"לך-לך": שירה חֹרש היא משוררת ואמנית ישראלית, בת 33 מחיפה. עד כה הוציאה לאור שני ספרי שירה: ״כל האמונות תפלות״ (הוצאת ״פרדס״, 2015, בעריכת יקיר בן־משה) ו ־״11:11״ (הוצאת ״גמא״ ו־״הקיבוץ המאוחד״, 2018, בעריכת אלכס בן־ארי). עבודתה כאמנית עוסקת בעיקר בחקר ריטואלים ותרבויות שונות. היא משלבת טקסטים, סאונד ופרפורמנס תוך שיתופי פעולה עם מוזיקאים, אדריכלים ורקדנים. בשנה האחרונה נעה בין תוכניות־שהות לאמנים ברחבי העולם, במהלכן יצרה עבודות עם קהילות בבריסל, צרפת, גאורגיה ובאיזמיר. לפני כן, שהתה תקופה ארוכה במנזר זן ביפן, שם כתבה את ספרה המתעתד והשלישי ״לֶךְ לְךָ״, אותו מלווה כעת ועורך יעקב ביטון, ואותו היא מתארת כ־״ספר שירה גרפית, הייקו וקואנים״ שילוו בתחריטים של האמן ליאב שופן.

*** // שירה חֹרש

עֵת עֶרֶב מוֹעֵד יָם
גַּל לְלֹא שֹׁבֶל
הוֹפֵךְ שַׁעַר

(מתוך ״11:11״)

מה כוונתך ב־״שירה גראפית, הייקו וקואנים"?
״הייקו היא שירה קצרה, ומקורה ביפן המסורתית. זאת שירה שהיא תוצר של צמצום, היא מכילה רק איזה ניצוץ או התגלות שברירית או שאלה. מדבור בניסיון להכניס בשורה את כל הפערים, הזמנים והאפשרויות. דוגמה לכך ניתן לראות בשירו של באשו: ״על אודות האורן – למד מן האורן. על אודות הסוּף – למד מן הסוּף״. קואנים הם מעין חידות נונסאנס ריקות, הלקוחות מתוך מסורת תרגול זן הבודהיזם. המורה מאתגר איתן את תלמידיו כחלק מהתרגול. המפורסם שבקואנים שחלק מהקוראים יזהו: 'מהו הקול שמשמיעה מחיאת הכף האחת', ושירה גראפית היא זו השואפת להלימה בין צורת הנחתו של השיר על הנייר לבין התוכן שלו".

שירה גראפית - מאת שירה חורש (צילום: ארכיון פרטי)שירה גראפית - מאת שירה חורש (צילום: ארכיון פרטי)

איך מצאת את עצמך כותבת דווקא בסגנונות האלה?
״הסגנונות האלה מאוד הולמים את ההתבוננות ואת ההשתקפות שלי בדברים. האושר שלי נמצא ברגעי הוויתור הסופי על הנרטיב, על ההפרדה״. 

*** // שירה חֹרש

יָרֵחַ מוּאָר לֹא עֵת לַחְלֹם
נִשְׁכֶּבֶת
לִישֹׁן מִתַּחַת לַגַּלִּים
מֵעַל הָעֲנָנִים
שֶׁמֶשׁ מְאִירָה עֵת לִבְחֹר חֲלוֹם

מִתְיַשֶּׁבֶת
בַּמַּסָּע הַתַּת אוֹרִי
מוּל אֹפֶק מְפֻלָּס
שָׂמָה לֵב
נָחָה.

(מתוך הספר ״כל האמונות תפלות״)

איזה משוררים את הכי אוהבת לקרוא?
״משוררים שמדריכים אותי: ישראל אלירז, ג'לאל א-דין רומי וללה (קשמיר, המאה ה־14). משוררות שהן אחיות: סיון הר־שפי,  זלדה, רני שני, יוקו אונו, יונתן ורטהיים סואן,  ומאצ׳י טאווארה. לדמיין איך זלדה מתהלכת בישראל של 2020, בענווה ובמסירות, זהו דימוי שמיישר אותי מיד עם ה־׳הנני׳ שלי. מהשירה הצעירה בארץ אני לוגמת בהנאה מאמיר מנשהוף, עמיחי חסון, עמנואל הלוי, נדיה עדינה רוז, ועוד רבים וטובים וחברים״.

