“אמרתי לו שכל יום שבו הוא חי, יש באפשרותו לתרום במחשבתו, בכתיבתו, בראיונותיו"| השר לשעבר ואיש העסקים יוסי ביילין
"בשיחה האחרונה שלי עם בולי הוא סיפר שהחליט להפסיק לקחת תרופות שיאריכו את חייו שלא לצורך. התחננתי בפניו שלא יעשה זאת משום שלמרות בגידת הגוף, מוחו היה צלול. אמרתי לו שכל יום שבו הוא חי, יש באפשרותו לתרום במחשבתו, בכתיבתו, בראיונותיו. אבל הוא היה נחרץ. דיבר, כמו תמיד, על איקה (אשתו, ד"ר רבקה יהושע ז"ל – ד"פ) כאילו שהוא מכין עצמו לפגישה מחודשת איתה. אפילו הסתפר לקראת הסוף, ואולי לפני התחלה חדשה. תחנוניי לא הועילו".
"הוא היה מגויס עד תום לערכים שהאמין בהם" | הבמאי, הסופר, המחזאי והתסריטאי יהושע סובול
“בולי היה אדם חם, עשיר רגש, מגויס עד תום לערכים שהאמין בהם, בעל סגנון ייחודי שלא ניתן לטעות בו, והייתה בו כנות נטולת התחכמויות במגע אישי, כמו גם בכל היצירות שכתב ופרסם. סופר מעמיק בפסיכולוגיה האנושית, ואם מותר להשתמש במילה יידישאית - הוא היה מענטש".
"הוא העניק רגעי חסד שרק סופר גדול יכול לספק" | הסופר, המשורר והאמן רוני סומק
"במשך שנים לימדתי בבית ספר תיכון את 'המאהב'. קראתי בפניהם של התלמידים את הספר מכריכה לכריכה והבנתי שא.ב יהושע, יותר משהוא יודע לספר עלילה, הוא יודע בתחבולות של קוסם לרגש. במקרים רבים הוא משכיב את גיבוריו על ספת הפסיכיאטר, ולרגע לא ברור לקורא אם הוא המטפל או המטופל.
"אלה רגעים של חסד שרק סופר גדול יכול לספק. הוא היה איש שבשפה מטאפורית ידיו תמיד פרושות לחיבוק. אני זוכר במיוחד את הפגישות שלנו בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה. הוא בדרך כלל הילל את הסרטים למיטיבי לכת ודיבר עליהם בלהט של מי שרוצה שתחווה את החוויה שהוא חווה לפני דקה".
“אישיות רוחנית ממדרגה ראשונה" | מנכ"ל תיאטרון הבימה נעם סמל
“42 שנה אני מכיר את א.ב יהושע, מאז שהגעתי לנהל את התיאטרון העירוני בחיפה. פגשתי אדם יקר מאוד, אישיות רוחנית ממדרגה ראשונה. בזכותו הרבה דברים קרו אז בתיאטרון חיפה בשל היותו איש ציבור וחבר הוועד המנהל של התיאטרון דאז. הוא היה לא רק סופר גדול, אלא גם מחזאי ענק שכתב 20 מחזות. הייתה לי הזכות להעלות עשרה ממחזותיו, גם בתיאטרון חיפה, גם בקאמרי וגם בהבימה.
"לפני שלושה שבועות משה קפטן ואני נתנו במה ליצירתו האחרונה ‘המקדש השלישי’. לקחנו שני שחקנים, יגאל שדה ואסנת פישמן, ויחד עם הבמאי איציק ויינגרטן עשינו קריאה בנוכחותו כדי לתת לו ללכת לעולמו בהרגשה שהוא ראה את היצירה שלו על הבמה. דיברנו על אפשרות להציג את המחזה על הבמה, אך הוא הלך לעולמו באמצע המשא ומתן".
