שושנה פרסיץ וברכה פלאי היו האמהות המייסדות של ההוצאות לאור העבריות המודרניות. פרסיץ, שזיהתה חסר עמוק, הקימה בשנת 1917 במוסקבה את הוצאת “אמנות” במטרה להוציא לאור בעברית ספרות עולמית לילדים ולבני הנעורים. עם עלייתה ארצה, ההוצאה פעלה בתל אביב. פלאי, מצדה, הקימה בשנות ה־30 של המאה הקודמת את הוצאת “מסדה” שפעלה בתחילה בביתה.

בהמשך העבירה את הפעילות לרחוב הרצל בתל אביב והקימה את דפוס פלאי. עד היום ההוצאה הזו חתומה על אוצרות רוח כמו האנציקלופדיה העברית, אנציקלופדיה “אביב”, פרשנות לתנ”ך ולתלמוד, ושלל ספרי ילדים וספרות מקור. אחר כך הפכו ההוצאות לאור נחלתם הכמעט בלעדית של גברים מוציאים לאור.

לאורך השנים היו הוצאות לאור בודדות שנוסדו על ידי נשים ונוהלו על ידיהן: הוותיקות הן רחלי אדלמן, נכדתה של פרסיץ והמו"לית שעומדת בראש הוצאת שוקן, רחל פן מהוצאת פן (1997), דורית אקרלינג שייסדה את הוצאת “קרן”, מרב שאול מהוצאת “אסיה”, ודורית צלטנר מ”צלטנר – בית מלאכה לספרות ילדים”. מאז שנות האלפיים היו את שרי גוטמן שייסדה את “אחוזת בית” ועמדה בראשה, יעל שכנאי מ”רימונים”, סיגל שחור מהוצאת “סיגליות”, איסנה גולדין מ”קדימה”, דורית תמיר מ”תמיר הוצאה לאור” (לשעבר סנדיק, 2015), קציעה עלון מ”גמא”, שירה חפר ותמר פלד מ”לוקוס”, גילי בר הלל סמו מ”עוץ” ועוד.

שירה חפר ותמר פלד (צילום: פרטי)שירה חפר ותמר פלד (צילום: פרטי)


השנים האחרונות הביאו לשגשוג ולפריחה שטרם נראו כמוהם במו”לות העברית. עוד ועוד הוצאות נפתחות על ידי נשים ומנוהלות על ידיהן. החדשות ביותר, שנוסדו בשנות הקורונה, מונות את “שְׁתַּיִם” של אורנה לנדאו ומירי רוזובסקי, “האם הגדולה” של רוית ליכטנברג ומילי שטוקפיש, “ספריית רות” של דגנית דיליאן, “22 אותיות” של ענבל אלמוזנינו, ניקול קידר ומיכל חן־אסולין, ו”The Good Books” של סיגל אביטן.

האם אפשר להכריז על מהפכה? ואם אכן מהפכה, מה הסיבות שמניעות אותה? “חברה בתחום, ששמעה על המודל שלנו כשיצאנו לדרך, צחקה עליי ואמרה: רואים שאתן נשים, אי אפשר לעשות ככה כסף גדול”, מספרת אורנה לנדאו, מו”לית הוצאת “שְׁתַּיִם”, שהקימה במשותף עם מירי רוזובסקי.

מירי רוזובסקי ואורנה לנדאו (צילום: אורית פניני)מירי רוזובסקי ואורנה לנדאו (צילום: אורית פניני)