שירה חורש (צילום: פרטי)שירה חורש (צילום: פרטי)

 

*** // שירה חֹרש

וְאֶפְשָׁר לִכְתֹּב עַל פִּילִים
מִבְּלִי לִפְגֹּשׁ אַף פִּיל
אַךְ כְּדַאי לְהַכִּיר אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ 

(מתוך ״11:11״).

ספרי לי על שיתופי הפעולה שלך עם אמנים אחרים מתחומים שונים כמו מוזיקה, אדריכלות וריקוד. איך זה קורה? 
״יש איזה מניע שמוצא דרכים שונות להתממש אני פוגשת עוד ועוד שותפים ואחים למניע ולמסע הזה, ואנחנו מעשירים אחד את השני, צועדים ביחד, ותורמים להתפתחות המשותפת. המדיום הוא רק צורה, וטוב שהיא משתנה ומתפתחת. כל אחד מביא עוד דרך חישה ותדר של העולם: דרך הראייה המרחבית של האדריכלות  (עידית קופסקי, אור חקלאי), התדר הרוחני של הסאונד (מרקו מילבסקי, איאין ריכטר, אלדר ברוך), השקיפות של הגוף (שולי אנוש, נסליגום, פרנאס) ועוד. גם טכנאי המחשבים שלי (דני פרידלנדר), הקוסמטיקאית שלי (יוני לישה), והמטפל־מורה שלי (שלו מוקדש 11:11) הם משתפי פעולה באותה הדרך עבורי״. 

*** // שירה חֹרש

זֶה לֹא רַק הָאֵשׁ זֶה
גַּם הַמַּיִם
זֶה מָה שֶׁקּוֹרֶה כֵּן זֶה
מָה שֶׁיֵּשׁ
בֵּין רַעַשׁ לְרַעַשׁ
דֶּרֶךְ הַשֶּׁקֶט הַגָּדוֹל
עִם אוֹתוֹ הָאֱלֹהִים מֵאָז
מַדְלִיקָה אֶת הָאוֹר
עוֹזֶבֶת אֶת הַמַּפְסֵק
מָה כְּבָר יָכוֹל לִהְיוֹת 

(מתוך ״11:11״)

איך השהות בחו״ל השפיעה, אם בכלל, על הכתיבה שלך?
״אני חושבת שאיבדתי את התלות הכבדה שהייתה לי בעברית, היא הפכה ממתקשרת למתבוננת ומשם למקודשת. מקודשת לא כי עברית היא שפה קדושה יותר משפות אחרות, מקודשת מכיוון שקידשתי אותה".

שירה חורש (צילום: פרטי)שירה חורש (צילום: פרטי)

איך הספר החדש יהיה שונה מספרייך הקודמים מבחינת תוכן וסגנון?
״בשני הספרים הקודמים בניתי מתודות או טקסים בעלי מבנה וחוקיות כלשהיא (קרובים יותר לג׳ורג׳ פרק או ליוקו אונו) על ידי בניית מחזורי שירים של תרגול במשך זמן.  זה מבנה שהייתי זקוקה לו בתוך העיר והחרדה, שיחזיק את המרכז שלי כדי שהשירה והצ׳י יזרמו. בספר החדש, במסע הזה, השירה היא יותר כמו נחל. היא תוצר של ההסכמה. ההשוואה או השיפוט אינם נוכחים ישנה פשטות וכניעה למה שישנו ורוצה להתגלות. מחצית מהשירים בספר הגיעו אליי במהלך המדיטציה במנזר, ונכתבו במחברת שהחבאתי בטרנינג, בחמש הדקות של ההפסקה בין ישיבות זאזן ארוכות, כשהתחבאתי לרגע בשירותים״. 

בחרת לקרוא לספר החדש ״לֶךְ לְךָ״. למה?
״זה ספר שהתחיל בקריאה שהייתה לי לאחר ש־'11:11' נולד. הרגשתי שסיימתי מעגל בספירלה שלי, ושאני צריכה לצאת את ארצי, מולדתי ובית אבי, להפוך את כל האבנים, לחשוף את הנימים וליצור איזו זרות עם האני שבניתי. הספר הוא פועל יוצא של הציווי הזה – הליכה לתוך עצמי״. 

לאתר של שירה חורש: www.shirahoresh.com