שורת הפתיחה של השיר נפתחת במילים ״מָה אֲנִי אַגִּיד לָךְ״, ובאין אנו יודעים מיהי אותה ׳לָךְ׳, נפרסות בפנינו אפשרויות שונות לבחירת השחקניות שתתמודדנה בטורניר. ומנקודה זאת, כל אחת מהן פותחת במהלומות כדי להתמודד על היותה מושא השיר. מי הן השחקניות? מתוך שלל האפשרויות שעולות בראשי, אבחר להתמקד דווקא במובנת מאליה – בת זוגו, אהובת נעוריו, האמנם?
במסגרת הזאת, המשורר נזכר בעברם המשותף, ניתן רק להניח שמדובר בעיר חיפה (בֵּין אֲרֻבּוֹת הַכִימִיקָלִים), והזיכרון כולו נישא על גבי הריח שהיה אז ועתה הוא חוזר. כמו שאנחנו יודעים מהחיים שלנו, לעתים ריח פוגש אותנו במקומות בלתי צפויים ומזכיר לנו חוויות נשכחות (אצלי לדוגמה, ריח בישול פתיתים מזכיר את הצהרון אליו נשלחתי כילד). כאן, דווקא ריח הכימיקלים שליווה את נעוריו בצל ארובות האמוניה, נקשר בלבו כזיכרון שהוא אהבה (הָרֵיחַ הוּא כְּמוֹ אַהֲבָה), והנה הוא פוגש אותו כעת כשאהובתו יוצאת מן המקלחת וריח הסבון בגופה קושר בו את זיכרון רגש אהבת הנעורים. מנגד, שורת הסיום של השיר מציגה קרב – וְכָל מְכָלֵי הָאָמוֹנְיָה מִתְפּוֹצְצִים בַּמִּלְחָמָה. למה מלחמה? אולי זה לא בדיוק אותו הריח שהריח בנעוריו? נחזור קצת אחורה.
המשורר מספר לנו שהריח הזה היה עבורו מושא כמיהה, והוא הלך אחריו כמו עכבר שבוי בקסמי החליל, ואז – הִנֵּה הוּא חוֹלֵף אוֹתִי וְעוֹבֵר. אינטואיטיבית הנחתי שהריח שעובר הוא אהובתו בצאתה מן המקלחת, אך מה אם הכוונה היא שהריח, הלכה למעשה, עובר אותו ורק אז מגיע ריחה של אהובתו מהמקלחת? כאן כבר מתחילה מלחמה – ריחה הרענן של אהובתו בהווה כובש את ריח הזיכרון המתוק של נעוריו בעבר, מעביר אותו הלאה, ומותיר למשורר שובל ריח חדש, שובל ריח שמשך שנים הוא חיפש אותו שיחליף את הריח הישן שהוא כולו שקר – כְּשֶׁעוֹד מָכְרוּ לָנוּ שֶׁהָרֵיחַ הוּא / רֵיחַ הַדְּשָׁנִים הָעֲרֵבִים, רֵיחַ / הַחִטָּה וְהַשְּׂעוֹרָה. ריח חדש הגיע לשכונה ועתה כל מכלי האמוניה מתפוצצים במלחמה. אם כך, די ברור לנו מי ניצח במשחק הפינג פונג הנוכחי.
ומה אם אותה ׳לָךְ׳, היא בכלל לא בת אדם ממשית? מה יקרה למשל, אם נחליף את ההבנה הראשונית שמדובר בבת אדם בכך שמדובר במדינת ישראל? משהו אחר לחלוטין קורה כאן, והנה נפתח לו משחק פינג פונג חדש.
התרעות פיקוד העורף