כוח השירה מול הטראומה: פרופ' מירב רוט, אחותו של יאיר לפיד, בראיון מיוחד

"ברגע הזה זלגו דמעות מעיניי" נזכרת רוט "נדהמתי מהאינטואיציה שהייתה לו לקרוא שיר במעמד הזה, שיר שמזכיר תפילה, שהוא ערסול של המוכר, זה השיר שנכתב בעקבות האסון והשכול שפקדו את קיבוץ בית השיטה במלחמת יום הכיפורים ששכל 11 מבניו במלחמה. זו לא רק החיטה שצומחת שוב, זו האמנות והקיום שממשיכים להתקיים. זו גם האסתטיקה של היצירה שהיא חיק שאפשר להתכנס בו", אומרת מירב רוט.

"המשוררת נועה שקרג'י עשתה פעולה יצירתית בספרה 'נא', שיצא לפני ה-7 באוקטובר. היא מחקה משירים בספר שורות מסוימות, ומהנותר, השורות שלא נמחקו, נוצרה בעצם יצירה חדשה ומעניינת". אומרת רוט.

מאז ה-8 באוקטובר מלווה פרופ' רוט את מפוני קיבוץ בארי. באותו שבוע ובמקביל היא הקימה את ארגון ELM - First Line Med לטיפול ארוך טווח לנפגעי טבח ה-7 באוקטובר, בחינם. רוט חיברה בין שלושת המכונים הפסיכואנליטיים בישראל ו-450 פסיכואנליטיקנים התנדבו מיד לסייע.

"מההתחלה היה ברור שמדובר בסיפור אחר, שמחייב עבודה לטווח ארוך עם הנפגעים הישירים, ועם המעגל השני והשלישי של המשפחה המורחבת ותוך שיתוף עם המדינה: ביטוח לאומי ומשרד הביטחון, כולל גיוס תרומות מהארץ ומהעולם. לא ידעתי שאני יודעת גם לגייס תרומות" היא אומרת. בנוסף מלווה רוט את החטופות שחזרו מעזה בהסכם הראשון והשני להשבת החטופים.

העבודה הראשונה שלנו הייתה להביא להתנעה מחדש של האנושי. בדברים הפשוטים, להבין שלשאול 'מה שלומך' היא שאלה רלוונטית, שמשחק ילדים הוא רלוונטי, שמותר לחייך".

ב-8.10 עם שלם קם על רגליו להתנדב, מעשה שהוא בבחינת 'נהיה אור', כלומר, אנחנו מופקדים על הטוב ועל התיקון. כך גם בשבוע שעבר כש-350 אלף אנשים עמדו בכיכר החטופים עם טלפונים מוארים, ובעצם הם באו להביע את הסירוב שלהם לחושך, כך הם ממשיכים לבוא כבר שלוש שנים וחצי, מתוכן בשנתיים מאז המלחמה.

זו האתיקה של ההישרדות לא לוותר על הערכים. לפני התיקון בחוק, אנחנו מסמנים בגוף את הערכים שהם ההתווייה לפעולה, פעולה של תיקון והושטת יד. בעוד שהטראומה מאופיינת בקריסת הזמן, 'נהיה אור' זו היצירה שמסמנת בעולם חלופות לחשכה הגדולה, לסופיות ולקרישת הזמן".

גם כתיבה על החושך היא מעשה של אור, כי היא מאפשרת עיבוד שמאפשר לעשות תנועה של עיכול ופירוש, של מחאה וזעקה וכל דבר נוסף שישאיר את החושך בחושך. לעכל את מה שקרה לנו, את גודל האסון והכאב ולזכור שזה קיים בתוך מרחב עולמי והיסטורי שהיינו בו, בשואה באירופה, בבית השיטה, וגם בתנ"ך. השירה והיצירה בכלל מזכירות לנו את הקונטקסט הרחב של האנושי".