מבוא לכלכלה: במוזיאון Frans Hals בהארלם שבהולנד מוצג ציורו של הצייר יאן ברויגל הבן, הנקרא “סאטירה על שיגעון הצבעונים". באחד מפרקי ספרו של משה פרל, “מסע בשביל הכסף" (ידיעות ספרים), מתייחס פרל לשיגעון מסחר הצבעונים של ההולנדים בשנות ה־30 של המאה ה־17, שהפך לסמל הסטטוס הנפוץ של עשירי הולנד וגרם לאנשים לקחת הלוואות בלתי הגיוניות כדי לרכוש פקעת אחת תמימה.
“בתמונה אחת הצליח ברויגל הבן לתאר עד כמה רחוק יכולה מערכת היחסים של בני אדם עם כסף להוביל אותם", כותב פרל. “לאילו פסגות של כסילות ולאילו תהומות של חוסר תבונה יכול האדם להביא את עצמו רק בגלל התאווה לעושר".
אפשר לומר שספרו של פרל הוא קצת כמו “קיצור תולדות האנושות", רק בגרסת האירועים הכלכליים שעיצבו את השוק העולמי לאורך השנים, מציידים ולקטים ועד לאלה שיצרו את מנגנון השוק החופשי והמונופולים הראשונים בהיסטוריה, ואולי מצליח לשפוך אור על מה שקורה היום בעולם בכלל ובישראל בפרט, בעידן של מונופולים ויוקר מחיה כמעט בלתי נתפס.
סיפור הצבעונים ההולנדיים שנמכרו בערכים לא הגיוניים והוציאו אנשים משליטה, מזכיר כמעט כל סיפור של בועה פיננסית שחוזר על עצמו כמעט בכל מאה, שלא לדבר על הביטקוין ושאר מטבעות הקריפטו המודרניים. “זה אכן סיפור שחוזר על עצמו שוב ושוב, נכס שמתחיל להימכר בערכים גבוהים, רק כי מי שקונה אותו בטוח שהוא מחר יכול למכור אותו ביוקר", מסביר פרל. “זה לא רק הצבעונים אלא קורה גם בנדל"ן וגם במניות. עם יד על הלב, אני לא יודע לומר לך איך ייגמר הסיפור של הביטקוין והקריפטו, כנראה שבמקרה הזה התוכנה והתשתית הן הרבה יותר רציניות. אבל אם את מתעדת את המרוץ האנושי לעושר ולכסף, אין ספק שהוא יודע לספק מערכות של נזק עצמי שבא לידי ביטוי בסוג של עיוורון".
פרל, בעברו עיתונאי ועורך המוסף הכלכלי של “מעריב" בגלגולו הקודם של העיתון, שימש אחרי קריירת העיתונאות הענפה שלו גם כמנכ"ל איגוד הבנקים. הוא חובב מסעות והיסטוריה ובגלגול התעסוקה הנוכחי שלו החליט להגשים חלום ישן ולכתוב ספרים. “מסע בשביל הכסף" הוא ספרו השני, פרי מסעות שעשה בעשור האחרון במדינות עולם שלישי כבוטאן, הודו וצפון טנזניה.
הוא יצא למסע מתוך סקרנות: “בכל הקריירה שלי יצא איכשהו שהסתכלתי על זוויות שונות בעולם הכלכלי, ואני אוהב לטייל בעיקר במדינות העולם השלישי. ובכל פעם כשנסעתי, ידעתי לחפש את ההקשרים, לאסוף ולתעד. וידעתי שאני רוצה לאגד את הסיפורים הללו בספר שהוא גם יומן מסע וגם כזה שמגולל את ההיסטוריה האנושית דרך היווצרות הכלכלה ורגעים מעצבים בתולדותיה. לתת נקודת מבט גבוהה מ־30 אלף רגל ולספר סיפור שמראה איך המון אירועים לאורך ההיסטוריה, מלחמות, מגיפות, הגירות, הדרת נשים ואפילו קהילות יהודיות חיפשו את המסלול לעושר. זה לא חד־ממדי, אבל המרוץ הזה תמיד היה שם".
