ב־70 שנות קיומה, האקדמיה ללשון עברית, שהוקמה על בסיס ועד הלשון העברית שייסד אליעזר בן יהודה, ביססה את מעמדה כמוסד העליון למדע הלשון העברית והכניסה ללקסיקון הישראלי מילים רבות, שחלקן הוצעו על ידי הציבור הרחב. מדי יום מקבלת האקדמיה עשרות הצעות מהציבור, חלקן מאנשים שדרך קבע מציעים לה חידושי לשון, שמתקבלים ומצליחים להיטמע בשפה.
אחד מהם הוא ראובן וימר (85), פרסומאי, סופר ומתרגם, שבמשך השנים הגה לא מעט סיסמאות פרסום מוכרות כמו “טוב לי עם עלית" וכן הצליח להחדיר לאקדמיה מילים שכולנו מכירים כמו “כספומט", “פלאפון", “מקוון", “ידוען" ו"הכי הכי". מדי יום מפרסם וימר בעמוד הפייסבוק שלו את הצעותיו למילים חדשות.
“כאשר אני שומע מילה, בין שבספרדית ובין שבאנגלית, היא מופיעה לי בראש קודם כל בהקשר שלה בעברית", הוא מספר מביתו בניו יורק. “כך הזיכרון שלי מצרף מילים לפי המנגינות, ונוצרות לי מילים חדשות. למשל, את המילה ‘כספומט’ המצאתי בשנות ה־60. לפני כן היה ‘בנקומט’ של בנק הפועלים, ואני הכנסתי את המילה ‘כספומט’ עבור פרסומת משותפת שעשיתי לבנק דיסקונט ובנק לאומי.
זה היה שם שנולד בפשטות, והאקדמיה אימצה את זה. מי שכעס היה יעקב לוינסון, מנהל בנק הפועלים, שטען שהרסתי לו את המותג. גם את המילה ‘מקוון’ האקדמיה אימצה בשמחה. הגעתי למילה הזו מהמילה ‘און ליין’ באנגלית. הרי מה זה ‘און ליין’? על הקו. כך נולד לי הרעיון ל’מקוון’. זה בא לי בטבעיות".
באיזו תדירות אתה ממציא מילים?
“זה חלק מההוויה שלי. כשאני שומע מילה או משפט, אני שומע אותם בכמה מישורים, בכמה רבדים. כשיש דבר שמצחיק אותי בחשיבה – אני אומר אותו, וכך נוצרת מילה. זה חלק מההומור שלי. אין לי מאמץ בעניין הזה. חלק מהמילים שאני מציע האקדמיה מקבלת ומאמצת, ומה שלא – אני בכל מקרה מפרסם בפייסבוק. מי שעוקב אחריי ומבין את הראש שלי – נהנה מזה".
ד"ר אלישע פרוינד (74), אורתופד במקצועו, אחראי בין השאר להחדרת המילה “גלגינוע" (קורקינט חשמלי) לשפה העברית. כמו כן, באמתחתו שלל מילים הממתינות לאישור האקדמיה. “שנים רבות אני מתעניין בשפה העברית כתחביב", מספר פרוינד. “התעמקתי בכך יותר כשהתחלתי לשדר קטעים בפינתה של רות אלמגור־רמון ברשת ב’ דאז – ‘רגע של עברית’.
במהלך התקופה הזו אספתי מספר קטעים שאת חלקם שידרתי. החלטתי לקבץ אותם בספר ‘לגופן של מילים’. אני מכבד את עבודת הקודש שהאקדמיה עושה. עד 2020 המילה ‘נזלת’ הופיעה כמקבילה ל’מחלת התקררות’, כשבעצם הנזלת היא תסמין, ולא מחלה, ויכולה להיות גם כתוצאה מאלרגיה, בכי או דברים אחרים. אז הצעתי לקרוא לנזלת ‘צננת’ על משקל המחלות, כמו שהצעתי את המילה ‘נמלת’ במקום המילה ‘נמלול’. גם שם יש אי־דיוק מסוים מבחינה רפואית".
איך הגעת למילה “גלגינוע"?
