פינת שיר מתוך - מדור "שירה זה לא נורא"

אשכולית // אביחי קמחי

אֲנִי בּוֹצֵעַ לִשְׁנֵי חֲצָאִים 
אֶת הָאֶשְׁכּוֹלִית הַצְּהֻבָּה
וּכְבָר אֵינִי מְפַזֵּר סֻכָּר בִּנְדִיבוּת
אֲנִי מַפְרִיד אֶת חֲצָאֵי הַפְּלָחִים זֶה מִזֶּה
בְּעֶזְרַת סַכִּין וְשׁוֹלֵף אוֹתָם לְפִי בְּכַפִּית
פַּעַם כַּפִּית עִם פְּרִי וּפַעַם כַּפִּית מִיץ טָהוֹר

וּבְכָל פַּעַם אֲנִי חָשׁ מֵחָדָשׁ אֶת אוֹנִי
כְּמוֹ הָיָה מַעְיַן נְעוּרִים שׁוֹכֵן בְּכָל חֲצִי אֶשְׁכּוֹלִית
וַאֲנִי שָׁקוּעַ בַּתְּמוּנָה שֶׁבָּהּ גָּלַשְׁתְּ מֵהָהָר
אֶל הַמַּעְיָן שֶׁבָּעֵמֶק
שָׁם הָיִיתִי עֵירֹם וּבְגָדַי תְּלוּיִים
עַל עֲנַף עֵץ הַתְּאֵנָה

בשיר "אשכולית", קמחי מחזיר אותנו אל סיפור בריאת האדם, וספציפית לזה המתואר בפרק א׳: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם" (בראשית א׳, פסוק כ״ז), אשר לפי פרשנויות מסוימות, הכוונה היא לבריאת גוף אחד, חציו זכר וחציו נקבה, שבהמשך הופרד לשתי ישויות שונות – גבר ואישה, אדם וחווה. גם כאן, קמחי ״בּוֹצֵעַ לִשְׁנֵי חֲצָאִים אֶת הָאֶשְׁכּוֹלִית הַצְּהֻבָּה״, וכל חצי מציג תמורה אחרת עבור הבורא – ״פַּעַם כַּפִּית עִם פְּרִי וּפַעַם כַּפִּית מִיץ טָהוֹר / וּבְכָל פַּעַם אֲנִי חָשׁ מֵחָדָשׁ אֶת אוֹנִי / כְּמוֹ הָיָה מַעְיַן נְעוּרִים שׁוֹכֵן בְּכָל חֲצִי אֶשְׁכּוֹלִית״. 

בשונה מהסיפור המקראי, קמחי תופס את מקומו של האל לא בכדי להציג את סיפור בריאת האדם כפאר היצירה של האל, אלא כדמות היוצרת לעצמה עולם כדי לברוח מבדידותה. ואכן, השורות הפותחות את הבית השני מדגישות את חשיבות בריאה זו, שהרי היא מחזירה אליו את אונו, כלומר את כוחו. 

מן המעט - אביחי קמחי (צילום: באדיבות המחבר)מן המעט - אביחי קמחי (צילום: באדיבות המחבר)

היופי בשיר ממשיך לגדול כשקמחי מפתח עוד יותר את תיאור האדם כ־״צֶלֶם אֱלֹהִים״, כי כמו שניתן לראות בהמשך הבית השני, הוא מכניס את עצמו גם אל תפקידו של האדם, אל המעיין שבעמק, הלא הוא גן העדן הפרטי של המשורר, לשם אהובתו גולשת מההר, משל הייתה היא עצמה אלה שירדה מן האולימפוס, שם שניהם ערומים וענפי עץ התאנה רק מחכים להיות בגדיהם עת יבצעו את חטאם. 

קמחי מציג עבורנו פרשנות אחרת לסיפור בריאת האדם, יותר מכך – קמחי מציג עבורנו סיפור בריאה אחר לחלוטין, בתוכו סיפור הבריאה הוא לא יותר מהעלאה באוב של זיכרון בראשו של המשורר, זיכרון שיש בו טעם חמוץ של אשכולית, זיכרון שאין כבר טעם לנסות להמתיקו בסוכר (וּכְבָר אֵינִי מְפַזֵּר סֻכָּר בִּנְדִיבוּת), אלא רק להתענג על מה שהיה, כי הרי זהו הרגע בו נברא עולם עבור המשורר. עולם שאולי כבר לא נמצא בשום מקום, מלבד ראשו.

השיר ״אשכולית״ מתוך הספר ״מן המעט״ מאת אביחי קמחי.
עריכה : ד״ר צדוק עלון.
הוצאת ״עמדה״, 2020.

לשליחת חומרים למערכת בנושא שירה הכוללים: שירים, מחזורי שירים, שירים אקטואליים, ספרים חדשים ורעיונות לפרויקטים נוספים, ניתן לפנות לכתובת הדואר האלקטרוני של המערכת: shira.maariv@gmail.com