הספר מציב את אלפי מול מראות חייו. הוא מציג בו כתיבה סוחפת ומרתקת, שלוקחת את הקוראים למסע אישי ואוניברסלי גם יחד, אל עולמות של זיכרון, זהות, ישראליות, אהבה וגעגוע.
בשיר הנושא את שם הספר מעיד על עצמו אלפי כך: “הָיִיתִי כֻּלָּם/ הָיִיתִי הוּא/ הָיִיתִי הֵם/ הָיִיתִי הִיא גַּם/ הָיִיתִי אַתָּה/ הָיִיתִי אַתֶּם/ הָיִית אַתְּ גַּם/ וְלֹא הָיִיתִי אֲנִי/ מֵעוֹלָם".
“בניגוד לספרי הקודם, ‘עושים סיפור’, שהיה מעין ספר הדרכה, או הגות, ונולד במאמץ ובקשיים רבים, ספר השירים הזה פשוט זרם ממני, השירים בקעו מתוכי כמו מעיין זורם, שירים שנולדו בו ברגע", המחבר מספר.
המאבק להיות ישראלי
“אני בן 80. כשהייתי ילד ונער, תמיד נחשבתי ל’זקן צעיר’, ואילו היום אני ‘צעיר זקן’, הפוך", הוא מעיד על עצמו. "אני מרגיש שאני צעיר. יש לי עוד המון שאלות שלא הספקתי לשאול, ועדיין אין לי תשובות להן. כל זה בא לידי ביטוי בשירים. יש לי כל החרדות שאני חרד בצורה איומה ונוראה, רק שבגילי מעגל החרדות הרבה יותר רחב, חרדות שהן כמו אבן שנופלת למים שקטים".
"בגיל 30 כבר היו לי שני ילדים וילדה שלישית בדרך, ובגיל הזה גם הלכתי לעורך דין לעשות צוואה. היום, בגיל 80, אני יודע שלא נשאר לי הרבה מדי זמן, אני יודע שהחיים יסתיימו, אני רק לא יודע מתי. אז אני ממשיך לחיות עם פנטזיות של גיל 14, עם שאלות, חרדות וספקות, אני עדיין מסתכל על אנשים בני 40־50, שנתפסים בעיניי כמבוגרים, וחושב שהם יודעים הרבה יותר טוב ממני".
“סו מאוד כעסה עליי שאני כותב שיר כזה, היה ויכוח ונאלצתי להשמיט את השיר מהספר. בספר הזה החלטתי לכלול אותו ולקרוא לו ‘זה לא ממש פרידה’. שוב סו כעסה, אבל הכנסתי אותו. כשאני חושב על זה, כבר בגיל בית ספר הייתי מחבר שירים מלנכוליים כאלה, והמורה שלי, השחקן שלמה ברטונוב, אמר לי: ‘יוסף, למה אתה לא כותב על פריחה ועל שמש? בגילך אתה לא צריך לכתוב שירים על מוות’. אבל כזה הייתי כבר אז, אני לא יודע להסביר את זה".
הוא נולד בעיראק, ובשנת 1949 הגיע לארץ עם סבתו. “זכיתי לחוות את השלג שהיה באזור המרכז בפברואר 1950", הוא משחזר. “חיינו במעברה, ועל האוהל הקטן והמצ’וקמק נפל שלג בגובה 20 סנטימטר. אני זוכר שיום למחרת השלג גרם לבוץ נוראי, שטבעתי בו, וחיילים הגיעו להוציא אותי מהבוץ. קצת אחרי זה עלו הוריי וחלק מאחיי".
"כשהגענו לארץ הייתי בן 4, וסבתא שלי לא רצתה שיעבירו אותי לקיבוץ, כפי שהיה מקובל. היא הצהירה שאני בן 10. כך קרה שכשהגעתי לגיל 12 קיבלתי צו גיוס. הוריי הסבירו לחיילים בלשכת הגיוס שנפלה טעות, ובסוף גויסתי בגיל 17. הייתי בלהקת גייסות השריון. אני זוכר שכל כך הערצתי את יהורם גאון בלהקת התרנגולים, שבלהיט של הלהקה שלנו, ‘לילה ראשון בלי אמא’, שרתי בקול שחיקה את יהורם. בגלל שהתגייסתי לפני שסיימתי תיכון אין לי בגרות, אבל לימים לימדתי תיאטרון באוניברסיטאות".
אלפי אכן פנה לתחום התיאטרון, שבו היה פעיל כשחקן, כמחזאי, כבמאי וכמייסד התיאטרון הקהילתי ותיאטרון גבעתיים. “כיוונתי להיות מנהל תיאטרון הבימה או הקאמרי", הוא אומר. “היו לי ויכוחים גדולים מאוד בשנות ה־70 עם יוסי שילוח, חברי הטוב, שנורא רצה להקים תיאטרון מזרחי. אמרתי לו שלא באתי לארץ הזו כדי להיות מזרחי, אלא כדי להיות ישראלי. הישראליות נמדדת במה שקורה סביבך".
אלפי, שאחרי 7 באוקטובר ביקר פצועים בבתי החולים והופיע בפני מפונים, מרצין את הטון כשהוא מתייחס למציאות הנוכחית. “אלו הימים הכי קשים שהיו לנו אי פעם, וזה לא מגיע לעם שלנו, אני מדוכא מזה", הוא מודה.
“אני הולך באופן קבוע לכיכר החטופים, ואתה יודע מה הורג אותי? כשהפגנו בשנות ה־80 אחרי הטבח בסברה ושתילה, הגיעו 400 אלף איש לכיכר מלכי ישראל. היום יש הרבה יותר אנשים שיוצאים להפגין, ועדיין זה לא מצליח להחזיר את החטופים. אתה יודע למה? כי בממשלה שלנו יושבים אנשים שאין להם אלוהים".
מספרי סיפורים – לעד
בימים אלה עוסק אלפי, בצד קידום ספרו, בהיערכות למחזור נוסף באחד ממפעלי חייו: פסטיבל מספרי סיפורים, שיתקיים זו השנה ה־32 ברצף, בחול המועד סוכות בתיאטרון גבעתיים. “אני עסוק כל כולי בפסטיבל, מכין את החומרים ואת המופעים", הוא מספר.
“צפויים השנה מעל 40 מופעים שאני צריך להיות מוכן להם אישית כי ברובם אני מופיע כמנחה וכמספר. אחד הדברים שאני רוצה הוא שיבוא יום ואיזה אדם שרוצה מאוד לעשות טוב לאנשים יצטרף אליי וירים את זה איתי. אני מחפש שותף לדרך. אגב שותפות – אחד הערבים בפסטיבל הנוכחי יעסוק בנושא ‘שכנים ושותפים’, סיפורי יהודים וערבים. הגיע הזמן לעשות את זה עכשיו. אנחנו עוד נעשה פה שלום".
בסיום הריאיון מבקש אלפי להעביר מסר: “כולנו צריכים להתגייס עכשיו ולתקן את העוול שכל הקיצוניים עושים, לאחד ולהקים מחדש את המדינה היפה והטובה שלנו. 77 שנה חלפו מאז קום המדינה, ואנחנו עדיין במלחמת השחרור. כל אחד מאיתנו הוא הכי ישראלי שיש, והגיע הזמן להוכיח זאת".