"אני טיפוס גשמי עד לזרא", כך הזהרתי את שרית אדר, מחברת הספר "נגן את מנגינת חייך". כאילו כדי להתריע מראש שלרוב אני לא סבלן להרהורים רוחניים ולתובנות, הארות וכל מה שמסביבן. רק שאם שמתי לב למשהו שעובר כמעט בין כולנו בימים המוזרים האלה שמעוררים לא מעט ספקות וחרדות, הוא הצורך במילה טובה, בחיזוק, במשהו שיגרום לנו לעצור ולהרהר לרגע - לא רק במה שאנחנו אלא גם במה שהיינו רוצים להיות, כך שאולי נוכל לחזור ולצמוח דווקא מהמקום שנראה כרגע נמוך ואפל. וכך התמוססו חומות ההגנה הציניות שלי – ונכבשתי.
רק שדווקא עם כל "וי" שסימנה ליד המשבצת הנכונה-לכאורה בחייה, היא חשה שהיא מאבדת את עצמה. אחרי טיפולי פוריות לא פשוטים ומשבר זוגי שהוביל לגירושים, היא יצאה למסע לחיפוש עצמי, שהיה קשה דווקא על רקע העובדה שכל המכשולים האחרים הוסרו: כבר אי אפשר להאשים את רעשי הרקע שמלווים את החיים, עכשיו זו רק היא שמלחינה את המנגינה שתלווה אותם, וגם, כפי שגילתה, כותבת את המילים: היא כתבה בלוג פופולרי באתר סלונה, והכתיבה הוציאה ממנה את הדברים האישיים ביותר.
התרעות פיקוד העורף