“והיא צודקת. מצד אחד אנחנו רוצות להוציא רק כתבי יד טובים ולערוך אותם, והתשלום הוא על עבודה בלבד. צריך לעבוד מאוד קשה, ומיליונריות לא נהיה מזה. אבל נדמה לי שבשנים האחרונות התפתחו בארץ הרבה מודלים של הוצאות קטנות ש’מיליונרים לא נצא מזה’ הוא המכנה המשותף שלהן, מה שבהחלט מסביר את הנוכחות ההולכת והגדלה של נשים בתחום. נהוג להניח שכשנשים נכנסות לתחום מסוים, זו אינדיקציה לכך שהוא עומד להפוך לפחות מכניס. במקרה של תחום המו”לות - זה אולי הפוך: קודם הוא הפך לפחות מכניס, ואז נשים כמונו נכנסו אליו, כשאנחנו מביאות איתנו ערכים אחרים: יצירתיות, גמישות, קשר בין־אישי, אתיקה בין־אישית ומקצועית, ואהבת ספרים וסופרים. בחודשים הקרובים יראו אצלנו אור כמה ספרים נהדרים - של סופרי ביכורים וגם של סופרים ותיקים ומצוינים, של גברים ונשים, חילונים, דתיים, חרדים, מרכז ופריפריה - כל מה שספרות מקור צריכה להיות”.

מה הניע את שתיכן לפתוח הוצאה לאור?
“לפני הכל מירי רוזובסקי ואני סופרות. שתינו פרסמנו רומנים למבוגרים וגם ספרי ילדים ונוער שהיו לרבי מכר וזכו להצלחה. מעבר לזה, מירי היא דוקטור בלימודי פרשנות, שמלמדת כתיבה במסגרות אקדמיות ואחרות. עד להקמת הוצאת ‘שְׁתַּיִם’ אני הייתי ראש מדור ספרות מתורגמת בהוצאת כנרת־זמורה־דביר למעלה משמונה שנים. הכרנו כששתינו לימדנו כתיבה בבית הספר לכתיבה ‘המגירה’ ומצאנו את עצמנו מתייעצות לגבי כותבים וטקסטים. עוד לפני הקורונה, אבל בעיקר בחודשים הראשונים למגיפה, יצא לנו לדבר לא אחת על התסכול שחשנו מכך שפה ושם פגשנו בכותבים טובים באמת עם כתבי יד נהדרים ממש, והבנו שלא משנה כמה הם טובים, הסיכוי שיימצא להם בית בשוק הספרים העכשווי הוא אפסי. באיזשהו שלב שאלנו את עצמנו מה הטעם ללמד כתיבה או לערוך כתבי יד אם אנחנו יודעות שאין סיכוי שיראו אור. ואז אמרנו זו לזו שאולי נמצא דרך להוציא אותם לאור. בהתחלה חשבנו על מודלים צנועים מאוד, אבל הדברים התחילו להתגלגל”.

בתוך חודשים ספורים מרגע פתיחת ההוצאה כבר יצאו חמישה ספרים ראשונים: “בבת אחת” של רבקה רוזנר, “עד שהגשם יחזור” מאת סלעית שחף פולג, “התפללתי לדרקונים דרך עץ” מאת אדווה ברנד, “נמר בירושלים” מאת אורן ולדמן ו”שבר ענף ירוק” מאת בלה שגיא. אל כולם פנו השתיים כי הכירו את הטקסטים שלהם מהעבר, וניסו לסייע להם למצוא מקום בהוצאות הממוסדות ללא הצלחה. “כשהצענו להם ללכת איתנו, הם לא היססו. וכך יצאנו לדרך”, אומרת לנדאו. “על שניים מהספרים האלה - של בלה שגיא וסלעית שחף פולג – קיבלנו את פרס שרת התרבות להוצאה לאור של ספרי ביכורים. חמשת הספרים, ורבים מאלה שיצאו אחריהם, זכו לביקורות ולהתייחסות מפרגנת, וכמה גם היו לרבי מכר”.

