ידידות שאף הולידה רינונים בקרב חבריהם ללימודים על רומן נסתר. השניים היו אז בשלב הביניים של הטיפוס במעלה שדרות הפיקוד. הם סומנו בארגוניהם כ־high flyers ונשלחו להרחיב אופקים ב׳קנדי סקול׳.
על רקע עברם המשותף והנושאים המקצועיים הנרחבים שבהם שיתפו פעולה בתפקידיהם עתה, גוטמן לא הופתע שקאמינגס בחרה לשגר אליו מייל אישי מנוסח בלשון לא פורמלית שבו שאלה אם יוכל להגיע למפגש עמה במלטה, ״יש לנו על מה לדבר. אני מכנסת שם השבוע פגישה תקופתית של ראשי התחנות בצפון אפריקה. אני מתכננת לנצל את השהות באי גם כדי לרענן את כישורי השיט שלי - לפני שיתחילו להעלות חלודה. ידידים ותיקים של הוריי מחזיקים שם יכטה, ותמיד מציעים לי לקחת אותה לסיבוב. אתה מוזמן להצטרף - נוכל לשוחח תוך כדי ההפלגה״.
גוטמן, שלא ראה פסול בשילוב הנאה מעין זו בסדר יומו התובעני, שאל במייל חוזר על יעד ההפלגה. קאמינגס השיבה, ״נפליג לגוזו - אי קטן סמוך למלטה. נעגון במפרץ מדהים מול צוקי ענק, ונדבר. הגיע הזמן שתבקר שוב באי המקסים הזה. לדעתי לא היית שם מאז אוקטובר 1995, כשפגשת במקום את האדון פתחי שקאקי״.
גוטמן הוטרד מעט מהמידע שבידי עמיתתו והתעלם מרמיזתה בנוגע להתנקשות בראש הג׳יהאד האסלאמי, שבה לקח חלק. קאמינגס, סקיפרית מנוסה, הכירה את חולשתו של גוטמן לים, והוא חש מוחמא לנוכח הפיתוי שהפעילה עליו. במהלך לימודיהם, הצטרפו השניים לא פעם להפלגות ביכטה שהחזיקו הוריה של ג׳ניפר במעגן סמוך לביתם במרתה׳ס ויניארד.
חבריו הישראלים של גוטמן, שלמדו עמו בהרווארד במסגרת קרן וקסנר, לחשו כי אהבה מלבלבת בין השניים. אך גוטמן, גרוש וללא ילדים, הכחיש את הרכילות מכל וכל. למרות שגופה הגרמי של קאמינגס, דק וחד־זוויות, עורר את יצרו מבלי שהצליח להבין מדוע, הוא אמר לחבריו, ״היא כולה עור ועצמות ואני טיפוס תלותי, מחפש מישהי שיש במה להיאחז אצלה״.
נקודת המפגש נקבעה בכניסה למעגן היכטות בבירה ולֶטה. לאחר שהיכטה הותרה מן החבלים שכבלו אותה למזח, ניווטה קאמינגס במיומנות אל חופי האי גוזו והשליכה עוגן מול הצוקים המסעירים של מפרץ דווֵיְרָה. היא ביקשה מהמאבטחים לוודא שהספינה לא תיסחף ממקום עגינתה, וסימנה לגוטמן להצטרף אליה לחדר האירוח הממוזג. השניים שקעו בכורסאות מהגוני כבדות, וגוטמן גישש, ״מעניין אם ועדת המודיעין של הסנאט מרשה לך להציע לי משהו מבר המשקאות שעל הסירה הזו?״
קאמינגס הצדיעה, פנתה למקרר, שלפה בקבוק פלומרי ומזגה בנדיבות משקה אוזו אל שתי הכוסות הצוננות שלפניהם, ״אתה זוכר רענן שהיינו עושים צחוק מהסימולציות שהפרופסורים של הרווארד סגדו להן?״, גוטמן פרץ בצחוק, ״כמעט גירשו אותי חזרה לישראל. אמרתי לאיזה פרופסור נפוח שלא צריך לעשות סימולציה מתוחכמת כדי לברר שאחד ועוד אחד זה בערך שניים״. קאמינגס הצטרפה לצחוקו של גוטמן, אך הרצינה מיד, ״אני רוצה לשתף אותך בסימולציה שאני עושה עם עצמי בחודשים האחרונים״.
קאמינגס תיארה תרחיש שהגדירה, ״לא לגמרי היפותטי״. בוקר אחד הופעל מטען גרעיני במנהטן. 50,000 הרוגים. עשרות אלפי פצועים ונפגעי קרינה. רבים ימותו בהמשך. העולם מזועזע. רשתות הטלוויזיה מקרינות תמונות זוועה. המטען לא הופעל בהנחיית שלטון האייתוללות או בידיעתו, אך בדיקות מעבדה ומידע מודיעיני חושפים כי מקורם של חלק מהמרכיבים הוא באיראן.