כששהה בבוטאן, גילה כי למעלה ממחצית מאזרחי המדינה לא משתמשים כלל בכסף. “זה היה מסע במנהרת זמן למקום שבו אנשים חיים בבארטר", הוא מתאר. “בצפון טנזניה, למשל, פגשתי אנשים ששימרו את הקונספט של ציידים ולקטים, שעדיין חיים בקבוצות קטנות בחברה מאוד שוויונית, שבה מעמד הנשים שם הוא לאין שיעור שוויוני יותר מכל חברה אחרת באפריקה ואולי גם במקומות מסוימים בעולם המערבי. למשל, אין שם בעיה לנשים לפרק מסגרות משפחתיות, את לא צריכה שייתנו לך גט. הקונספט שלהם זו כלכלת מתנות, הם הבינו חלק גדול מהערכים של הכלכלה החברתית של היום".
יצאת איתם לציד קלאסי כמו בסרטים, מה למדת מהחוויה?
“יצאנו לציד אמיתי ממש, עם חצים וקשתות. צדנו מעין עוף כזה, כך ניתן לתאר אותו במונחים שלך ושלי, אבל גיליתי במהלך הציד משהו מאוד מעניין, הבחור שצד את העוף מיד חילק אותו לכולם, ולא כי הוא נדיב או חמלתי באופן מיוחד. הוא עשה זאת מתוך הבנה תועלתנית שאם הוא לא יחלוק את הציד היום עם חברי השבט, מחר, כשהוא יהיה מבוגר וחולה או לא מסוגל לצוד, הוא יפסיד, וכך כולם נוהגים".
זה לא דומה לקיבוץ הלא מופרט, שבו כל אחד מקבל חלק דומה ותורם כפי יכולתו?
“לא, כי זה לא מתוך אג'נדה מסוימת. הם פועלים כך ממקום של תועלתנות, וזה עובד אצלם יופי. אני כמובן לא מציע לחזור לקונספט הציידים והלקטים, ואין בעולם כמעט שריד לדבר הזה, אבל החוויה הזו נותנת לך פרספקטיבה להסתכל על עצמך, איך אתה מתנהג ועל המקום ממנו הגעת. סולידריות חברתית למשל היא משהו שדי חסר לנו היום".
אתה מגולל בספר את ההיסטוריה של הכסף, מהפחם, הזהב, ביות הגמל, ועד להמצאת הקיטור והקונטיינרים וכלה בנדל"ן וביטקוין כמובן. לא יכולתי שלא לתהות אם האנושות חתרה לקפיטליזם חזירי שלא יודע שובע, כשבכל פעם מדובר באותה גברת בשינוי אדרת.
“קודם כל חשוב לומר שאני לא רואה את הספר שלי כאנטי־קפיטליסטי. אני מאמין בכלכלת שוק, וכולנו היום כלכלת שוק. האדם, בעצם, הוא עוד בעל חיים שהצליח לפני עשרת אלפים שנה להיות אחר, להיות תעשיין. הוא הופך את בעלי החיים והצמחים למכונה לייצור כסף. הוא עושה כברת דרך ששום בעל חיים לא עשה. הבעיה היא שבני האדם הצליחו מאוד בקדמה לייצר כסף, הצלחנו להעלות את רמת החיים שלנו, אבל לא בטוח שהצלחנו לחלק את זה כמו שצריך, ובטח לא ב־250 השנים האחרונות. האתגר הגדול במאה הנוכחית הוא לדעת לנהל את הצמיחה".
איך אפשר לנהל צמיחה כשהיום צעירים בני 30 יכולים להרוויח המון כסף בקלות ובמהירות כמעט בלתי נתפסות?
“מעולם לא היינו בעידן שבו אפשר לעשות כל כך הרבה כסף בכל כך מעט זמן, ולרכז אותו בכל כך מעט ידיים. אם את שואלת אותי, זה לא יחזיק. ואז את רואה תופעות כמו הגירה של אפריקאים לאירופה. אם לא נתת להם לייצא סחורות, הם מייצאים את עצמם. אז כן, אני מאמין בכלכלת שוק, אבל יצטרכו לנהל אותה אחרת ובדגש של חלוקה אחרת. ברגע שהצלחנו להיות ‘בעל החיים' שהצליח במהלכי הקדמה הכלכלית, זה יהיה מסוכן מדי להרוס את זה גם בפערים חברתיים, וגם לאכול את כדור הארץ שאנחנו יושבים עליו".
