"שלג", הרומן הלא גמור של הסופרת רונית מטלון ז"ל, שנפטרה לפני שנתיים, מתרחש בניו יורק המושלגת, שם מתגוררת דינה עם בעלה ובתה בת החמש. בגלל סיבות לא לגמרי רציונליות, מבקשת דינה מעמי, אהובה לשעבר שחי בישראל, לבוא לבקרה. הפגישה המחודשת בין שני האוהבים, הנשואים לבני זוג אחרים, מעוררת בדינה ובעמי זיכרונות מתחילת הקשר הרומנטי ביניהם.

השניים נפגשו לראשונה לפני 17 שנה בדירה מתפוררת בדרום תל אביב, כשעמי היה דוקטורנט ועיתונאי צעיר, שליווה מקרוב את מוריס אביה, פעיל שכונות מזרחי, במאבקיו החברתיים, ובעיקר בחלומותיו הנצחיים למוטט את הממסד ההסתדרותי.

דינה הייתה אז נערה צעירה שבלעה ספרים אינספור פעמים, עד שידעה לצטט אותם בעל פה. לפני שעמי התאהב בדינה, הוא התאהב באביה הכריזמטי והפך לאחד ממקורביו. בד בבד מפציע קשר רומנטי לוהט בין דינה לעמי.

הרומן נע, לאור הזיכרונות, בין ניו יורק לתל אביב, ומתאר בכישרון וברגישות משולש רגשי בלתי שגרתי בין האב, הבת והמאהב. מטלון כתבה את "שלג" בשנים 2004־2002. בשנותיה האחרונות שבה אל הרומן, אך כאמור, לא הצליחה להשלימו לפני מותה. אחרי מותה נמצאו במגירותיה ארבע טיוטות ל"שלג". עמנואל ברמן, בן זוגה לשעבר של מטלון, פנה לעורך דרור משעני ואמר לו שהמשפחה רוצה להוציא לאור את הרומן, למרות שהוא בלתי גמור.

"שלג" (הוצאת עם עובד) פורסם בעריכת משעני כטיוטה: סצינות מסוימות ברומן, כמו רגע הפגישה המחודשת במנהטן, מפורטות לפרטי פרטים ומתוארות כמו מתחת לזכוכית מגדלת. מנגד, פרקים קרדינליים בעלילה נותרים סתומים, בלתי מפוענחים, עד כדי כך שכל השתלשלות העניינים לוטה בערפל.

חשיבות פרסום הרומן נעוצה, כמובן, בעצם קיומו. אבל גם בזכות השלמת דיוקנו מלא החיים של מוריס, בן דמותו של פליקס מטלון, אביה של הסופרת, שהבליח בספריה הקודמים: "זה עם הפנים אלינו" - 1995; "קרוא וכתוב" – 2001; "בקול צעדינו" - 2008. עוד סיבה טובה לקרוא: "שלג" פותח צוהר מרתק לתהליכי הכתיבה של מטלון, ללא ספק אחת הסופרות המשובחות שכתבו כאן.

...