“הוא סמך עליי בעיניים עצומות, וזה יצר בינינו חברות נפש" | הבמאי, המפיק והתסריטאי ערן ריקליס
“הכרתי איש מרגש, מצחיק, נדיב הן כבן אדם והן כיוצר, במובן שהוא נתן לי את הבייבי שלו, את ספרו ‘שליחותו של הממונה על משאבי אנוש’, כדי שאצור יצירה חדשה שמצד אחד מתבססת על יצירתו של בולי ומצד שני מפליגה למחוזות אחרים. הוא עשה את זה באהבה גדולה, והיה בינינו חיבור טוב שאני משוכנע שהוא היה שמח מהתוצר הסופי.
"הוא היה סוג של ילד נצחי. אומנם בעל דעות ברורות מבחינה פוליטית וחברתית, אבל הוא היה ילד שהסתכל על החיים בעיניים סקרניות. היה סוג של אמון בינינו. הוא סמך עליי בעיניים עצומות, וזה יצר בינינו חברות נפש. עכשיו יש לי על המחשב את התסריט של ‘המנהרה’, ספרו מ־2018 שתכננו להפוך לסרט, אבל הוא כבר לא יזכה לראותו".
“בולי לא ויתר לנו וכתב על האחריות הגדולה שיש לכולנו" | הסופר, הבמאי, התסריטאי והשחקן איציק ויינגרטן
“פגשתי את בולי בסוף שנות ה־70. נולה צ’לטון ביימה בתיאטרון חיפה את ‘נעים’, בעקבות הרומן של בולי, ‘המאהב’, שבה גילמתי את הנער הערבי נעים. מאוד התקרבתי מאז לבולי. לפני מספר שנים בולי נתן לי את המחזה ‘הממונה על משאבי אנוש’. ‘זה שלך', אמר, ‘ביים אותו עם תלמידיך השחקנים’. ביימתי את המחזה בבית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים, ולאחר מכן בתיאטרון הקאמרי. בחודשים האחרונים כתב בולי את המחזה ‘המקדש השלישי’, וגם הפעם, בנדיבות גדולה, הוא העניק לי אותו.
"הספקנו להעלות ערב אחד של תיאטרון קריאה בתיאטרון הבימה. בולי היה מגדולי הסופרים, והיה גם מחזאי נפלא. מורכב. חכם. עמוק ואמיץ. הדרמות המרתקות שכתב, הדמויות העמוקות של נשים וגברים, והחיבור שלהן לאמירות ולשאלות הפילוסופיות על מהות חיינו במקום הקשה הזה - היו מתנה גדולה ליוצרי התיאטרון ולקהל הצופים. בולי לא ויתר לנו וכתב על האחריות הגדולה שיש לנו. לכולנו. אנחנו מחויבים להיות מודעים לה ופקוחי עיניים בתוך החברה הכל כך שסועה וכואבת שלנו".
“בשיחתנו האחרונה, בשבוע שעבר, דיברת כדרכך על המוות" | הסופרת וההיסטוריונית פניה עוז־זלצברגר
“קשה לתאר היום את הרעד שעוררו סיפוריו המוקדמים, ובהם ‘שלושה ימים וילד’ ו’מסע הערב של יתיר’, בקוראיהם בשנות ה־60 של המאה הקודמת. משהו אישי, אפל, מצחיק וקרנבלי התגנב שם לפתע לספרות העברית, לרחובות ירושלים ולנופי ארץ ישראל, למדפי הספרים, והעשיר אותם עד מאוד.
"חברות אמת עמוקה וחמה נרקמה בארבעת העשורים האחרונים בין שלושה סופרים שונים עד מאוד במוצאם, אישיותם, ילדותם וסגנון כתיבתם: א.ב יהושע, עמוס עוז ויהושע קנז. פעם בשלושה חודשים סעדו יחד, הרגל ותיק וקבוע. באופן נדיר בין סופרים, קראו והעירו בקפידה איש על כתבי היד של רעהו. אהבה גדולה אהבתיך, בולי יקר, איש טוב ונלהב, וכחן וסקרן, ידיד נפש, סופר בחסד עליון. בשיחתנו האחרונה, בשבוע שעבר, דיברת כדרכך על המוות וגם על ‘מולכו’ שלך. אחזור אליו כעת".
