"שער יד האלוהים” של מראדונה; הרגע שבו פלה הפך למלך; הנגיחה של זידאן במטראצי; והקאמבק הגדול של רונאלדו – המשותף לכל הרגעים המכוננים האלה הוא אחד: כולם התרחשו במונדיאל, טורניר הכדורגל החשוב ביותר בעולם, שמזכה את הנבחרת המנצחת בו בגביע העולם, וכולם מוזכרים בספר החדש “פלאי מונדיאל – 50 הרגעים הגדולים בתולדות גביע העולם”, פרי עטו של השדר, המגיש ובמאי הכתבות ב”ספורט 1” שרון דוידוביץ’.

פתיחת המונדיאל הוקדמה ביממה, קטאר מול אקוודור במשחק הראשון

כריכת הספר פלאי מונדיאל (צילום: יחצ)
כריכת הספר פלאי מונדיאל (צילום: יחצ)

הספר, שבו דוידוביץ’ סוקר את הרגעים הגדולים בתולדות המונדיאל, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהזיכרונות של כל חובבי הכדורגל באשר הם, יוצא לאור כחודשיים לפני המונדיאל הקרוב שיתקיים בקטאר. בנוסף לדוידוביץ’, הטקסטים בספר נכתבו גם על ידי עיתונאי ושדרי הספורט אסף כהן, נדב יעקבי, דור הופמן, יהודה ארם ועוד. “זה למעשה ספר רביעי בסדרת ספרים”, מספר דוידוביץ’. “הראשון, ‘נבחרת החלומות’ (2017), עסק ב־50 הכדורסלנים הגדולים; השני, ‘אגדות דשא’ (2019), עסק ב־50 הכדורגלנים הגדולים; והשלישי, ‘סיפור אולימפי’ (2021), עסק ב־50 הרגעים הגדולים בתולדות האולימפיאדה. מבין כל הספרים שיצאו עד כה, זה הספר שהכי קרוב ללבי בכל מיני מובנים כי אני הייתי ‘ילד מונדיאל’, לוח השנה שלי הוגדר על פי המונדיאל. ידעתי שאם מתחילה שנת לימודים ובסופה, בחופשת הקיץ, יהיה מונדיאל – אז כל התחושה היא אחרת. הספר מתפרש על כל שנות המונדיאל מאז 1930, והוא בוחר רגעים. הוא לא בוחר שחקנים, קבוצות או תארים, אלא רגעים מיוחדים והיסטוריים בציר הזמן של המונדיאל והכדורגל, וגם בציר הזמן של ההיסטוריה, כי המונדיאל היה נקודת מפגש שכמעט אין שנייה לה. זה קרנבל העמים כי כדורגל הוא משחק של עם. זה היה המקום שבו עמים נפגשו זה עם זה, שלא לצורך מלחמה, והתחרו זה בזה. במובן הזה הייתה למונדיאל חשיבות גדולה, והספר מתאר את הרגעים האלה מתוך אהבה לדבר”.

שרון דוידוביץ (צילום: צילום פרטי)
שרון דוידוביץ (צילום: צילום פרטי)

המונדיאל הראשון, המתואר בספר, התקיים באורוגוואי בשנת 1930 תחת השם “גביע ז’יל רימה”. השער הראשון בתולדות המונדיאל הובקע על ידי הצרפתי לוסיאן לורן, והנבחרת הראשונה שזכתה במונדיאל הייתה המארחת, אורוגוואי, לאחר שגברה 4:2 על נבחרת ארגנטינה בגמר שנערך במונטווידאו. “המונדיאל הראשון היה ברדק לא נורמלי”, אומר דוידוביץ’. “רוב הנבחרות בכלל לא רצו להגיע, ורק 13 נבחרות השתתפו בו. כיוון שזה היה באורוגוואי, לנבחרות מאירופה לקח שלושה חודשים לנסוע ולחזור. מדהים שמהדבר המבורדק הזה יצא מוצר כזה: בגמר המונדיאל צופים כמעט מיליארד איש, ובכל הטורניר צופים יותר. זה עדיין נשאר מאורע הכדורגל הכי גדול שיש לעולם להציע” .

איך בוחרים 50 רגעים בלבד מבין 21 מונדיאלים שהיו עד כה?
“יש כמובן את המובן מאליו שזה ללכת למנצחים, ואז ללכת לדברים הפופולריים שמדברים עליהם כל הזמן כמו ‘יד האלוהים’ של מראדונה והסלאלום שלו (שער מפותל שהבקיע ברבע גמר המונדיאל 1986 מול אנגליה – ד”פ), ואז הולכים למפסידים, שגם השאירו אחריהם רגעים גדולים. אתה הולך כל הזמן על הקו הדק של דברים שיוצאים מכדורגל”.