בתום המסע לבוטאן מצא את עצמו פרל תקוע במדינה המבודדת מכיוון שהמלך תפס את המטוס היחיד החוצה. נסיכת בוטאן החליטה לסייע לו בנתיב יציאה דרך הודו עם שני מלווים מקומיים בשם פאסאנג וג'ימגו. “זו הייתה נסיעה נוראית וארוכה ביותר", מספר פרל, “אחרי שעות ארוכות של נסיעה קשה עצרנו להתרעננות, ופתאום אני רואה את שני המלווים מתקרבים אליי עם בגדים אחרים. הם ויתרו על השמלות המסורתיות ולבשו ג'ינס, חולצה של קוקה קולה וכובעים של הניו יורק ניקס, ואז אמרתי להם שהגעתי כדי להבין מה עושה אתכם מאושרים ונראה לי שעכשיו הבנתי".
זה הרגע שבו הבנת שהסוד לאושר לאו דווקא נמצא בקבוצות רוחניות?
“אני לא מזלזל. החבר'ה בבוטאן באמת חיים אחרת, במובן שיש שם ניסיון ליצור מדד של אל"ג, אושר לאומי גולמי, ולאו דווקא תל"ג, ולא בציניות. זו לא הונאה או פיקציה. אבל כשאת מנסה טיפה לקלף מעבר, את מבינה שאנשים בכל מקום הם בסך הכל אנשים, שאומרים: אתה בא לחפש את האושר שלנו ואנחנו מתעניינים באושר שלך. הדשא של השכן תמיד נראה ירוק יותר ובתכלס כולנו אותו דבר".
במסע מצא פרל השפעות חיוביות בתוך המרוץ לעושר, וחלק עיקרי בכך קשור בתרומתן של הנשים ושינוי התפיסה לגביהן לאורך השנים. “התשוקה של האדם לעשות כסף היא זאת שבאמצעותה אנשים שברו את המשוואה הבלתי נסבלת של אלפי שנים שבה האישה נתפסה כמכונה לייצור ילדים שפועלת לצד גבר מפרנס", הוא אומר. “מתי הגברים היו מוכנים לוותר על ההגמוניה הזאת? כשהבינו שהם לא יכולים להשאיר את המפעלים ריקים במלחמת העולם השנייה, ואחר כך התפיסה נשברה סופית כשהמציאו את הגלולה למניעת הריון, המצאה שטרפה את הקלפים. זה תהליך שקורה בהדרגה. ברגע שהאדם מבין שהתשואה של מוח מניבה לו יותר כסף מהתשואה על שרירים, הוא יוכל לוותר על אותן השלכות של החטא הקדמון שהפילו על האישה בדתות מונותאיסטיות, פגאניות ועוד במשך אלפי שנים".
בספר ישנן אנקדוטות היסטוריות שגורמות לקורא המודרני לגחך כשהוא מבין שהמרוץ האישי שלו אחרי אייפון משוכלל יותר מדי כמה חודשים לא שונה בהכרח מהמרוץ אחרי פרסת הסוס. “פרסות הסוסים, באמצע ימי הביניים, וייצורן באופן סדרתי, היו ממש האייפון של התקופה", הוא אומר. “זה לא רק הגדיל את התפוקות של הסוסים וגרם לפריצת דרך כלכלית, אלא עבר כחוט השני דרך כל אספקט בחיים. חרשי הברזל פתאום קיבלו את השידוכים הטובים ביותר, נכתבו עליהם שירים, היו פסטיבלים ותחרויות, והמעמד החברתי שלהם היה גבוה. מי שייצר פרסות לקראת אמצע ימי הביניים היה ההייטקיסט של היום, וכל אמא אירופית חלמה שהבן שלה יהיה נפח. גם המעמד המיסטי של פרסה שמביאה מזל נולד בעידן ההוא. בגלל שהפרסה עשתה שינוי כל כך משמעותי באנושות, אנשים האמינו שהיא תגן עליהם ותלו אותה בפתח הדלת".
בתפיסה שלי ג'ף בזוס ואמזון שינו את העולם, אלא שבפרק על המצאת המכולה הרגשתי קצת לא נעים ממלקולם מקלין, שפיתח את הקונטיינר.
“את וגם אני מעריצים את בזוס שאפשר לנו להיכנס לחנות ולקנות גאדג'ט בלי לצאת מהבית, ואכן צריך לתת קצת יותר כבוד למי שאפשר לכל זה להתרחש. בלי שאפשר היה להביא את הגאדג'ט אליי הביתה, המסחר לא היה נראה כמו שהוא נראה היום. כשאנחנו מעריצים טכנולוגיה, כדאי תמיד להסתכל על ההיסטוריה שלה".
