הקימו ג‭'‬יימס ואליזבת–אן פין את ביתם‭,‬ וסביבו השתרעו החווה החקלאית, ‬מבני המשק ובתי–המלאכה. ‬קירותיו העבים של הבית בן שתי הקומות נבנו אבן מסותתת, ‬עם תקרות בנוסח מזרחי, ‬עשויות קמרונות צולבים. ‬מאחורי הבית, ‬בירכתי החצר המוקפת חומה, ‬נחצבו בורות מים והוקמו אורוות ודיר ואסם, ‬מחסנים, ‬יקב, ‬גת ובית–בד. ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

"‬לאחר קום המדינה שימש בית הקונסול והקונסולית את משמר העם ואת משמר הגבול ואת הג‭"‬א ואת הגדנ‭"‬ע, ‬עד שהפך להיות מוסד חינוכי לבנות חרדיות, '‬בית ברכה' ‬שמו. ‬ לעתים רחוקות אני מסתובב בכרם אברהם, ‬משוטט קצת הלוך ושוב ברחוב עמוס‭ ,‬עולה ברחוב עובדיה עד חלקו העליון ומשתהה בכניסה לבית הקונסול פין... ‬הבניין הנושן התכווץ ברבות השנים, ‬כאילו במכת קרדום פחסו לו את ראשו אל בין כתפיו, ‬כאילו גויר כהלכה.‬ העצים והשיחים נעקרו והחצר כולה רוצפה באספלט. ‬פינוקיו וג‭'‬פטו נמוגו. ‬גם הגדנ‭"‬ע היה כלא היה. ‬שרידי סוכה נופלת נערמים בחצר הקדמית‭.‬‭"‬ ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

 ‬‬

בית הספר מולדת הילד‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬ - רחוב זכריה 5‬‬‬‬‬‬‬‬

‭"‬בכל בוקר היו בני הזוג משכימים ודוחקים את כל רהיטיהם לערימה דחוסה במסדרון ועורכים בכל אחד משני החדרים שלושה–ארבעה שולחנות–כיתה קטנים ושלושה–ארבעה ספסלים שכל אחד מהם היה מיועד לשני תלמידים ‬ובבת אחת לא רציתי ללכת יותר לבית–הספר '‬מולדת הילד'.‬ רציתי לבית–ספר אמיתי, ‬עם כיתות ופעמון וחצר, ‬לא בתוך דירת נחליאלים מלאה נחילי חתולים... ‬בית–ספר אמיתי‭."‬ ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

ירושלים של עמוס עוז, דוד קרויאנקר. יח"צירושלים של עמוס עוז, דוד קרויאנקר. יח"צ

תחנת משמר - העם‬‬‬‬‬‬‬‬ רחוב צפניה 46‬‬‬‬‬‬‬‬
‭"‬במשמר העם שברחוב צפניה הפקידו בידי אבא רובה ישן מאוד והטילו עליו חובות שמירת לילה ברחובות שכונת כרם אברהם. ‬היה זה רובה שחור וכבד, ‬עם קת שחוקה שהיתה מלאה כל מיני חריתות וראשי–תיבות ומילים לועזיות. ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

‭"‬שם, ‬במפקדת משמר העם, ‬ניחמו אותו, ‬הראו לו חיש–קל כמה פשוטה היא תחיבת הכדורים אל תוך המחסנית, ‬אבל את נשקו ואת תחמושתו לא השיבו לו עוד... ‬במקומם נתנו לו פנס חשמלי, ‬משרוקית, ‬ וסרט–שרוול מרשים שעליו הכתובת '‬משמר העם‭"...'

דירת המורה‭/‬המשוררת זלדה‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬ - רחוב צפניה 31‬‬‬‬‬‬‬‬
‭"‬ '‬מה, ‬שוב אתה רץ לבית של מורה–זלדה? ‬בשבע וחצי בבוקר? ‬מה, ‬אין לך חברים בגילך?' '‬אבל היא הזמינה אותי. ‬היא אמרה שאבוא כרצוני ואפילו כל בוקר'‭ ...‬ יום–יום לפני שמונה בבוקר כבר הייתי מתייצב ליד חלונה‭ ...‬התנדבתי בשמחה לעזור לה בכל מלאכות–הבוקר שלה, שולה למענה מכתב מתוך התיבה שמנעולה החליד. ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

‭"‬כעבור כשלושים שנה, ‬בשנת 1976 הלכתי להסתובב קצת ברחוב צפניה וברחובות הסמוכים, ‬לראות מה נשתנה כאן מאז:‬ המורים, ‬הפקידים, ‬המתרגמים והקופאים‭... ‬כמעט כולם נעלמו מן השכונה... ‬כמעט כל שכנינו נעלמו מעל תיבות הדואר...‬ אבל בין תיבות הדואר הרעועות עדיין נמצאה גם התיבה שלה, ‬זו התיבה שבילדותי הייתי שולה מתוכה את הדואר משום שהמנעול החליד ולא אפשר היה לפתוח. ‬כעת היתה התיבה פרוצה,‬ גם הכיתוב השתנה: ‬ במקום '‬זלדה שניאורסון'‬ מצאתי כתוב כעת '‬שניאורסון מישקובסקי': ‬בלי זלדה אך גם בלי מקף ובלי ו‭"‬ו החיבור‭."‬ ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