“היינו נפגשים המון, אבל בשלב מסוים בולי אמר שאי אפשר להיפגש יותר" | ההיסטוריון, הסופר, העורך ואיש הרדיו ד"ר יואל רפל
“הפגישה הראשונה שלנו הייתה לפני 50 שנה בצל הגפן של אבא שלו, יעקב יהושע, מנהל המחלקה לעדות במשרד הדתות. אביו קבע איתי פגישה להקלטה ברדיו והזמין את בולי. ישבנו יחד כשעה וחצי. הקשר בינינו היה אומנם בשנים הראשונות על אש קטנה, אבל הוביל לכמה דברים משמעותיים: אחד מהם קרה בתקופה שהייתי עורך מדור היהדות בהוצאת ‘כתר’.
"בולי אמר לי שהוא רוצה להוציא מחדש לאור את שבעת הספרים שכתב אביו על ירושלים. הוא רצה להנציח אותו. ההוצאה אמרה שזה מכובד אבל לא הייתה מוכנה להוציא שבעה ספרים. הצעתי שנוציא כרך אחד עם מבחר הדברים שאביו כתב. ישבנו יחד ובחרנו. כשבולי כתב את ‘מסע אל תום האלף’ הוא ביקש שאהיה היועץ שלו בפרק שעוסק בציונות. ישבנו במסעדה בחיפה ארבע שעות. לאט־לאט מצאתי את עצמי מלווה את בולי בכל כתיבת הספר.
"ישבנו ארבע־חמש פגישות, כשאשתו קוראת את מה שהוא כותב ומעירה את הערותיה. היו בינינו חברות ואהבה שלא תלויות בדבר. לא הסכמנו על שום דבר בנושא ציונות, אבל היה כיף ותענוג גדול לדבר על יהדות. היינו נפגשים המון, אבל בשלב מסוים בולי אמר שאי אפשר להיפגש יותר. הרגשתי שהוא רוצה שנזכור אותו כמו שהיה ולא חולה. עצוב לי כי אהבתי אותו מאוד".
“אמרו לי שכדי לקבל ממנו כן - אני צריך לקרוא לו בולי ולא יהושע" | הבמאי יאיר קדר
“במיזם ‘העברים’ שהוקדש ליצירת סרטי תעודה ביוגרפיים על משוררים וסופרים בולטים בתרבות העברית והיהודית, נוצרו 15 סרטים על סופרים ומשוררים מתים. לעומתם, הסרט ה־16 ליווה את הסופר א.ב יהושע. ההומור שלו, החום האישי והקסם שלו כבשו אותי. בצל הסרטן שעמו התמודד, הזקנה, הקורונה ומטחי טילים, יצאתי למסע בן שנתיים לתוך ביתו ולבו של א.ב יהושע, הסופר החשוב של זמננו, וליצירת הדיוקן האינטימי שנוצר בסרט.
אמרו לי שכדי לקבל ממנו כן - אני צריך לקרוא לו בולי ולא יהושע, אברהם או כל חיבור אחר. ו'בולי' עבד; בטלפון הראשון שלי אליו להזמין אותו להשתתף בסרט על עמוס עוז נוצרה ישר כימיה - אני חושב שכימיה של אנשים שגדלו על ספרים. ובהמשך כל עשיית הסרט ממש שמחתי לגלות איש סקרן וחם עם פרופורציה מאוד נדירה לגבי האגו שלו, הספרות והפרסום. הוא לא התבלבל לרגע. וזכיתי בחבר".
“לפגוש אותו זו הייתה זכייה גדולה" | השחקן והבמאי גיל פרנק
“הכרתי אותו במחזה ההיסטורי ‘הילכו שניים יחדיו’ (2012) שהוא כתב על פגישות חשאיות שנערכו בין דוד בן־גוריון לזאב ז’בוטינסקי. נוכחתי להכיר אותו כאדם מקסים, אוהב חיים, אוהב מילה, אוהב תיאטרון, אוהב ספרות ואוהב אנשים. בתור מחזאי הוא כתב מחזה מבריק לטעמי, שמילא אותי ואת צוות השחקנים שעבד על המחזה בהרבה אושר. הוא היה אדם פתוח מאוד.
