האם האנלפבתית מוצאת עבודה בניקיון, כשבתה הצעירה חיה בתחושת זרות כפולה, נעה בין העבר המסורתי של ילדותה בהרי האטלס, לחייה בקטלוניה המודרנית כאשה צעירה ומשכילה. מילדותה במרוקו היא מאורסת לבן דודה, אבל חולמת על צעיר קטלוני איתו פיתחה יחסי קרבה. כמי שמטלטלת בין שני העולמות היא נדרשת להחליט: האם לבחור בחיים חדשים, או להיכנע לתכתיבי המסורת ולמחויבותה לאמה.
עוצמת הספר, שזכה לתשבחות הביקורת בארצה של הסופרת, בולטת גם בשימוש המתוחכם שהסופרת עושה בשפה. תוך שהיא משלבת בסיפור מילים בערבית, המתורגמות לקטלאנית, חושפת אל האשמי את הקוראים לתרבות התָּאמָאזִיגְת: תרבות אחד מעמי מרוקו שאל האשמי היא בשר מבשרה, הממוקם באזור הריף בצפון המדינה. "שפת התָּאמָאזִיגְת נשמרה בעל פה. ומי ששולט בה הן הנשים, עמוד התווך של עולם שלם של סיפורים המועברים מדור לדור. אני בת מזל שנולדתי לאם מספרת סיפורים, שירשה את כשרונה מאמה, סבתא שלי", חושפת אל האשמי.
בראיון אינטרנטי בין ירושלים לברצלונה, חושפת נג'אהת אל האשמי בראיון למעריב, פרטים מהביוגרפיה שלה. גם היא, כגיבורת ספרה, היגרה בגיל שמונה ממרוקו לקטלוניה. אביה התגורר בקטלוניה לבדו במשך כמה שנים, ולדבריה סבא שלה היה זה שדחף והתעקש על הגירת המשפחה.
אל האשמי (40), נשואה ואם לבת, בוגרת לימודי ספרות ערבית באונ' ברצלונה. ב-2008 זכתה בפרס רמון לו (Ramom Llull), על ספרה "הפטריארך האחרון".
"סבא שלי הבין את הצורך לעזוב מקום, שממילא לא היו לנו בו סיכויים לעתיד", היא אומרת. "כשהגענו לקטלוניה, מצאנו חברה דמוקרטית שלנשים יש מקום שונה מזה שהכרנו. מאוחר יותר הבנתי שהמצב, כפי שהצטייר במפגש הראשוני, לא אידיאלי לנשים. עידן השוביניזם עדיין דומיננטי. עם זאת, ההגירה אפשרה לי לעשות קיצורי דרך במאבק הפמיניסטי, ואני מודה למשפחתי על המאמץ שעשו והמחיר ששילמו, גם אם בהמשך נאלצו להתמודד עם בת שמרדה בערכי המוסר עליהם חונכה", משתפת אל האשמי.
"לאורך השנים אני, כמו כל בנות ההגירה המרוקאית, השתדלנו לא להעמיס בעיות נוספות על אימהותינו. רצינו להתאים את החלום שלנו לחופש, לציפיות של משפחותינו. אבל לצערי הרצון והיכולת לממש את החלום נעשה קשה מאד".
למרות שחלפו יותר משלושה עשורים מאז היגרה לקאטלוניה, כשאירופה מוצפת בגלי מהגרים מאפריקה, אל האשמי עדין מתמודדת עם שאלת זהותה. "במהלך כתיבת הספר, התקיימו אצלנו דיונים רבים על הזהות הקטלנית. אחת ממסקנות הדיונים קבעה שכל אחד יכול להיות קטלני, שכן כל אוכלוסיית קטלוניה נוצרה ממהגרים שהגיעו ממקומות שונים. אגב, ספרי הראשון Jo també sóc catalana ("אני גם קטאלנית", 2004) הוא אוטוביוגרפי ומתמודד עם נושא הזהות.
בעבר קיבלתי אזרחות קטאלנית, אבל היום אני מרגישה מעט מבולבלת גם נוכח האירועים שקוראים לעצמאות חבל קאטלוניה, והקריאה של רבים להטמיע את המהגרים בחברה. הנושא מעורר בי מחשבות רבות ויש בי יותר ספקות מאשר ודאות בשאלת זהותי: האם היא קאטלונית או מרוקאית".
התרעות פיקוד העורף