“כשהקורקינט החשמלי הפך למכת מדינה, חשבתי לעצמי איזו מילה אפשר להמציא לכך וזרקתי לאקדמיה את המילה ‘גלגינוע’. להפתעתי הרבה, זה התקבל".
רוב מה שאתה מציע מתקבל?
“לגבי החלופה ל’נזלת’, אנשי האקדמיה אמרו לי שכיוון שזה כבר נטמע בשפה העברית, אי אפשר לשנות את זה. לגבי מונחים אחרים אמרו לי: ‘אנחנו צריכים להעמיד ועדה של מומחי רפואה’, אז ההצעה שלי עוד בהמתנה. אם אני נתקל במשהו שמרגיז אותי, אז אני בודק שאין מילה כזו במקום אחר, עושה תחקיר ורק אז מציע לאקדמיה.
לפעמים אני גם שולח שאילתה לאקדמיה להתייעצות על המילה. האקדמיה שמרנית וקשה מאוד להכניס אליה מילים מכל מיני סיבות, אבל זה מקובל. אם ההסבר של האקדמיה מניח את הדעת, אז אני מקבל את זה ומניח לזה. פעם הצעתי לאקדמיה את המילה ‘תסמיל’ ללוגו שיש על חולצות, אז אמרו לי שזו מילה טובה מדי מכדי לבזבז אותה על המשמעות הזו ושישמרו אותה למשמעות אחרת. אז אני ממתין".
מה מניע אותך לשלוח לאקדמיה חידושים לעתים קרובות?
“אני לא מתעצל לשלוח לאקדמיה מילים שאני חושב שיש להן מקום בשפה העברית. אני מרגיש שאני נוטל חלק בחידון הזה שקוראים לו השפה העברית".
כותב כדי לא לשכוח
ישראל פלג (73), לשעבר מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, קונסול כללי של ישראל בפילדלפיה ומנהל לשכת העיתונות הממשלתית, מקפיד גם הוא להציע לאקדמיה ללשון עברית שלל חידושים. שלושה מהם אף התקבלו. “התפיסה שלי היא שמילים משנות את המשמעות שלהן בהתאם לשינויי המקום, הדוברים והאינטונציה, ומילים שאני מנסה להחדיר נועדו לשנות גישה או לקדם רעיון", אומר פלג.
“למשל, המילה ‘מטמנה’, שפירושה אתר קבורה של פסולת מוצקה, נולדה כחלק מעבודתי כמנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה. רציתי למתג את הנושא כי אני בא מעולם של תקשורת שיווקית. חשבתי שנכון למצוא מילה עברית הולמת למילה האנגלית ‘Landfil’, ובתרגום עברי, המילה לביטוי הזה הייתה ארוכה מאוד. חשבתי ש’מטמנה’ זה שם קונספטואלי קליט".
מילה נוספת שניסה פלג להחדיר לשפה היא “מִשלמה", קרי מערכת חדשה. “כשרון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, פנה אליי ואמר לי שהוא רוצה לשקם את יפו, ניסיתי ליצור מסגרת ארגונית גדולה חדשה שתפעל לשיקום חברתי ומבני של יפו", הוא מספר. “ניסיתי למתג את ההגדרה של זה בשם ‘המשלמה ביפו’. המילה הזו מעבירה מסר של מערכת חדשה והיא משחק מילים בין ‘שלם’ ו’משול’. עוד מילה שניסיתי להחדיר לשפה היא ‘פנקנות’ – תרגום למושג השיווקי Retailtainment. הרעיון הוא שאתה מייצר כיף ופינוק במהלך של קנייה".
לדבריו, יש מילים שהמציא והאקדמיה לא קיבלה, למשל החלופה העברית ל־GIF המוכר מהרשתות החברתיות. “הצעתי לאקדמיה לקרוא לזה ‘סרטיט’ כי זה סוג של סרטון, ועל בסיס המילה ‘סמליל’ (לוגו)", הוא מתאר. “בנוסף, ה־GIF הוא אימוג’י רוטט, ומכאן המילה ‘סרטיט’. שלחתי את ההצעה לאקדמיה, ואמרו לי שכרגע אין ועדה בתחום, והם לא רואים צורך לאמץ בשלב הזה מילה עברית ל־GIF".
