תקופה ממושכת סבלתי כאבים עזים וראיתי אי־אלו רופאים. הכנתי את עצמי לחיים עם כאב וחלמתי על טיפולי איורוודה בהודו. רופאה אחת הגדילה ראש - והתברר ששוב סרטן שד, הפעם כגרורות בעצמות. לפני אי־אלו חודשים עברתי ניתוח. עכשיו מה?

תקופה ממושכת סבלתי כאבים עזים: הפעם הראשונה הייתה תוך כדי נהיגה, ביציאה מירושלים, קצת אחרי גינות סחרוב. כאב פתאומי ועז בירך ימין, כמו מסמר שננעץ מבפנים. הפתעה מוחלטת. הצלחתי לשמור על איפוק ושליטה בנהיגה עד שמצאתי מקום בטוח לעצור בתחנת התדלוק בשער הגיא. לא חשבתי שאצליח לנהוג עד רחובות. נהגתי בְּהפסקות. הכאב בא והלך. באותה תקופה סיימנו חזרות להצגה ועמדנו להופיע. הבמאי היה משוכנע שהכאבים הם תוצאה של לחץ נפשי. הוא לא היה האחרון שחשב ככה. אי־אפשר לראות כאב, והתלונות שלי לא היו די ספציפיות. הכאבים הופיעו בכמה מוקדים בגוף, באו והלכו ולבשו פנים שונות בכל פעם. אחד האורתופדים אמר: כנראה יש לך גם קרציות וגם פרעושים. נראה שהוא צדק. ניסיתי פיזיותרפיה ומכל טיפול יצאתי חלשה וכואבת יותר משהייתי לפניו. בדיעבד, לאחר אבחון הסרטן, נאמר לי לא להתעמל עם משקולות ורצועות - כל דבר שעלול לסכן את עצמותיי הפריכות - ואז הבנתי את הכאבים שצצו אחרי הפיזיותרפיה.

ככלל, הכאבים היו בגדר נעלם שמופיע ללא חוקיות ברורה. כבר אז החל חוסר הוודאות שממשיך ללוות אותי גם היום, מדי בוקר. ביקשתי תשובות, בדיקות ורעיונות, והייתי נחושה לקבל אותם מרופאים - אותה סמכות עליונה שמעניקה לגיטימציה למצוקות האדם המודרני.
תקופה ממושכת סבלתי כאבים עזים וראיתי אי־אלו רופאים. הכנתי את עצמי לחיים עם כאב וחלמתי על טיפולי איורוודה בהודו. רופאה אחת הגדילה ראש - והתברר ששוב סרטן שד, הפעם כגרורות בעצמות. לפני אי־אלו חודשים עברתי ניתוח. עכשיו מה?

מיכאלה קלי (צילום: צילום פרטי)מיכאלה קלי (צילום: צילום פרטי)

אי־אלו רופאים: האורתופד הראשון שלח אותי למיפוי עצמות, קבע שמדובר בשברי הליכה והמליץ על משככי כאבים קלים ומנוחה של שלושה שבועות. הוא גם המליץ על מדרסים ואפילו נתן לי פתק קטן עם הפניה אישית ממנו אל איש מדרסים מסוים. האורתופד השני עיין במיפוי העצמות והמליץ שאלך באופן פרטי לאורתופד מומחה לעמוד השדרה. האורתופד המומחה לעמוד השדרה אמר שעמוד השדרה בסדר גמור ואין קשר לכאבים בירך. האורתופד הרביעי קבע שמדובר בבורסיטיס, דלקת במפרק הירך, והדלקת חמורה עד כדי כך שהדבר היחיד שיוכל לעזור לי הוא זריקות פלאזמה, תהליך חדשני שכמובן לא נמצא בסל של קופת חולים אבל תמורת כמה אלפי ש״ח אוכל לעבור אותו בקליניקה הפרטית שלו. משהו לא הסתדר לי. עברתי תחום.

אי־אלו רופאים: הנוירולוג הראשון שלח אותי לבדיקת הולכה עצבית. הבדיקה העלתה שהכול בסדר, אבל הוא בכל זאת קבע שמאחר שאני סוכרתית מדובר בנוירופתיה. הוא נתן לי משככי כאבים חזקים ואמר שתמיד נוכל להעלות את המינון. משהו לא הסתדר לי. הנוירולוגית השנייה קבעה שמבחינה נוירולוגית הכול בסדר אצלי ושהכאבים נובעים מסיבה אחרת שאינה בתחום המומחיות שלה. עברתי תחום.
אי־אלו רופאים: הראומטולוג הראשון קבע שיש לי פיברומיאלגיה והציע משככי כאבים חזקים; הוא אמר שתמיד נוכל להעלות את המינון. משהו לא הסתדר לי. הראומטולוג השני אמר אותו דבר. קראתי קצת על פיברומיאלגיה וזה עדיין לא הסתדר לי - הסימפטומים היו שונים לחלוטין. הראומטולוג השלישי אמר שייתכן שמדובר בפיברומיאלגיה ושרופא המשפחה ירשום לי משככי כאבים ויעקוב אחר מצבי. בהפניה שנתן לי רופא המשפחה לראומטולוג הזה היה כתוב משהו בנוסח: ״הנ״ל סובלת מקשיים רגשיים בהסתגלות למצבה הרפואי״. שאלתי לאיזה מצב רפואי עלי להסתגל ונעניתי שזה ניסוח רפואי מקובל.

אי־אלו רופאים: חזרתי לרופא המשפחה, שאמר ללא כחל וסרק שאני אשה עם ״נפש סוערת״ ו״מבנה אישיות אופייני לפרופיל של נשים שסובלות מכאבים לא מזוהים ממקור רגשי״. הרבה מילים ל״היסטרית״ או ״פסיכית״. משהו לא הסתדר לי אבל עייפתי מכאבים, מבדיקות ומרופאים, וגם מההרגשה שהכול לא נכון וששום דבר לא מסתדר; הייתי קצת מיואשת. הסכמתי לקבל את הדיאגנוזה ועברתי תחום - פניתי לפסיכיאטרית. השתכנעתי שהכאבים שלי מדומיינים. שאני ממציאה אותם. המחשבה להתיידד עם יצירי דמיוני הייתה מפחידה, חששתי שהשפיות שלי מעורערת אבל היה בה היגיון תרפויטי - כמו חבר דמיוני, משהו שהוא רק שלי, מתקיים בזכותי וכנראה נועד לסייע לנפשי הדואבת בדרכים שאני לא מבינה, כמו חייל הלום קרב שממציא גיבור־על ששולף אותו שוב ושוב מרגע קשה בזמן ועוזר לו לחיות ב״מציאות״.

אחרי שאובחנו הגרורות בעצמות, היה לי מוזר לדעת שיצירי דמיוני מתקיימים גם בעולם הממשי ויש להם סיבות והסברים שמניחים את דעתם של רופאים. נדרשתי לכוונן מחדש את התודעה שלי - שוב להאמין במה שאני מרגישה ושוב לתת אמון ברופאים - שני עניינים לא פשוטים ממילא. אני תוהה שוב ושוב למה הסכמתי לקבל את הנרטיב הרפואי שלפיו אני ממציאה את הכאבים. באיזו קלות אני מקבלת דעות של אחרים - עלי! כמה רעועה ושברירית דעתי על עצמי!

הספר "אני רק שאלה" ראה אור בהוצאת עברית