פושקין היה בעל השפעה חסרת תקדים על התרבות הרוסית עוד בימי חייו. הוא יועד לקריירה ביורוקרטית במנגנון הצבאי־מדיני של האימפריה, ובגיל 12 התקבל לבית הספר הפרוגרסיבי הראשון מסוגו באימפריה הרוסית, ״הליציי״, שם יחד עם חבריו, הכין את עצמו לחיי הקצונה. בבית הספר, פושקין התחיל לפתח את כשרונו ככותב, ובגיל 21, הוא פירסם את הפואמה הראשונה שלו - "רוסלן ולודמילה", שבעקבותיה זכה לתהילה בקרב חבריו, המשוררים המבוגרים, ובקרב הציבור המשתוקק לספרות עכשווית ומעניינת. כמו כל משורר רוסי טוב, פושקין לא הסתפק בשירה וכתב גם פרוזה, מחזות, מאמרים היסטוריים ואגדות, ובכל תחום הטביע את חותמו.
בגלל דעותיו הפוליטיות, הצאר אלכסנדר הראשון הגלה אותו לדרום המדינה, עד שיורשו, ניקולאי הראשון, החזיר את פושקין לסנט פטרבורג ומבטיח לו שהוא, הצאר, יהיה הצנזור הפרטי שלו. בגיל 37, בשיא חייו, פושקין נרצח בדו־קרב.
לרמונטוב נכנס לתודעתו של הקהל הקורא בסנט פטרבורג בעקבות שיר המחאה שלו על מותו של אלכסנדר פושקין – "מות המשורר" – בו האשים את הצאר ואת האצולה, אליה השתייך בעצמו, במות המשורר הדגול. לרמונטוב, שהיה קצין, נשלח, כעונש על ידי הצאר, לשרת בקווקז המסוכן. המשורר הספיק לחזור לתקופה קצרה אל עיר הבירה בזכות מאמציה של סבתו (המשורר יתום מגיל צעיר) ושם זכה להערכה. השירה של לרמונטוב מלאה במחשבות על המוות ותהיות על החיים. כמו פושקין, גם לרמונטוב מצא את מותו בדו־קרב. שנים לאחר מכן, טולסטוי יאמר עליו: "אם הילד הזה היה נשאר בחיים, לא היה צורך בי ולא בדוסטוייבסקי".
פושקין ולרמונטוב ייצגו את תור הזהב של השירה הרוסית. אחרי מותם, עולים על הבמה ענקי הריאליזם: טולסטוי, דוסטוייבסקי וטורגנייב. בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20, השירה הרוסית חוזרת לגדולתה בביטויה המגוון ביותר עד כה – תור הכסף.
אנינסקי עסק בהוראה רוב חייו, ובקרב מכריו היה ידוע בעיקר כמתרגם מיוונית עתיקה ומצרפתית, וכפדגוג מהשורה הראשונה. בסתר, טיפח את שירתו המיוחדת. ספר השירה הראשון שלו ראה אור כמה שנים לפני מותו, תחת שם בדוי, וספרו השני יצא שנה לאחר מותו. אנינסקי נפטר בגיל 54 על מדרגות תחנת הרכבת של כפר הצאר מבלי שקיבל את ההכרה הראויה לו. זמן רב לאחר מותו, בוריס פסטרנק, אנה אחמטובה ואוסיפ מנדלשטם יציינו את ההשפעה של שירתו פורצת הדרך בתקופת התהוותם כמשוררים.
משוררים אלה הם מהבולטים בשירה הרוסית, אך כמובן, ישנם עוד רבים ורבות. הדחף המשותף לעסוק במלאכתם על הצד הטוב ביותר בארץ שהוכיחה עצמה כפוית טובה ואף מסוכנת לאנשי הרוח והמילה, מעורר הערצה ועניין בלתי נדלה בקרב חובבי שירה מכל העולם. כעת, השירה הרוסית מגיעה בתרגום חדש גם לקורא הישראלי.
התרעות פיקוד העורף