בזמן אסון הכרמל, שהתרחש בין 2 ל־6 בדצמבר 2010, אחד האסונות הלאומיים הכבדים בהיסטוריה של מדינת ישראל, היה אורן לשם, קצין בחיל האוויר, סגן מפקד טייסת תעופה בבסיס רמת דוד, הבסיס הצפוני שקלט אליו את מרבית הכוחות האוויריים שהגיעו מחו"ל כדי לעזור בכיבוי השריפה הנרחבת. “כל החוויה הזו הייתה מאוד עוצמתית", הוא מספר עכשיו.
“בתקופה הזו הייתי כבר קצין ותיק ומנוסה, אחרי מלחמת לבנון השנייה ומבצעים רבים, אבל מה שהיה בשריפה הביא אותי לכתוב במחברת דברים משמעותיים שקרו שם. מעבר לכל התחקירים שעשינו במסגרת חיל האוויר אחרי האירוע, שבוע אחרי שהכל נרגע, הרגשתי צורך לשבת בבית ולעבד את כל מה שחוויתי - מהסיפור על איך הוצאנו את הטייס הראשון לגיחה ועד הרגע שראיתי את ראש הממשלה מדבר עם מפקד חיל האוויר וכו’".
“רעיון מצוין"
אסון הכרמל גבה את חייהם של 44 בני אדם. בשריפה נשרפו 25 אלף דונם ומיליוני עצים. כמו כן, 17 אלף איש פונו מבתיהם ו־250 מבנים נשרפו. אחד האירועים המוזכרים בפירוט בספר הוא אסון האוטובוס שאירע ב־2 בדצמבר 2010 בשעה 15:17, ובמהלכו אוטובוס שהוביל צוערים שנשלחו לתגבר את פינוים של אסירי כלא דמון - נקלע לסופת אש, נלכד באש ונשרף. הנהג ו־37 מבין 40 נוסעי האוטובוס, רובם צוערי קורס הקצינים של שב"ס, נספו. באסון נספו גם שלושה כבאים ושלושה קציני משטרה, שניסו להציל את נוסעי האוטובוס הבוער.
“חוויתי את האירוע מתוך מוצב השליטה", משחזר לשם. “הטלוויזיה הייתה פתוחה ושימשה במובן מסוים מקור מודיעין עבורנו. ראינו שקורה משהו חריג ואז שמעתי שנחתו אצלנו מסוקי יסעור כדי לתדלק. לא דווח לי על כך מראש, ואז התברר לי שהם הגיעו מאירוע רב נפגעים. המסוקים הגיעו מלאים בדם, והחבר’ה שירדו ממסוק החילוץ היו מזועזעים מהאירוע. אז כל הדברים התחילו להתחבר. בספר אני מתאר את נסיעת האוטובוס, שעובר את המחסום בשעה 15:17. 20 דקות אחרי כן יש שיחת טלפון למוקדנית במשטרה ממישהי שמדווחת ומתחננת על חייה כי כולם נשרפים. ואז ישנו הדיווח של תת־ניצב אהובה תומר ז"ל על המתרחש שם. האירוע הזה נשאר בתודעה כחלק אינטגרלי מהאסון הזה, שאפשר לדמות אותו למלחמה. התחילה המלחמה וכבר חטפנו 44 הרוגים. הייתה תחושה שהמדינה הולכת להישרף".
התרעות פיקוד העורף