פאניקה מתפשטת בכל רחבי תבל. הבורסות מתמוטטות. ביטויים של סולידריות עם האומה האמריקנית גודשים את הרשתות. נשיא ארצות הברית מכנס בקמפ־דיוויד את מנהיגי החברות הקבועות של מועצת הביטחון. לאחר מספר שעות, מתפרסמת החלטה: ״איראן חייבת באופן מיידי ותחת פיקוח בינלאומי לפרק את תוכנית הגרעין שלה. האחראים הישירים לביצוע הוראה זו הם מנהיגי איראן. אם בתוך עשרה ימים לא יצהירו על הסכמתם לתכתיב זה הנועד להציל את האנושות מפורענות - דמם בראשם״.
איראן דחתה את האולטימטום. למחרת נהרגו חמישה מנהיגים איראנים בולטים בסיכולים ממוקדים. בהמשך, עוד מספר מנהיגים משלמים בחייהם, וכך עד לכניעת יורשיהם או יורשי־יורשיהם לתכתיב החד משמעי - פירוק תשתיות הגרעין.
גוטמן ביקש לדעת אם התרחיש של קאמינגס מניח שחמשת המנהיגים האיראנים נהרגו בזמן שנועדו יחדיו, ״זה תרחיש לא סביר כי הם יחושו מאוימים ויימנעו מלהתקבץ במבנה אחד״. קאמינגס הבטיחה ששאלה זו תתברר בהמשך והמשיכה בתיאור ההתפתחויות, ״עתה מופיעים בארצות הברית מאמרים נוקבים הדורשים מענה, מדוע לא הפעלנו לפני האסון הנורא במנהטן את אותה מדיניות נחרצת המטילה אחריות אישית על המנהיגים עצמם? אולי האסון היה נמנע לו היינו נוהגים כך".
"תיאורטיקנים עסקו שנים ארוכות בשאלה: מתי אנו מוסריים יותר? האם כאשר אנו נמנעים מהטלת אחריות אישית על המנהיגים שמסכנים את שלום העולם, או כאשר אנו עושים כך ומונעים שואה אנושית? לאחר האסון במנהטן - כותבי המאמרים חדלו להתחבט בשאלה מהי התשובה הנכונה. מה שנראה קודם כהזוי, לא הגיוני, לא חוקי, לא מוסרי, לא מקובל וכדומה, נראה לאחר האסון באור שונה לחלוטין. עד כאן התרחיש הדמיוני״.
גוטמן הכריז בטון החלטי, ״ג׳ניפר יקירתי, המערכת שלכם דפוקה מהיסוד. אתם פועלים בהיגיון עקום. תראי מה המחיר ששילמתם כדי להרוג איש אחד - סדאם חוסיין. 4,500 חיילים אמריקנים הרוגים, 33,000 פצועים. טריליון דולר שהלכו לפח ועוד לא אמרנו מילה על מאות אלפי עיראקים חפים מפשע שנהרגו״.
קאמינגס הנהנה בהסכמה, ״זו בדיוק השאלה שאני שואלת את עצמי. הנה, חיסלנו את בן לאדן. מה ההבדל בינו לבין סדאם? מה ההבדל בינו לבין האייתוללות שרוצים פצצת אטום? מדוע מנהיג של מדינה המפתחת נשק גרעיני שעלול לגרום לשואה אנושית, חסין יותר ממנהיג ארגון טרור שיכולת ההרג שלו קטנה הרבה יותר, והרי אחריו אנו רודפים אישית? מדוע אם כן לא נמקד את המאמצים שלנו למנוע אסון גרעיני, ובעצם, כל אסון משמעותי אחר, במנהיגים שאחראים להיווצרותו? הרי הם אלה שמקבלים את ההחלטות, מאשרים פרוליפרציה, לוחצים על הכפתור. מדוע לפגוע בעמם ולא בהם? אני לא מפסיקה לשאול את עצמי: האם לאחר התרחשות אסון גרעיני מישהו יבין מדוע לא חיסלנו את המנהיגים המטורפים לפני שלחצו על הכפתור?״
גוטמן הגיב בנימה פסימית, ״כמו שאני מכיר אתכם האמריקנים, השינוי שאת חותרת אליו אינו בר־השגה ללא התרחשות מקדימה של אסון כבד. את עיקר הלקחים כיצד למנוע טרגדיה אתם תאמצו רק אחרי שתיפלו לה קורבן״.