מה זיהיתן?
“מצאנו שיש התלהבות מהרעיון של הוצאה לאור שמתמקדת בספרות מקור בלבד, שלא חוששת מספרי ביכורים, שלא בוחלת בז’אנרים שנחשבים פחות מסחריים כמו ממוארים, סיפורים קצרים, נובלות, עיון. מירי הרגישה שמאוד חשוב שההוצאה שלנו תהיה לא רק הוצאה, אלא בית לסופרים ולקוראים כאחד. הערכים של בית וקהילה מאוד מרכזיים בהוצאה שלנו ומדברים גם לסופרים וגם לקהילת אוהבי הספרות, שגם הם לדעתי חשים לפעמים מיותמים באקלים התרבותי הנוכחי. אצלנו הסופרים בקשר לא רק איתנו, אלא גם זה עם זה. הם מייעצים זה לזה. בשבוע הספר הסופרים מכרו בדוכן וקידמו ספרים של חבריהם. זה יוצר אקלים פורה, יצירתי, תומך. זה מפרק את הבדידות המובנית של הכותב, ועוד יותר את האימה בלצאת אל העולם, תחושות שמירי ואני הכרנו היטב על בשרנו. לעובדת היותנו נשים עשוי להיות חלק בגישה הזאת, שהיא משפחתית ואינטימית, ובכך שמערכות היחסים עם הסופרים והסופרות נמשכות הרבה מעבר לשלב יציאת הספר”.

פרספקטיבה רחבה

הוצאה חדשה נוספת, הנושאת את השם “22 אותיות”, הוקמה על ידי ענבל אלמוזנינו, ניקול קידר ומיכל חן־אסולין, שפועלות בזירת הספרות המקומית כעשור. בבעלותן כבר הייתה הוצאת הספרים “U ספרות שנוגעת”, שמתמקדת בסוגה אחת: רומנטיקה. “היה חשוב לנו לפתוח הוצאה נוספת כי רצינו להגיש ספרות שיש בה אלמנט מובהק נוסף”, מסבירה אלמוזנינו.

ענבל אלמוזנינו, ניקול קידר ומיכל חן־אסולין (צילום: הוצאת אותיות)ענבל אלמוזנינו, ניקול קידר ומיכל חן־אסולין (צילום: הוצאת אותיות)


“בהוצאת ‘22 אותיות’ מתוכננים לראות אור כ־12 כותרים בשנה, והספרים שייבחרו יקפלו בתוכם אג’נדה ברורה שיש בה ערך חברתי ואידיאולוגי. הכותר הראשון של ההוצאה היה ‘עוזרת בית’ מאת סטפני לנד, שנושא דגל חברתי ברור. הספר השני שראה אור בהוצאה ממש לאחרונה, ‘אנטומיה סיפור אהבה’ מאת דיינה שוורץ, הוא ספר פמיניסטי. אנחנו נדאג לערוך בהוצאה גם פעילויות מיוחדות לקהילת הקוראים, נפתח חנות וירטואלית לממכר מוצרים משלימים ונקיים מפגשים מיוחדים עם סופרים בעלי שם מהעולם”.

מאחורי ההוצאה החדשה

The Good Books עומדת סיגל אביטן, יזמית וסופרת החתומה על שני ספרים שראו אור בהוצאת מודן: "חשומה", שתורגם לערבית ולאנגלית ו"ליידי צ'יל". אצל אביטן המודל שונה, וההוצאה פועלת במספר תחומים: הפקה ותרגום ספרים ישראליים, הוצאת ספרים אקדמיים וביוגרפיות, בצד מערך פרסום ויחסי ציבור. "הקמתי את ההוצאה מתוך צורך אישי שלי כשחיפשתי אחר פתרון לתרגום הרומן הראשון שכתבתי, 'חשומה', והפצתו בעולם", היא מספרת. "גם את ספר הניהול 'ביזנס טאלנט', שכתבתי יחד עם גדי סוקניק, העדפתי להוציא בסוכנות שלי על מנת לשלוט בתהליך כולו. זאת לאחר שנחשפתי לאתגרים הרבים העומדים בפני כותבים המעוניינים לעשות את הדברים קצת אחרת, ומתוך התבוננות בתוצר הסופי בפרספקטיבה רחבה, שהיא מעבר לתצוגת הספרים בחנות או לקובייה באמזון".

