העיתונאית והמגישה מרסל מוסרי, הביעה בתוכניתה ב-103FM את דעתה על הפוסט של יהונתן גפן בו הוא קרא לנתניהו ובוחרי הליכוד "טרזן מלך הקופים": "אז איך אתם יומיים אחרי הבחירות? האם נפל מצב רוחכם או שמא אתם באופוריה? זה שבחרתם בו ניצח או הפסיד? מעניין. תגידו מה שתגידו אני חושבת שמערכת הבחירות הזו עתידה להירשם בהיסטוריה. לא היה דבר קודם לה, אולי קצת. לדעתי היא הכי מרתקת, גם פוליטית, גם אנתרופולוגית, היא הוציאה מאנשים המון אמוציות, כאילו הפיגה את האדישות".
"הפעם האחרונה שהייתה מערכת בחירות שדומה במקצת, לפחות בפן מעורבות התושבים, הייתה ב-77, זוכרים? מהפך", הוסיפה מוסרי. "אבל יש דבר שחורה לי מאוד - מצד אחד אני שמחה שהדור לא הולך ופוחת, ואנחנו כן מודעים וכן מעורבים. מהצד השני - תראו, אני לא הדוברת של בנימין נתניהו, אני גם לא מייצגת אותו, אם אתם מאזינים לתוכניותיי וקוראים את טוריי בכל יום שישי במעריב סוף השבוע - אתם בטח יודעים שפוליטיקה ואני זרות זו לזו, אני לא טובה בזה, אבל המערכת הפוליטית האחרונה נעצה בי את חודה. פתאום הגזענות, שכבר חשבתי ששככה, ובכל הרצאה שלי אני גם טורחת להגיד כמה שאנחנו עם אחד ואין כבר גזענות, אין כבר די-די-טי, קיפוח, צ'חצ'חים, פתאום היא שוב חשפה את שיניה החדות כלפי כל מי שבחר בבנימין נתניהו".
"אני מסתובבת הרבה ברשתות החברתיות, קוראת הרבה עיתונים, מטלוויזיה אני די נמנעת, אבל במקומות הללו, במדיות האלו בהן אני מסתובבת, הגזענות חשפה את פניה, הגזענות המכוערת, לא שיש גזענות יפה. הרוב כתבו על מצביעי בנימין נתניהו שהם בבונים, אין כבר צ'חצ'חים, היום זה בבונים", אמרה עוד מוסרי.
"יהונתן גפן, בו אני רוצה רגע להתמקד. יהונתן גפן האלמותי, שאת שירתו, ספריו ופועלו אני מאוד מעריכה, ובכלל גדלתי על הכבש השישה עשר, הוא כתב איפה שהוא על ביבי ומצביעיו, הוא קרא לזה 'טרזן מלך הקופים', התאמינו? מי הקופים? למי התכוונת? הדברים האלו גומרים אותי, כי סבתא שלי ז"ל וסבא שלי ז"ל הצביעו לביבי, ואבא שלי, וכך גם אמי. אז הם קופים? הם בבונים? אני כל פעם מחדש בהלם מדבריו", המשיכה המגישה.
יש משפט שאומר, 'אל תפגוש את גיבוריך כי אולי תתאכזב מהם'. אבל זה יהונתן גפן, וכשפגשתי אותו דרך סיפוריו ושיריו כשהייתי ילדה, הוא היה נראה לי גיבור העת, מלך הדמיון, אציל המילה הכתובה. אז איך אתעלם ממנו עכשיו, ובפרט כשהוא פוגע בביתי, באשר לי? איך בחסות הפוליטיקה הזולה - והפוליטיקאים שבינינו הולכים לישון בסוף היום אחרי כל הרפש, אחרי מקלחת, עם האדם שהם אוהבים, אותם הפוליטיקאים שמתי שהוא לא יהיו בינינו, בשבילם אלו משחקים שטותיים כל כך, ליבם די קר - איך הוא, איש אומנות ודעת, נכנס לתוך הרפש הזה? אפילו לוקח את המושכות ומעליב את כל מי שלא מהמוצא הנכון? איך האיש שכתב את השיר על דוד אפרים, שיר הילדים בעל הכי הרבה חמלה שאני מכירה, בכנות, מזלזל בכל פוסט שלו ביותר מחצי ממדינתו? וכשפתאום הוא רואה את העליהום ואת הזעם שנוצר סביב זה, הוא מוחק את הפוסט, הסטטוס או את הציוץ, מבלי להבין שמילים חודרות, וגם אם נמחק את זה, הצלקת תישאר".
מוסרי המשיכה: "סתם בא לי להקריא לכם את השיר על דוד אפרים שכתב יהונתן גפן - 'כשנסענו העירה לבקר את דוד אפרים, עברנו על יד איש עם חורים בגרביים, היו לו פנים עצובות, הוא נשען על מקל, אמא אמרה לי לא להסתכל אבל הסתכלתי. כשנסענו העירה לבקר את דוד אפרים זה היה בחורף, לפני שנתיים. מאז גדלתי, כבר יש לי אופניים, כמעט שכחתי שפעם הייתי בן 3. רק האיש העני עם החורים בגרביים לא יוצא לי מהראש', אתם מבינים? והאדם בעל החמלה, העזרה לזולת, לחלש, חינוך הדור הבא להושטת יד והעלבת אדם, עולב בכל מי שבחירותיו הפוליטיות/מוצאו לא כשלו. מה אומר? לפעמים אני לוקחת דברים יותר מדי ללב".
"פעם מישהי חכמה אמרה: 'מרסל די, כי זה לא יוביל אותך לטובות', אבל מה אעשה? אמרו לי, זאת המדינה שלי, אלו האנשים בהם אני חיה. ובכל פעם כשיוצא רפש כזה, המדינה מתרחקת ממני. ומי תופס את מקומה, זחוח עם חיוך ענקי, כמובן מלאך הכאב, כמה חבל", סיכמה את דבריה.