“יאסנובאץ היה מחנה ההשמדה היחיד בימי השואה שהופעל ותוחזק לא בידי הגרמנים, אלא בידי אנשי האוסטאשה, התנועה הלאומנית הקרואטית", מסביר פרופ’ גרייף. “נרצחו במחנה הזה כ־700 אלף בני אדם, והאבסורד הוא שבמשך כל השנים לא היה תיעוד או פרסום מעמיק של כל הזוועות שאירעו שם. גם אני הגעתי לזה די במקרה, כשקיבלתי לפני 12 שנה טלפון ממשרד החוץ הישראלי שביקש שאירתם לעזרת העם הסרבי, שאין לו תיעוד של זיכרון.
“לנו, היהודים, יש תרבות של זיכרון, ובשבוע הבא אנחנו חוגגים את פסח, חג בן 3,000 שנה. ואילו לסרבים, שהם עם נרדף בהיסטוריה, אין את התרבות הזו. נעניתי לבקשת משרד החוץ, ומתוקף ניסיוני בנושאי השואה וההשמדה, התוודעתי לכל האתרים שבהם נרצחו סרבים במאה ה־20, בעיקר על ידי שכניהם הקרואטים, שעימם היה להם סכסוך מתמשך. חשוב לציין שהאוסטאשים לא כיוונו במיוחד לרצח יהודים, אלא עשו זאת כדי להתחנף לנאצים. הם התמקדו ברצח הסרבים. את היהודים הם רצחו ‘על הדרך’".
הדמיון לאושוויץ
פרופ’ גרייף מספר שרק בשל הפנייה ממשרד החוץ הגיע לחקור את סיפור המחנה, שמעטים מאוד מכירים. “כך ביצעתי מחקר מעמיק ואינטנסיבי, רווי שוטטות בארכיונים ובשיחות עם אנשים. מה שמעניין הוא שהקרואטים הקדימו את הגרמנים בחצי שנה עם ‘הפתרון הסופי’: באפריל 1941, ולא בסוף אוקטובר באותה שנה. יאסנובאץ היה מחנה ראשי עם הרבה מאוד סניפים, קומפלקס של מחנות ריכוז והשמדה, בדומה לאושוויץ".
"הם העדיפו מוות סטרילי יותר, העדיפו שהקורבן יהיה מרוחק, בתוך תאי הגזים, והם לא יצטרכו להיות בקשר פיזי איתו. האוסטאשים נהנו ללפות את הקורבן בידיהם, לכרות איברים. שיטות הרצח שלהם היו סדיסטיות ובלתי נתפסות עד כדי כך שאנשי ה־אס.אס הנאצים, שביקרו ביאסנובאץ, כתבו דוחות לברלין והתלוננו על האכזריות היתרה של האוסטאשים. אפילו הרוצחים הנאצים מצאו שזה יותר מדי ברברי".
"כשבוע לפני שחרורו של המחנה, כשנותרו בו רק 1,070 אסירים, והפרטיזנים התקרבו אליו, ניסו האוסטאשה למחוק את סימני הזוועות. הם רצחו את רוב האסירים שנותרו, פוצצו והרסו את המבנים, חדרי העינויים ומגדלי השמירה. כ־640 מהאסירים ניסו לפרוץ בכוח ולהילחם נגד האוסטאשים, ואף עלה בידם להשתלט על כמה עמדות ולהרוג כמה קלגסים. כ־80 אסירים הצליחו להימלט מהמחנה. רק אחד, יובאן זיבקוביץ’, שהסתתר בחורבות ימים ולילות בלי מזון, שרד.
“אחרי המלחמה, הקרואטים התנערו מכל הזוועות שקרו במחנה ההשמדה", אומר גרייף. “בניגוד לגרמניה, שהודתה בפשעיה, נטלה אחריות ומפצה עד היום את ניצולי השואה – בקרואטיה זה בדיוק ההפך: הם מתכחשים לרציחות ולמספר הנרצחים. צאצאי האוסטאשים ממלאים תפקידים בכירים בממשל של קרואטיה המודרנית".
הטוב ינצח
פרופ׳ גדעון גרייף, היסטוריון של תקופת השואה בעל שם עולמי, הוא מומחה לנושא מחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו ומחבר המחקר החלוצי על אנשי הזונדרקומנדו באושוויץ. בקיאותו המעמיקה בנושא ומחקריו הרבים לא מנעו ממנו הפתעה מוחלטת מהאסון הלאומי שפקד את ישראל לפני שנה וחצי. “בחלומות הכי פרועים שלי לא תיארתי לעצמי שיקרה משהו כמו מה שקרה ב־7 באוקטובר", הוא מודה. “זו טרגדיה איומה, אסון כבד, שילמנו מחיר כל כך יקר".
התרעות פיקוד העורף