גם עו"ד אלי וילנר, המגדיר עצמו כחובב מושבע של שפות ובראשן השפה העברית, מקפיד לשלוח באופן קבוע מילים לאקדמיה. “יש לא מעט מילים שהצעתי וממתינות לוועדות, אבל אישרו לי כמה עשרות מילים", מציין וילנר. לדבריו, הוא החל לשלוח לאקדמיה חידושי מילים לפני 20 שנה. “הכניסה של הלועזית לשפה העברית הייתה בלתי נסבלת עבורי", הוא טוען.
“כשראיתי שהשפה נהרסת על ידי מילים לועזיות, יש חלופות עבריות שאנשים לא משתמשים בהן, ובנוסף יש שיבושי לשון וטעויות לשון - זה עצבן אותי מאוד. לא הבנתי למה משתמשים במבנים דקדוקיים מהשפה האנגלית שלא מתאימים לשפה העברית. זה נמאס לי אז התחלתי לשלוח לאקדמיה הצעות. אני מעברת כמעט כל מה שזז. לפעמים אני שולח לאקדמיה שלוש־ארבע הצעות ביום ולפעמים ארבע הצעות בחודש, זה תלוי בזמן שיש לי".
איך צצות לך מילים?
“זה צץ לי כל הזמן, לפעמים כשאני קורא עיתון או ספר ונתקל במילים לועזיות, אז יכולה לצוץ לי מילה עברית. אני כותב אותה מיד כדי לא לשכוח אותה". בין המילים שווילנר הצליח להכניס לשפה העברית: “עתודי" במקום “רזרבי", “עמיתני" במקום “קולגיאלי", “הסמך" במקום “מנדט", “הונתנות" במקום “קפיטליזם" ו"שלטון יחיד" במקום “אוטוקרטיה".
“פעם המזכירה המדעית של האקדמיה אמרה לי שאני ממש מילונאי לאחר שאמרתי לה שאני קורא מילונים בלילה להנאתי", מספר וילנר. “היא אמרה לי: ‘אתה לא צריך לקרוא מילון, אתה יכול לכתוב את המילון’. ככל שחולפות השנים, אני יותר ויותר בזה. המשפחה והחברים יודעים על התשוקה הזו שלי, אבל אני לא מבליט את זה יותר מדי".
מילה בגיל 3
מנהל השיווק טל ספיבק, מנכ"ל Fresh נדל"ן, טרם הצליח להביא להתקבלותה של מילה שהמציא, אך הוא לא מפסיק לנסות. “לפני שלוש שנים הבת שלי ראתה פרסומת של ‘בזק’ עם השיר ‘קומסי קומסה’ ששר סטפן לגר, ואז היא אמרה לי: ‘אבא, תדלג לי על ה’שירסומת’ הזו", הוא אומר. “חשבתי שזה גאוני. שלחתי מייל לאקדמיה ללשון ואמרו לי ’לא’. שאלתי למה ואמרו לי שכך הוועדה החליטה. הגעתי לאנשי הוועדה ופגשתי את כל הפרופסורים ולא הצלחתי עדיין להכניס את המילה הזו, אבל אני לא מוותר".
למה זה כל כך חשוב לך להכניס את המילה הזו?
“זה נשמע לי כמו סיפור מדהים לבת שלי, שתגיד בעוד עשור שהיא המציאה מילה בגיל 3. בגלל שאנחנו נמצאים בעולם של מספרי סיפורים, חשוב לי לייצר לבת שלי סיפור מגיל כזה מוקדם".
באיזו תדירות אתה ממציא מילים?
“בכל יום אני ממציא מילה. לאחרונה המצאתי את המילה ‘משכנתאיים’, שגם אותה שלחתי לאקדמיה, ועדיין לא קרה עם זה כלום. מרגע שהבת שלי הגתה את ה’שירסומת’, נכנסתי לזה חזק והבנתי את החשיבות של להכניס מילים ללקסיקון העברי".