אפרופו היסטוריה, הידעתם שקהילות יהודיות המציאו את פייסבוק אלף שנה לפני מארק צוקרברג? “זה היה מדהים לגלות כיצד יהודים הצליחו למנף את כל הצרות שלהם", אומר פרל. “הם מנסים להתפזר בקהילות שונות במדינות שונות, קשה להם אומנם, אבל אז פתאום הם מגלים שהם הציבור היחיד באירופה שיש להם נטוורקינג שמדבר באותה שפה, שיש להם מערכת אכיפה משפטית משותפת. אם אני עושה עסקים מסוימים, יש גוף שהוא בית הדין הרבני שעוסק באותם דיונים בספרד, באיטליה ובכל אירופה, וזה פוטנציאל אדיר לעסקים".
קהילה כמנוע כלכלי, שתפקדה לא פחות טוב ממה שקרה עם פייסבוק.
“יש שריפה במחוז באיטליה, המלווים המקומיים יודעים על כך, הקהילה היהודית שבמקום תדע להעביר את המידע לקהילה הקרובה שיש בה בנקאים יהודים שיוכלו לסייע. הם יודעים שיש ביקוש לאשראי ועושים את מה שמכנים היום בשם ‘טרגוט'. ישנו צורך ספציפי לאנשים ספציפיים, וכך הם מנהלים פייסבוק לא דיגיטלי באירופה אלף שנה אחורה. היהודים יצרו רשת שיודעת לזהות צרכים, לאסוף מידע ולתת הצעות ערך בהתאם".
אתה כותב שיהודים אוהבים לומר שהם טובים עם כסף, אבל כועסים כשאחרים אומרים את זה עליהם.
“זה משהו שלמדתי תוך כדי תחקיר. אחד האירועים המכוננים היה שבשנת 70, אחרי חורבן בית המקדש, הרבנים מבינים שאם לא תהיה אלטרנטיבה לפולחן הדתי של היהודים, תהיה סכנה לקיומו של הציבור. והם מחליטים לכפות הוראה שבה כל הבנים חייבים ללמוד קרוא וכתוב על מנת שיוכלו להמיר את הפולחן בתפילה. כאן בעצם מתחילה מערכת חוק חינוך חובה חינם, שהיהודים היו הראשונים בהיסטוריה לבצע, מה שמתגמל אותם בהמשך".
גם כלכלית?
“אף אחד בהתחלה לא חשב על כסף. המון יהודים התפקרו, הם צריכים ידיים עובדות כדי לעבוד ולסייע בחקלאות. אבל החלו לחצים אדירים, הורים שלא שלחו את הבנים, עם דגש על בנים, ללימודים, נקראו ‘עם הארץ', הם החלו לקבל את השידוכים הפחות טובים והוחרמו מהתכנסויות. החברה החלה להפעיל לחצים, וזה עבד. הלימודים יצרו הבדל קוגניטיבי. לימים כשהגיעו בימי הביניים היהודים לאירופה, הם גילו שיש להם כאוכלוסייה יכולות אחרות מתושבי המקום. כתוצאה מכך הם מגיעים לג'ובים מתגמלים ביותר, מרוויחים כסף ומשלמים יותר מסים".
באותה תקופה, היהודי בגולה הוא מצרך מבוקש. אצילים, מלכים וראשי ערים מושכים את היהודים אליהם, כי הם מתגמלים את המערכת. החינוך יצר סוג של בידול ותגמל אותם. הבעיה מתחילה בסוף תקופת ימי הביניים, כשמתחילה תקופת ההשכלה. “בתקופת ההשכלה האירופים למדים שאומנם יש תורה ואמונה בה אבל שגם מותר להטיל ספק ולהתחיל לחקור. היהודים ממשיכים ללמוד שאמת יש רק אחת והיא בתורה, וכאן מתחיל הפער להצטמצם, עד שבסופו של דבר, התמונה מתהפכת, מה שהיה יתרון כלכלי הפך לפתע כחיסרון", הוא אומר.
