"אפשר ללמוד ממנו היסטוריה וערכים": דן כנר מספר על ספרו החדש

בשנת 1970 הוציא ד”ר ישראל צבי כנר, מורה ומחנך, ד”ר לפילוסופיה ומוסמך לרבנות, את ספרו “דבריהם האחרונים” שליקט את דבריהם האחרונים של אישים, מילותיהם בשעת מותם, שתוארו כמעין סיכום של מפעל חייהם או צוואה לדורות הבאים.

ד”ר כנר “הדביק” בשיגעון גם את בנו, קריין ושדרן הרדיו המיתולוגי דן כנר, שבמשך שנים רבות אסף “משפטים אחרונים” של אנשים, מפורסמים ולא מפורסמים, אותם העלה לאתר שלו ושל יהודה סימן טוב “טקסים” בקטגוריה “דבריהם האחרונים”. “ליקטתי את זה מספרים, מעיתונים ולאחרונה גם מרחבי המרשתת, אבל בנוגע למרשתת אני נוהג בזהירות יתרה כי שם לא צריך לסמוך על כל דבר ואני עושה הצלבות”, הוא מסביר. “אני מלקט חומרים שנים רבות מאוד, פשוט כי ירשתי את זה מאבא שלי ואני עושה את זה, אגב, להנאתי”.

הרעיון להוציא לאור את המשפטים שליקט על גבי ספר עבר במוחו של כנר לא מעט שנים, עד שראיון ספונטני ליגאל גואטה ברדיו הפך את החזון למציאות. “הציעו לי להוציא את זה כספר ואני התמהמהתי מחשש מה יגידו מבקרים לגבי התכנים ולגבי הבחירה”, הוא אומר. “בניגוד לבעבר, כיום בכדי להוציא ספר אתה צריך לממן אותו, ובגלל האגו סירבתי.

לפני כמה חודשים התראיינתי לתוכנית של גואטה. הוא ידע שאני אוסף משפטים אחרונים ושאל אותי מדוע אני לא מוציא לאור ספר. אחרי השידור צלצל אליי אדם בשם משה גרומב, שיש לו הוצאת ספרים בשם ‘נדב’, והחליט שהוא מוציא לי את הספר הזה בחינם. הוא השקיע עבודה רבה, ויצא ספר של 399 עמודים שאני מאוד שמח עליו וגאה בו”.

מילים שאנשים אמרו לפני פטירתם שופכים אור על אישיותו של האדם ועל ערכיו. הרבה פעמים אתה מוצא שהמילים האלה האירו לאחור את האישיות. גם כשהייתי נער לא ראיתי בזה משהו מקברי אלא ראיתי בזה יותר את הערכים שעליהם גדלו האנשים מאשר את נסיבות מותם המצערות”.

את המשפט ‘אין דבר – טוב למות בעד ארצנו’ לא הכנסתי. אם יצא ספר נוסף, אכניס אותו וגם את דבריו האחרונים של אורי אילן, שנפל בשבי הסורים והתאבד כדי שלא יוציאו ממנו סודות, ומצאו לו בין עצמות הרגליים פתק שבו ניקב בחורים את המילים ‘לא בגדתי’. אלה מילים שאני זוכר לעד אבל לא נכנסו לספר”.

הוא אמר: ‘גווילים נשרפים ואותיות פורחות’. כלומר את הקלף אפשר לשרוף, אבל האותיות, התורה, יישארו לנצח. יש גם משהו מחויך: כשגדול הציירים הפלמים בזמנו, פטר פאול רובנס, נטה למות בביתו, הוא אמר לאשתו: ‘במהרה יעצום המוות את עיניי לנצח. את עודך צעירה, וחייבת את להינשא בשנית. בקשתי היחידה היא שתמתיני עד שיפרחו הפרחים על קברי’. על זה רץ סיפור שאשתו הבטיחה לו זאת ואחרי שבוע נראתה מטפלת בפרחים בקבר כדי להאיץ את פריחתם”.