“שער יד האלוהים”, שהבקיע הכדורגלן הארגנטינאי האגדי דייגו ארמנדו מראדונה במשחק רבע הגמר של מונדיאל 1986 בין אנגליה לארגנטינה, הפך לאחד הרגעים האייקוניים בתולדות הספורט. מראדונה התרומם אז לנגיחה, הגיע לכדור לפני השוער האנגלי והסיט אותו באגרוף יד שמאל היישר לשער. השופט אישר את השער, וארגנטינה ניצחה.

שער ''יד האלוהים'' של מרדונה (צילום: Photo Allspor.GettyImages)
שער ''יד האלוהים'' של מרדונה (צילום: Photo Allspor.GettyImages)

“רגע נוסף שמוזכר בספר לוקח אותנו אל מונדיאל 2010”, מציין דוידוביץ’. “בשמינית גמר המונדיאל במשחק של אנגליה מול גרמניה, הכדורגלן האנגלי פרנק למפארד כבש שער, הכדור עבר את קו השער, ולמפארד קבע 2:2. אבל מה? הקוון והשופט לא ראו ולא החשיבו את השער, למרות שזה היה ברור לגמרי. בסוף אנגליה הובסה 4:1, אבל זה היה הקטליזטור הכי משמעותי לכך שיש היום VAR (עוזר שופט וידיאו שבוחן החלטות שהתקבלו על ידי השופט המרכזי בעזרת מצלמות טלוויזיה – ד”פ)”.

לקו בלבם

הספר כולל גם דוגמאות שממחישות את ההשפעה העצומה של המונדיאל גם מחוץ למגרש. “אנדרס אסקובר היה הבלם של נבחרת קולומביה והיה מועמד להיות הכוכב הכי גדול שלה”, מספר דוידוביץ’. “במונדיאל 1994, במשחק בין קולומביה וארצות הברית, הוא כבש שער עצמי, וקולומביה הפסידה במשחק והודחה מהטורניר. עשרה ימים לאחר מכן הוא נרצח. זה סיפור עצוב מאוד. במקרה אחר, בשנת 1950 ברזיל הפסידה בבית לאורוגוואי 2:1 בגמר המונדיאל, אף שכולם היו בטוחים שברזיל תיקח את התחרות. באותו הערב נרשמו בברזיל מאות התאבדויות, ועשרות ברזילאים שהיו באצטדיון לקו בלבם. בעיתונות הברזילאית כינו את זה ‘ההירושימה שלנו’”.

אבל היו כמובן גם רגעים טובים ומכוננים במונדיאל. “בשנת 1954 נערך בשווייץ גמר המונדיאל בין נבחרת גרמניה המערבית לבין נבחרת הונגריה, שהסתיים בניצחון 3:2 של הגרמנים”, הוא מספר. “גרמניה של אחרי מלחמת העולם השנייה הייתה מדינה מפורקת, מרוסקת, מפוררת, בלי כסף, בלי עתיד, בלי תקווה. ואז הגיע הניצחון של הגרמנים אחרי פיגור של 2:0 לטובת הונגריה, שהייתה הנבחרת הטובה בעולם. אם תשאל את הגרמנים, זה אחד האירועים הכי משמעותיים בתולדות גרמניה בימים של אחרי מלחמת העולם השנייה. גרמניה החדשה נולדה עם הזכייה הזו במונדיאל”.

אילו עוד רגעים אהובים עליך במיוחד?
“יש כמה, למשל הגול של הכדורגלן האנגלי מייקל אואן בשמינית גמר המונדיאל 1998 מול נבחרת ארגנטינה. למרות ההפסד של נבחרת אנגליה והדחתה המוקדמת מהמונדיאל, הוא זכה בתואר הכדורגלן הצעיר המצטיין בטורניר. זה גול שגרם לי, כבחור צעיר, לאהוב את המשחק יותר ממה שידעתי שאני יכול לאהוב אותו. כמובן גם כל סיפור שנוגע למראדונה הוא אהוב עליי במיוחד”.