"יש מחזאים ששומרים את המילים שלהם לעצמם ואומרים ‘ככה צריך להיות’, אבל הוא הבין שמחזה עובר דרך המחזאי לבמאי ומהבמאי לשחקנים ומהשחקנים זה מגיע לבמה. הוא היה מאוד פתוח לשינויים שעשינו בהתאם לבמה, לשחקנים ולמצב. הוא היה בן אדם עם חוש הומור, מבריק והיה תענוג וכבוד להיפגש איתו, אנחנו, השחקנים הקטנים, עם ענק הספרות הזה. בחייך הקטנים אתה עובר כל מיני אירועים ופוגש כל מיני אנשים. לפגוש אותו זו הייתה זכייה גדולה".
“’מזל שהספקת לפגוש אותי, אני תכף לא אהיה כאן’, הוא אומר" | במאית התיאטרון מור פרנק
“הפגישה איתו: עיניים נוצצות פותחות לי את הדלת. ‘מי את?’, ‘מור, במאית מתיאטרון החאן, קבענו שאבוא אליך לדבר על העיבוד שלי לסיפור שלך ‘בתחילת קיץ 1970’’. העיניים נוצצות עוד יותר. ‘אני כל כך שלם עם הסיפור הזה, אני שמח שנותנים לו במה, שמחזירים אותו לתודעה. אם יש סיפור שלא הייתי נוגע בו, שלא הייתי משנה בו פסיק, זה הסיפור’.
"ויחד עם זאת הוא נדיב אליי ואל ההצגה: ‘תעשי בסיפור הזה כבשלך. זו היצירה שלך שמתבססת על שלי. וזה יהיה רלוונטי היום כפי שהיה רלוונטי כשכתבתי אותו, מבחינה פוליטית, חברתית. בואי, תיכנסי, מזל שהספקת לפגוש אותי, אני תכף לא אהיה כאן’, הוא אומר ומביט למעלה. ‘מתי הקריאה הראשונה?’, ‘באמצע אוגוסט’, אני עונה. ‘כבר אביט עליכם מלמעלה’, הוא עונה בחיוך רחב, והעיניים, עדיין נוצצות".
“הוא חלה ודיבר על הרצון שלו להתאחד עם אשתו אחרי מותו – ועשה את זה" | השחקן רמי ברוך
“ההיכרות העמוקה שלי איתו נעשתה כשעבדנו יחד על המחזה ‘הילכו שניים יחדיו’. הוא הגיש את המחזה לקאמרי וביקש שנעשה קריאה. בדרך כלל שחקנים קוראים, הפעם הוא התעקש לקרוא. אז ישבנו והוא קרא את המחזה כי חשש שההומור לא יעבור בקריאה שלנו. שמעתי אותו מקריא והתפקעתי מצחוק כי זה היה נורא מצחיק.
"המחזה הצליח מאוד ועל רקע זה נפגשנו שוב ושוב והתחברנו. חוויתי אדם חם, אוהב אדם, מתעניין, סקרן וילדותי במובן הטהור של המילה. אדם עם עיני ילד שאהב להתעניין והקשיב במלוא תשומת הלב. כשהוא היה עולה לדבר על נושא בצורה עוצמתית ודעתנית, לא הבנתי מה הקשר בין האדם הפשוט, החם והנעים ובין האדם רחב היריעה, הידיעה והשפה הקולחת והעמוקה. הוא היה אדם שגרם לך להתאהב בו. אהבתי אותו כאדם, מעבר להיותו מחזאי וסופר מבריק. היה מרתק לראות את האהבה שלו לאשתו איקה ז"ל.
"הם היו גוף אחד, ואני חושב שהמשבר הגדול שלו היה כשהיא נפטרה. אני לא חושב שהוא השתקם מזה. הייתה תחושה שהוא כבר רוצה להתאחד איתה. זה היה ניכר. הפגישות האחרונות שלנו, אחרי שהיא נפטרה, היו מלוות בדמעות כי היא הייתה קשורה אצלו ברגעים הטובים של חייו. היה כואב לראות את הכאב שלו. מאז פטירתה הוא הלך והידרדר, חלה ודיבר על הרצון שלו להתאחד איתה אחרי מותו – ועשה את זה".