כנר (77), קריין, שדרן, מגיש, מנחה ואחד מאנשי הרדיו (והטלוויזיה) המיתולוגיים, לא חלם שבבגרותו יהפוך הרדיו למהות חייו, אלא הגורל הוביל אותו לכך: “הייתה תוכנית שנקראה ‘בילוי נעים’ שבה מאזינים כתבו שהם רוצים להשתתף בתוכנית ובילו איתם יום שלם, אפילו יממה, בדברים שהם רצו לגלות. לא חשבתי אז על רדיו אבל חשבתי על איך להיות גיבור בבית הספר ששמעו אותו ברדיו.

כתבתי להם ובין הדברים שביקשתי רציתי להיפגש עם אמן הקסילופון ישראל נשרי, לקרוא חדשות ולהיות בחוג התנ”ך של דוד בן־גוריון וזה מה ששכנע אותם להזמין אותי לראיון. הם התפעלו מכך שנער בן 17 חשב על חוג התנ”ך. ואז אנשי התוכנית אמרו לי ‘אתה בן 17, אתה לא יכול לקרוא חדשות, אבל אנחנו שומעים שיש לך קול רדיופוני מתאים, וכחלק מהבקשות שלך תגיד שביקשת להיבחן לגלי צה”ל’. אז רבים רצו להיבחן לגלי צה”ל ולהיות קריינים. טלילה בן זכאי ראיינה אותי אז וכשהתגייסתי, אחרי קורס מ”כים, הגעתי לגלי צה”ל”.

במשך עשרות שנים משמש כנר כמנחה בטקסים ממלכתיים ואירועים שונים, בהם הטקס המרכזי של ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.

“אני לא זוכר מה המהדורה המרגשת ביותר שקראתי”, הוא מודה. “אבל באופן כללי, ימי מלחמת יום הכיפורים היו ימים מרגשים ביותר. אני זוכר הרבה מאוד מהדורות מסעירות שתיארו קרבות, ניצחונות או הפסדים, ובייחוד אני זוכר את פרסום שמות הנספים, ואיזה מזל שלפני השידור ראית את השמות ובכית לפני, אבל גם בשידור היה קשה לקרוא, הגרון נחנק".

ה”בייבי” שלו, תוכנית הרדיו המזוהה עמו ביותר, היא “צפיחית בדבש”, אותה החל לשדר בשנת 1977, הכוללת שירים לועזיים משנות ה־50 וה־60, בשילוב תרגומיו ופרשנויותיו לשירים. בהמשך, עם מעבר התוכנית מרשת ג’ לרשת ב’, שונה שמה ל”מתוק מאז” והיא משודרת עד היום בכאן ב’ מדי שבת בצהריים.

“ב’קול ישראל’ שידרתי את התוכנית בשידור חי בערך 40 שנים, בתאגיד השידור הציבורי אני מקליט את זה מראש כי אין כוח אדם לטכנאים בשבת. התוכנית יצרה קהל מאזינים קבוע, מבוגר ברובו אבל גם צעירים. העריכה של עפרה הלפמן מצוינת, ובניגוד לתוכניות נוסטלגיה אחרות שעוסקות במוזיקה הזו, אני פותח את האוזן ואת הידע של המאזין לקראת השיר שהוא ישמע, ולהרבה אנשים זה מוסיף הרבה. זה אחד מיסודות הצלחתה בעיניי. זו תוכנית המוזיקה המואזנת ביותר בשבת”.

יש איתי שתי זמרות, שני זמרים ושישה נגנים. המפיק הוא משה סימן טוב (מוזס סי), אדם נפלא וזמר מצוין שמופיע במופעים האלה והמנהל המוזיקלי הוא שי מעוז. בנוסף אני מנחה אירועים שונים, למשל הערב אני מנחה את המופע ‘הפרח בגני’ בניהולו המוזיקלי של אורי קריב שמוקדש לשירי פסטיבלי הזמר החסידיים והמזרחיים”.