ואם במראדונה עסקינן, דוידוביץ’ הקדיש את הספר לשני אנשים שהשפיעו עליו: האחד, חברו ושותפו לעבודה, פרשן הכדורגל סלבה ברזילאי, שהלך לעולמו בשנה שעברה; והשני מראדונה. “השם שלו מופיע בערך 130 פעם בספר”, מציין דוידוביץ’. “מראדונה הוא מספר הסיפורים הטוב ביותר בהיסטוריה של הספורט. כל סיפור שהוא נמצא בו הוא גדול מהחיים. מראדונה הפך את הכדורגל ואת המונדיאל למה שהם. בלי מראדונה אין את המונדיאל כמו שאנחנו מכירים אותו, ולהפך”.

מי בעיניך הכדורגלן הטוב בכל הזמנים?
“כרגע זה מראדונה, אבל אני מניח שכשלאו מסי יפרוש - אז מסי יהיה”.

מה השתנה במונדיאל לאורך השנים?
“עד אמצע שנות ה־90 המונדיאל היה המבט היחיד שהיה לנו כמעט על כדורגל. כל העולם התכנס לראות את זה. ואז הגיעו ליגת האלופות, והכבלים והשידורים וערוצי הספורט הרבים, וכבר לא היה צריך לראות רק את המונדיאל כדי להבין מי שחקן גדול ומי לא. פעם, גדולה של שחקן נמדדה לפי היכולת שלו במונדיאל, היום זה לא כך. מי ראה את השחקן הברזילאי פלה משחק מחוץ למונדיאל? אבל בארבעת המונדיאלים שהוא השתתף, ובהם שלוש הפעמים שהוא זכה, הבנת שהוא הכדורגלן הכי גדול בהיסטוריה דאז. פלה הוא עדיין שחקן המונדיאלים הכי גדול אי פעם. אחד הדברים הכיפיים בעבודה על הספר היה להיכנס לסיפורים מהעבר שאני לא מכיר, למשל הסיפור של נבחרת ברזיל 1970, שזכתה, בהנהגת פלה, במונדיאל”.

מונדיאל 1970 היה הטורניר הראשון והיחיד בהיסטוריה שבו נבחרת ישראל השתתפה. אתה מאמין שנראה את הנבחרת שלנו שוב בתחרות?
“אין שום סיכוי שנראה את ישראל במונדיאל בשנים הקרובות, אבל אולי באליפות אירופה. ההישג של להגיע למונדיאל בשנת 1970, ובמיוחד מה שעשינו במונדיאל, הוא מדהים.  היום זה קשה פי 4,000. בספר מסופר הסיפור של ישראל, ונכון שההעפלה למונדיאל הייתה מוזרה, אבל ההשתתפות הייתה מדהימה. מה שמיוחד בהשתתפות של ישראל שם הוא שהיינו מאוד ישראלים גם שם: היו ריבים בין הכוכבים גיורא שפיגל ומוט’לה שפיגלר ובין המאמן עמנואל שפר”.

כיוון חיובי

ב־20 בנובמבר יגשים דוידוביץ’ חלום כשיזכה לשדר את המונדיאל שייפתח בקטאר כחלק מצוות השידור של תאגיד השידור "כאן 11", לצד הכדורגלנית והפרשנית אשרת עיני. “זו תהיה הפעם הראשונה שלי, וזה הרבה מעבר לחלום”, הוא אומר. “אני מתכונן במרץ רב”.

הכנות למונדיאל בקטאר  (צילום: MUSTAFA ABUMUNES.GettyImages)
הכנות למונדיאל בקטאר (צילום: MUSTAFA ABUMUNES.GettyImages)

מי להערכתך תזכה במונדיאל השנה?
“זה מונדיאל מעניין כי אין פייבוריטית ברורה מאוד, יש שלוש נבחרות פייבוריטיות: ברזיל, צרפת ואנגליה. אני מקווה שאנגליה תזכה. אני אוהד של אנגליה ושל הכדורגל האנגלי. אבל ברחוב אני שומע שכולם רוצים שארגנטינה ומסי יזכו”.

בוא נחזור רגע לישראל: מכבי חיפה העפילה עכשיו לליגת האלופות. מה דעתך על זה?
“זה הישג ענק. זה אולי הסמן המרכזי שמראה את הכיוון החיובי שהכדורגל הישראלי הולך אליו. הכדורגל הישראלי הולך למקום טוב עם נבחרת הנוער שהעפילה לגמר אליפות אירופה, שחקנים ישראלים שמגיעים למקומות יפים באירופה, וההישג של מכבי חיפה. יש פה אווירה מדהימה וקהל טוב. מי שאוהב את הענף יכול להיות גאה בשנה האחרונה”.