"אני טיפוס גשמי עד לזרא", כך הזהרתי את שרית אדר, מחברת הספר "נגן את מנגינת חייך". כאילו כדי להתריע מראש שלרוב אני לא סבלן להרהורים רוחניים ולתובנות, הארות וכל מה שמסביבן. רק שאם שמתי לב למשהו שעובר כמעט בין כולנו בימים המוזרים האלה שמעוררים לא מעט ספקות וחרדות, הוא הצורך במילה טובה, בחיזוק, במשהו שיגרום לנו לעצור ולהרהר לרגע - לא רק במה שאנחנו אלא גם במה שהיינו רוצים להיות, כך שאולי נוכל לחזור ולצמוח דווקא מהמקום שנראה כרגע נמוך ואפל. וכך התמוססו חומות ההגנה הציניות שלי – ונכבשתי.


מכירים את השיר "מילה טובה"? אז מבלי שרציתי או תכננתי, כשקראתי בהגיגיה של אדר, שמבקשים ממני לנגן את מנגינת חיי, התחיל השיר הזה שכתב יעקב גלעד להתנגן לי אי שם בירכתי התודעה, עד שאפילו המשפטים שעלו מן הספר התחברו לי ללחן היפיפה של יהודית רביץ והתחלתי להאמין שבאמת אפשר לחלום על ימים יפים, אפילו בלילות שינה טרופים.


כי איך אפשר להישאר אדיש למשפט מקסים כמו: "האומץ להיכשל יסיר כל ספק לגבי היכולת להצליח"? ובכלל, מעבר למילים הטובות והמדויקות, הספר הזה מבקש מאתנו להעז, לצמוח, לא לפחד מהסיכונים שבכישלון אלא להפוך אותם לשמן על גלגלי ההצלחה.


שרית אדר עוסקת בשני ספריה בפירוק והרכבה של הנפש האנושית – והיא בהחלט עוזרת לקוראים להרכיב אותה נכון יותר, כך שנפסיק לחיות את ציפיות האחרים ונשאל את עצמנו להיכן היינו רוצים ללכת. אדר יודעת על מה היא מדברת: היא גדלה בבית גיאורגי, שמרני – ומעידה על עצמה שתמיד הלכה בתלם: שירות לאומי, תואר ראשון, נישואים בגיל צעיר.

רק שדווקא עם כל "וי" שסימנה ליד המשבצת הנכונה-לכאורה בחייה, היא חשה שהיא מאבדת את עצמה. אחרי טיפולי פוריות לא פשוטים ומשבר זוגי שהוביל לגירושים, היא יצאה למסע לחיפוש עצמי, שהיה קשה דווקא על רקע העובדה שכל המכשולים האחרים הוסרו: כבר אי אפשר להאשים את רעשי הרקע שמלווים את החיים, עכשיו זו רק היא שמלחינה את המנגינה שתלווה אותם, וגם, כפי שגילתה, כותבת את המילים: היא כתבה בלוג פופולרי באתר סלונה, והכתיבה הוציאה ממנה את הדברים האישיים ביותר.

שרית מספרת שתמיד תפקדה כפסיכולוגית לעת מצוא בקרב חבריה, שהיא כנראה טובה יותר בלהקשיב לאחרים מאשר לעצמה, אבל גם שהיא מחבקת את התכונה הזאת, מאחר שהיא מאפשרת לאחרים להיפתח אליה, לשתף אותה ברגשותיהם – ומהמקום הזה בדיוק גם מגיע הספר. יש בו משפטים שקריאתם משולה לשטיפת הפנים במים קרים ביום שרב לוהט, לצד משפטים שהם ככוס תה חמה, שחוברים בשתי הידיים עת משתוללת סופה בחוץ. כלומר – גם כאלה שמעוררים ומעודדים לפעולה, וגם כאלה שפשוט מציעים נחמה.

נגן את מנגינת חייך (צילום: ספרי ניב)נגן את מנגינת חייך (צילום: ספרי ניב)

קשה לנתק את הספר הזה גם מהרקע שמעניקים לו הימים האלה, הספוגים בחרדות ובחוסר ודאות: מקצועית, אישית, כלכלית, זוגית, משפחתית ובריאותית... אם הספר הזה הוא יפה לכל עת, הרי שרוח התקופה היא כתפאורה שרק מעצימה את נוכחותו, מדגישה את הצורך שלנו במילה טובה, במשפט מחזק, בהגיג שיקלע אל נשמתנו וייתן לנו את הכוח לארגן את המחשבות, להתעשת ולנגן את מנגינת חיינו... 
לספר שתי גרסות, דיגיטלית ומודפסת. אני, ציניקן שנכבש, מצאתי ששתיהן מהוות אופציה נהדרת לשי מיוחד לקראת ראש השנה, מתנה שאשמח לקבל, ואף יותר מכך: לשלוח למי שחשוב לי לחזק בימים האלה. ימים שבהם אנו מוכרחים יותר מכל להאמין בטוב, להאמין בעצמנו.

לפרטים וקנייה ישירה ניתן להשיג באתר "ספרי ניב", בגרסה מודפסת/דיגיטלית , באתר "עברית" וובכל חנויות הספרים הדיגיטליות.