עולם התרבות הישראלי באבל בעקבות פטירתו של א.ב. יהושע, אחד הסופרים החשובים שקמו בישראל, הבוקר בגיל 85 לאחר מאבק במחלת הסרטן. על כך, הסופר חיים באר נפרד מחברו ושוחח הערב (שלישי) עם אריה אלדד ובן כספית ב-103FM.
בפתח דבריו, אמר באר: "קודם כל תראו, לי, גם הוא וגם עמוס עוז וגם יהושוע היו כמעין אחים בכורים, הם היו הפורצים הגדולים של הספרות הישראלית, הם נתנו כיוון חדש. עמוס התחיל עם ירושלים, עם הקיבוץ ובולי עם הסיפורים הסימבוליים המדהימים כמו 'מות הזקן', שאם תרצו זה האיש שהצביע כבר על העניין של המתח בין ישראלים בין יהודים ישראליים לבין פלסטינים ישראלים, ערבים ישראליים".
"צריך להבדיל בין שני דברים - בין הסופר הגדול, האיש רב הדמיונות, הסופר עם הפריצות האדירות האלו, לבין האיש החברתי הפוליטי, האיש שראה את עצמו שר התרבות. אני הייתי מעדיף לדבר, למרות ששניכם אנשים פוליטיים, על בולי הסופר אם זה מתאים לכם", הוסיף.
לאחר מכן, נשאל מה היה ייחודו של א.ב יהושע והשיב: "קודם כל, היה לו מזל גדול. הייתה לו אישה חכמה מאוד, פסיכולוגית מבריקה, והוא הבין לעומק מצבים אנושיים. היא עזרה לו, הדו שיח ביניהם, הליבון של הדברים היה דבר מאוד חשוב. חוץ מזה שהיה לו דימיון אדיר. קרה לו מהפך נורא מעניין, הוא התחיל בקשת או במסע עם הנובלות הקצרות, המאוד הדוקות. היו נובלות שראו שהוא עבד על מילה מילה".
"זה הכול היה כמו במכחולים דקים או חריטה, וברגע מסוים נפרץ איזה פרץ עצום, פרץ דרמטי, מן משהו כזה רחב יריעה, וזה התחיל עם ה'מאהב' והגיע לשיאים בעיניי מופלאים. התיאור של האלמנן שאשתו מתה, ואחר כך שאני הסתכלתי על בולי אחרי שאשתו מתה אמרתי לו 'בולי אתה כאילו מולכו'. הדרמה הגדולה של היכולת, היה בן מעין להט, לי זה הזכיר את אבא שלך (אריה). היה משהו, הם לקחו את העניין ברצינות. היום כשאתם רואים יש כל כך הרבה שחקני דמה, יש אנשים שזה קשקוש הכול. היו אנשים, אנחנו הכרנו אותם, אריה אתה גדלת בבית הזה, בולי הוא מהמגרש הזה".
"אני לא אומר שזאת אותה רמה או אותה איכות אבל איזה להט גדול מאוד, רצון לשכנע והידיעה שהם מדברים לבני דורם בשם עוד דורות אחרים. זה דבר שגם אפיין את בולי ככותב. הוא לא התחיל עם הספרדיות, הוא התחיל בסיפורים שנראו לגמרי סיפורים ניטרליים. הוא גילה את העולם. הדבר שאני כמה פעמים שוחחתי איתו, אמרתי לו 'הסיפור של אמא שלך, שהייתה צפון אפריקאית, האבא שהיה ירושלמי'. פה ושם הדברים דלפו, נכנסו, אבל הוא לא כתב על עצמו. לי הוא יחסר מאוד", הוסיף.
בסיום, סיפר על דמותו של א.ב יהושע: "הוא ידע להתנצל. היחסים בנינו התחילו בברוגז גדול. הוא ידע תמיד להתנצל, היו לו ג'סטות, הוא היה איש של ג'סטות מאוד יפות. אולי הדבר הכי יפה, בשנתיים, שנה וחצי האחרונות שהוא כבר היה באמת מאוד חולה, והוא היה מודע היטב למצבו, הוא המשיך לעבוד, המשיך לכתוב".
"מבחינת הניקיון המוסרי, התחושה העמוקה ליצירות מופת, היכולת להזדהות עם הילדה שהולכת להתייתם ולא עם האבא שהולך למות, זה דבר אדיר. הוא עצמו ידע שהחרב כבר תלויה מעל ראשו. הוא עדיין היה קשוב למי שמסביבו, הוא דיבר בגילוי לב. היכולת שלו לדבר על עצמו, על הסובבים אותו, בגילוי לב ואמפתיה, אישיות כאלו כבר לא...", סיכם.
סייעה בהכנת הכתבה: שני רומנו 103fm