בית המרקחת כרם אברהם‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬ - רחוב צפניה 19‬‬‬‬‬‬‬‬
‭"‬אני לא זוכר אם היינו לובשים בגדים טובים לכבוד ההליכה לבית–המרקחת, ‬לכבוד הטלפון לתל אביב... ‬זה היה מבצע חגיגי... ‬אנחנו גרנו ברחוב עמוס ובית–המרקחת היה במרחק חמש דקות הליכה, ‬ברחוב צפניה. 'שלום ‬וברכה אדון היינמן,‬ מה שלומך? ‬אנחנו באנו לטלפן...' יכולתי ממש לראות את החוט היחיד הזה, ‬המקשר את ירושלים עם תל אביב ודרכה ‮—‬ עם כל העולם‭ ...‬החוט הזה מתפתל בשממה, ‬ בטרשים, ‬ מתפתל בין הרים ובין גבעות, ‬ ואני חשבתי שזה נס גדול‭."‬

‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

תיבת דואר מנדטורית ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬- פינת הרחובות צפניה ומלאכי‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬
‭"‬פעם אחת יצאתי אחריה מן הבית בלי שהרגישה בי. ‬ הלכתי בעקבותיה ממרחק‭ ...‬בקצה רחוב צפניה פנתה ימינה וירדה עד שהגיעה לפינת רחוב מלאכי.‬ שם נעצרה ליד תיבת הדואר והיססה רגע. ‬הבלש הקטן שעקב אחריה הגיע אפוא למסקנה שהיא יוצאת כדי לשגר בסתר מכתבים, וכבר נדלקתי כולי בסקרנות וברעידת–חרדה קלה. ‬אבל אמי לא שלחה שום מכתב.‬ רגע עמדה ליד התיבה, ‬שקועה במחשבות,‬ וכעבור רגע הניחה פתאום יד אחת על מצחה, ‬ופנתה לחזור. ‬גם כעבור שנים רבות עדיין עמדה שם,‬ משוקעת בתוך גדר עשויה בטון, ‬תיבת הדואר האדומה הזאת ועליה חקוקות האותיות GR לכבוד ג‭'‬ורג' ‬החמישי,‬ מלך אנגליה". ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

חנות הספרים של מרכוס‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬ - פינת הרחובות יונה 2 ומלכי ישראל‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬
‭"‬אדון מרכוס הטוב,‬ שהיתה לו חנות לספרים חדשים ומשומשים וגם ספריית השאלה במורד רחוב יונה, ‬כמעט בפינת רחוב גאולה,‬ הסכים סוף–סוף להרשות לי להחליף יום–יום ספר,‬ ולעתים אף פעמיים ביום. ‬תחילה לא האמין לי שאכן קראתי הכול היהו בוחן אותי‭, בכל פעם שהחזרתי לו ספר שעות אחדות לאחר ההשאלה.‭ את כרטיס הקורא הגדוש שלי‭,‬ היה מר מרכוס מראה לפעמים בגאווה מיוחדת לאחדים מלקוחותיו‭, ‬כמתפאר בפירות השקעתו‬‭".‬ ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

בניין מחלבת תנובה ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬- רחוב יחזקאל 9־11, גאולה‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬
‭"‬החלוצים ההם היו מעבר לאופק שלנו,‬ בגליל,‬ בשרון, ‬בעמקים.‬ החלוצות והחלוצים האלה נראו לי חזקים,‬ כבדי ראש,‬ מסוגלים לבדידות ולהרהורים, ‬לחיי שדה ואוהל, ‬לכל עבודה קשה, לפקודה תמיד אנחנו,‬ מסוגלים לרכיבה על סוסי פרא ועל טרקטורים רחבי זחלילים‭, ‬יודעי ערבית, ‬יודעי מערות וּואדיות ואקדחים ורימוני יד, ‬ועם זאת קוראי שירה וספרי הגות‭ ...‬לפעמים הייתי הולך עם חברים לחצר‮–‬הפריקה של תנובה, ‬לראות אותם באים מעבר להרי חושך באוטו משא עמוס תוצרת חקלאית, לובשי חול וחגור וכבדי נעליים והייתי מסתובב סביבם לשאוף את ריח החציר, ‬להשתכר מניחוחות של מרחקים: ‬שם, ‬אצלם,‬ קורים הדברים הגדולים באמת. ‬שם בונים ארץ ומתקנים את העולם, ‬מצמיחים חברה חדשה, ‬מטביעים חותם על הנוף ועל דברי הימים,‬ שם חורשים שדות ונוטעים כרמים... ‬ומשיבים באש על אש הפורעים הערבים,‬ שם לוקחים אבק–אדם ועושים ממנו עם לוחם". ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

הספר "ירושלים של עמוס עוז" ראה אור בהוצאת כתר