בני אדם תמיד חיפשו דרכים לעשות כסף או לסחור, ונדמה כאמור כי התשוקה לעושר מעולם לא ידעה שובע. בצפון הודו, למשל, הוטל מס חזה על נשים שבחרו לכסות את שדיהן באופן פומבי. פקידי ממשל עברו מיישוב ליישוב ומדדו את היקף החזה של אותן נשים שביקשו לכסותו, ושילמו מס על פי הגודל. ואם זה נשמע מוזר, מה תאמרו על הקיסר הרומאי אספסיאנוס, שהטיל מס על שתן בתקופת שלטונו. הוא רצה להתמודד עם המיתון הכלכלי הקשה בתקופת שלטונו, אלא שאז הגיעה לאוזנו השמועה שאנשים אוספים שתן משירותים ציבוריים ברחבי רומא ומפיקים ממנו אמוניה שמשמשת לכביסה. גביית המס על השתן הכניסה עוד קצת כסף לקופת המדינה.
היו גם דברים ששינו את העולם, בדיוק כמו הקונטיינר והקיטור. משקפיים, למשל. הסיפור הטריוויאלי הזה החל אצל אלמוני באיטליה שהבין שהאף האנושי הוא בעצם מדף, גילוי שחולל מהפיכה כלכלית עצומה בקרב בעלי מלאכה, שבמקום להחזיק ביד אחת זכוכית מגדלת, הבינו שהם יכולים להשתמש בשתי הידיים ולשכלל את עבודתם בזכות מה שיכונה בעתיד משקפיים.
אתה כותב על אלה שיש להם ואלה שאין להם, ונדמה שזה משפט שמסכם את כל ההתנהלות הכלכלית האנושית לאורך ההיסטוריה.
“עוד בתנ"ך ישנם מנגנונים שבהם אדם עני לוקח הלוואה, נניח שלושה שקי גרעיני שעורה, ומתחייב להחזיר ארבעה. אם הוא לא יוכל להחזיר את הכמות בגלל בצורת, הוא נושה משכנתה על הילדים, ויצטרך למסור אותם לפרק זמן מסוים לעבדות, או את האישה אם אין לו ילדים. הדבר האחרון שהוא מוכן להיפרד ממנו זו האדמה שלו, מזה אין דרך חזרה. זה מנגנון שמימים ימימה יצר חלוקה בעייתית, זה אומנם משנה צורה אבל קיים כל הזמן".
אתה מאמין שאפשר לנהל צמיחה כלכלית על בסיס שוויון?
“לא, אבל אי אפשר לצאת מפרופורציה. מדינת רווחה היא המצאה מצוינת, שבנויה לתת פיצוי ולשמור על אלה שנותרו בצד הדרך, ותמיד יהיו כאלה שייוותרו בצד הדרך. תחרות היא תמריץ להישגים, לקדמה ולעושר. זה מרוץ שהביא לנו הישגים אדירים, אבל מעת לעת האנושות ידעה בנקודות מסוימות לעצור ולומר: אוקיי, אני לא נותן ליתרון שלי להיות לנזק. הדוגמה הכי טובה הייתה אחרי מלחמת העולם השנייה, אז העולם ידע לעשות כמו שילדים אומרים פוס משחק, במה שמכונה ‘הפשרה ההיסטורית'. העובדים ויתרו על תוספות שכר והתובענות שלהם, המעסיקים ויתרו על חליבת החברות וחלוקת הדיבידנדים, והממשלה ויתרה על מסים. כמובן באופן יחסי ולא שחור או לבן. אבל הייתה הירתמות משותפת לקידום אינטרס אחד, וזה נחשב כהצלחה גדולה מאוד".
בעניין יוקר המחיה שמטריד את כולנו מוסיף פרל שהבעיה לא תיפתר כל עוד היעדר התחרות במשק נמשך לצד פריון נמוך. התחרות במשק לטענתו היא עניין בר־טיפול, שאפשר ליישם באופן מיידי, כגון רפורמות בתחום הייבוא ובנושא הכשרות שיכניסו תחרות לענף המזון ולענפים אחרים, אך כמובן שכמו כל דבר הוא תלוי פוליטיקה.
לדעתך נידונו לכך שתמיד יהיה “עולם שלישי" ו"עולם מערבי"?
“אני לא רוצה להיסחף לקלישאות, אבל די ברור שמתחילת העת החדשה עד לסוף ימי הביניים, מהרגע שהאדם הלבן האירופי מגלה את העולם החדש, את אמריקה, ישנה תנועה בקצבים אחרים לחלוטין של התפתחות, קדמה והתעשרות של העולם הראשון ודחיקתו של העולם השלישי. עצוב לומר, אבל לא השתנה לצערי הרבה מאז".