קאמינגס התקוממה, ״אני לא מתכוונת להרים ידיים. אעשה את שלי. אציג לנשיא את שינוי התפיסה שדיברנו עליו. לא ניתן להבטיח את שלום העולם בלי להרתיע אישית מנהיגים סוררים. אני יודעת שיהיו לנשיא הרבה שאלות, אבל לפני הכול, הוא יבקש לדעת אם קיימת היתכנות מבצעית למימוש האיום על חייהם של מנהיגי עולם״. גוטמן הגיב דרוך, ״נראה לי שחשבת על כל הפינות של הבעיה, אז לשם מה קראת לי?״
קאמינגס השיבה, ״אני מתכוונת להיות מוכנה עם תשובות לשאלותיו של הנשיא בדגש על הנושא המבצעי. לפני שאפנה אליו, אני רוצה לפתח ככל האפשר את ארגז הכלים שיעמוד לרשותי - תשתית מקיפה שתאפשר סיכול ממוקד טוטאלי של מנהיגים ברחבי העולם. אני מבקשת את הסיוע שלך, רענן. הניסיון והיצירתיות שלכם עושים את ההבדל״. גוטמן הגיב קצרות, ״זה מובן מאליו, ג׳ניפר. מה ששלנו - שלכם״.
"גם אם נתקוף את מתקני הגרעין - הם ישקמו אותם. יש להם ידע, ויש להם סבלנות. הדרך היחידה היא לחסל את הרצון של ההנהגה לפתח פצצה. את הרצון הזה נוכל למגר רק אם האייתוללות שמקבלים שם את ההחלטות יבינו שעל פיתוח הפצצה ישלמו בחייהם. שאם לא יפרקו את תשתית הגרעין - חיסולם האישי הוא ודאי״.
בשיחה בקו מאובטח, גוטמן ביקש לדעת אם קאמינגס שוחחה על תוכניתה עם הנשיא. ״כן, דיברתי איתו. אין לי ספק שהוא רואה פוטנציאל בגישה שממקדת את האיום במנהיגים הסוררים בעולם, אבל הוא חושש להירשם כמי שהעניק אישור רשמי למהלך״.
גוטמן הגיב, ״התופעה מוכרת. המנהיג מדבר בשפה כפולה כדי שיוכל להסיר מעצמו אחריות אם תהיינה תוצאות שליליות. הוא מוכן שתיקחי יוזמה, אבל מעדיף לא לדעת יותר מדי. אני קורא לזה ׳דירקטיבה בקריצה׳. מה הייתה תגובתו הפורמלית של הנשיא?״.
קאמינגס הפליטה אנחה, ״לא הייתה תגובה פורמלית. הוא רק אמר שישמח אם מנהיגים סוררים לא יגיעו לגיל זקנה. הוא דיבר על כך שהתחרות בין ארצות הברית, סין ורוסיה - מסכנת את האנושות. שהן היו צריכות לשתף פעולה, כדי שבכוח העצום שבידן יגייסו את העולם למאבק באיומים הגלובליים המשותפים. שעליהן לפעול כלווייתן אימתני, שאיש לא יוכל להמרות את פיו. שרק כך יהיה סדר עולמי מתפקד״.
גוטמן המהמם, ״אז למה הוא רק מדבר ולא לוקח יוזמה?״, קאמינגס השיבה, ״הפזמון הידוע - אם יפגין רכות כלפי סין ורוסיה, ייראה כחלש בעיני בוחריו. וגם כנשיא, עליו לשאול את עצמו: ׳האם ההתנדבות של ארצות הברית לשמש שוטר עולמי באמת מגשימה את מאווייו של פועל בתעשיית הרכב במישיגן או של בעל דוכן נקניקיות בניו ג׳רזי?׳".
גוטמן הרהר לרגע ואז שאל מבלי להסוות את אכזבתו, ״אז את יורדת מהתוכניות שלך לדאוג שהנכדים שלנו יחיו בעולם טוב יותר?״, קאמינגס השיבה מהורהרת, ״אני מתלבטת. אני מכירה את הנשיא. התשדורת הסמויה שלו היא: ׳אני לא בעניין. אם תתקדמי ותהיינה הצלחות, אשמח לקחת קרדיט. אם תיכשלי, הכישלון כולו שלך׳. נדרש כאן חשבון נפש רציני".
"הדילמה המעשית שלפניי מחזירה אותי לימים התיאורטיים שלנו ב׳קנדי סקול׳, בייחוד לשיעוריו של פרופסור ברנדורף. הוא טען שאין לנו כיום מנהיגים שמתעלים לגודל השעה. שהמנהיגות העלובה היא נתון, ולכן האחריות נופלת על הכתפיים של אנשים בכירים בדרגי הפקידות המקצועית״.
גוטמן הנהן, "אני זוכר ששאלתי אותו אם אין זה מסוכן להעניק לפקידים לגיטימציה להחליט בעצמם מה נכון ומה לא. הרי כך בדיוק נולד הדיפ סטייט. והפרופסור השיב שבמקרים חריגים, כאשר יש התנגשות ברורה בין האינטרס הציבורי להנחיות פוליטיות, הפקידות הבכירה נדרשת להישמע לקול מצפונה ולהגן על טובת הציבור. הוא בעצם אמר שיש מקרים שבהם הזנב צריך לכשכש בכלב".
התרעות פיקוד העורף