באפריל 1932, בעיצומו של "יריד המזרח" שבמתחם גני התערוכה בתל אביב, פתח מהנדס החשמל מנחם אברמוביץ' את אולפן הרדיו שיזם והקים. בטקס חניכת "תחנה ארץ־ישראלית למשלוח", כך נקרא האולפן, השתתף ראש העיר מאיר דיזנגוף, שבישר בהתרגשות על תחנת הרדיו העברית הראשונה בישראל.
"הרעיון נולד מסיבות רדיופוניות: לפני 20 שנה פנו אליי מקול ישראל של רשות השידור, שבה עבדתי בשנות ה–60 כפרילנסר בתוכניות שונות, והציעו לי לערוך ולהגיש סדרה על קורות הרדיו בארץ. זה מה שהדליק את ניצוץ הרעיון. כעבור עשור חשבתי שזה רעיון טוב להעלות על הכתב במרוכז את ההיסטוריה של הרדיו הישראלי, ונכנסתי לתחקיר ארוך של ראיונות עם מי שנשארו מהתקופה ההיא, ליקוט חומרי ארכיון וחוויותיי שלי כמעריץ רדיו מושבע".
ביולי 1947 שמעתי במו אוזניי ברדיו המחתרתי של ההגנה את השידור האחד, היחיד והאחרון מהאונייה אקסודוס. לפני השידור פורסמו בלוחות המודעות ליד הבתים פתקים לגבי מועד ותדר השידור המחתרתי, ולהאזין אליו היה ממש מרגש. הם הבטיחו להמשיך לשדר למחרת - אבל הבריטים כבר תפסו את האונייה".
“שלושה ימים לפני קום המדינה שמעתי כי הפלמ"ח השתלט על צפת. הגעתי לשיעור בבית הספר וסיפרתי זאת. המורה הרצל הסתכל עליי בחומרה גדולה ואמר לי: 'מרדכי, יש דברים שלא עושים אותם. מה שאתה אמרת הוא בלתי אפשרי. זה סיפור מופרך. תפסיק לספר סיפורי מעשיות'. כעבור שעה וחצי הופיע בכיתה המנהל יעקב שריד, לימים מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, וסיפר בדיוק את אותו הדבר. היית צריך לראות איך כל הראשים הסתובבו אל המורה הרצל, שחיפש איך לקבור את עצמו".
"הבריטים דאגו שהמחתרות לא תוזכרנה שם וגם המעיטו באזכור השואה. מהסיבה הזו התושבים הארצישראלים סמכו על רדיו המחתרות, כי שם היה אפשר להגיד מה שרוצים".
התרעות פיקוד העורף