סיגל אביטן (צילום: גולי כהן)סיגל אביטן (צילום: גולי כהן)

יצירתי ומציאותי

הוצאת "לוקוס" שייסדה שירה חפר, לשעבר מקימת הוצאת "זיקית" יחד עם אוריאל קון, מנוהלת על ידי שתי נשים: חפר, מתרגמת בהכשרתה, ותמר פלד, שהצטרפה אליה אחרי כחמש שנים של עבודה משותפת בצד השיווקי. לדבריהן, הרעיון לפתיחת הוצאה לאור שתביא לקורא הישראלי ספרות יפה ומגוונת מכל העולם נולד כשחפר ראתה שאינה יכולה לעבוד כמתרגמת של ספרות כזאת בהוצאות הגדולות, מפני שהן מרוכזות בעיקר בספרות אנגלוסקסית למיינסטרים, כלומר ברבי מכר פוטנציאליים. זאת בעוד שחפר רצתה לתרגם ספרות יפה משפות כמו שוודית, נורווגית, דנית, פינית, צרפתית וספרדית.

"בתקופה הקרובה אנחנו מתכננות להרחיב את סדרות המקור והשירה ושלנו", אומרת חפר. "כמו כן, אנחנו מתכננות להמשיך להכיר לקהל קורא העברית ספרים שיש בהם קול עכשווי, חדשני ומפתיע מבחינת סגנון ותוכן, ולאפשר לו הצצה לכל מה שמעניין בזירת הספרות העולמית העכשווית. מתוכננות גם הפתעות מעניינות בסוגות שעדיין לא עסקנו בהן, כי אנחנו אוהבות ומקפידות לאתגר את עצמנו". 

בעבר נהגו הוצאות לאור להוציא כתב יד על חשבונן, אך כיום נוהגות רוב ההוצאות לגבות כסף מהכותבות והכותבים עבור הוצאת הספר בסכומים שמתחילים מ־10 אלף שקלים ויכולים להגיע אף עד מאות אלפי שקלים. “המודל שלנו מבוסס בגלוי וללא הכחשה על כך שהסופרים נושאים בעלות ההוצאה לאור של ספרם, אבל אנחנו בוררות את כתבי היד שרואים אור אצלנו בקפידה, בעצמנו, ועל פי קריטריונים של איכות”, אומרת לנדאו. “מאז שיצאנו לדרך הגיעו אלינו מאות כתבי יד.

למעלה מ־90% נדחו. נשארו ונבחרו כתבי יד שאנחנו מזהות כבעלי פוטנציאל. אנחנו עורכות בעצמנו. הסופרים משלמים על העריכה כפי שהם משלמים גם על ההגהה, העימוד, ההדפסה וכו’, אבל אין רווח הוני. אין בעל בית שגוזר קופון. המודל שלנו מציע הדפסה און דימנד - כלומר, הדפסה לפי הצורך, ולאו דווקא במהדורות גדולות, וגם מודלים שונים של הפצה. יש ספרים שמתאים להם להיות ברשתות ועשויים להימכר באלפים.

אבל יש ספרים בסוגות אחרות - ספרים נפלאים - שלא יימכרו ביותר מכמה מאות עותקים. אין טעם להדפיס 2,000 עותקים ולזרוק אותם ברשתות. צריך להיות יצירתי, וגם מציאותי. אנחנו עובדות עם כל סופר, על כל ספר, בגישה בוטיקית וגמישה בניסיון לתת לכל ספר את המקום שלו בעולם. כחלק מזה פתחנו לאחרונה חנות מקוונת של ספרי ההוצאה כערוץ מכירה נוסף. הדברים התגלגלו מהר מאוד. בתוך שנה מצאת הספר הראשון ראו אור יותר מ־20 ספרים שאת כולם ערכנו שתינו. הרבה־הרבה עבודה”.